סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1085

"חמש שמחות היתה אלישבע יתרה על בנות ישראל"

זבחים קב ע"א


הברייתא היא בסדר עולם בפ"ד, והיא מתייחסת אל אלישבע אשתו של אהרן הכהן. באותו יום שהוקם המשכן מתו נדב ואביהו בהקריבם אש זרה לפני ה', והברייתא מתארת את ערוב הפרשיות שהיה באותו יום לאלישבע. מצד אחד היא היתה במצב כזה שחמש שמחות היא היתה יתרה על שאר בנות ישראל: 1) יבמה – דהיינו גיסה היה מלך, הרי זה משה רבינו אחי בעלה. 2) אשה – בעלה כהן גדול. 3) בנה – אלעזר התמנה באותו יום שנבנה המשכן להיות סגן כהן גדול. 4) בן בנה – פנחס בן אלעזר בן אהרן התמנה להיות כהן משוח מלחמה. 5) אחיה – נחשון בן עמינדב היה נשיא שבט יהודה. הרי שלאלישבע היו באותו יום חמש מעלות יתרות על שאר בנות ישראל, אבל בו זמנית היא היתה גם אבלה על 2 בניה נדב ואביהו שמתו.
המהרש"א בחד"א שואל על דברי הברייתא כך: ויש לדקדק אמאי נקט אלישבע ולמה לא נקט אהרן גופיה, שראה חמש שמחות, שהוא עצמו כהן גדול, ואחיו מ"ר מלך ובנו סגן ובן בנו משוח מלחמה, גיסו נשיא שבט, ואבל על שני בניו, ומדוע ייחס התנא בברייתא את כל החמש שמחות לאלישבע ולא לאהרן.

המהרש"א אינו עונה אלא שולח אותנו לחדושיו במס' הוריות. במס' הוריות י"ב: מיישב המהרש"א את קושייתו: "יש ליישב בזה דלכן לא נקט אהרן גופיה משום שהיה כה"ג ואין אבלות נוהגת בו. כמו"ש "ראשיכם אל תפרעו ובגדכם לא תפרמו" אבל אלישבע היתה נוהגת באבלות. ז"א: הברייתא רוצה לבטא את תערובת הרגשות שהיה לאלישבע מצד אחד 5 שמחות ומצד שני 2 מיני צער של אבל, כל זאת ביחס לאלישבע שחלו עליה דיני אבלות, אבל אהרן הכהן עצמו, היות ובתורה נא' שאסור היה לו לנהוג מנהג אבלות בהיותו כה"ג לא יכלה הברייתא לבטא באהרן הכהן את תערובת הרגשות.

הדברים יכולים להתבאר להפליא ע"פ אימרה חסידות משמו של הרה"ק רבי פנחס מקוריץ. בפסוק נא' אחר מות נדב ואביהו וידום אהרן, אהרן קבל את הגזרה הנוראה של שיכול שני בניו בדממה, אמר הרה"ק מקוריץ שכאשר התורה מתבטאת באופן "וידום אהרן" היא מתכוונת לציין מלבד השתיקה דבר נוסף, אנו יודעים שבבריאה ישנם ארבעה מרכיבים: דומם, צומח, חי, ומדבר. החלק שמשתייך לדומם הוא החלק הפחות מבחינת ההתפתחות, אחד מהמאפיינים של הדומם הוא בזה שהוא נטול רגשות, אהרן הכהן כאשר קרתה הטרגדיה התנהג כאילו הוא אבן דומם, לא היתה לו שום הרגשה של עצבות, של אבלות, או של טרוניה כלפי מעלה.

זוהי מידת ההשתוות עליה מרבים לדבר חכמי המוסר, הברייתא אמורה לבטא את תערובת הרגשות, וראיה לדבר שדברי הברייתא האלו מובאים גם בילקוט בקהלת על הפסוק "לשחוק אמרתי מהלל ולשמחה מה זו עושה" שלמה המלך מתכוון שם לומר שיש פעמים שהשחוק והשמחה של האדם מהול בעצב, זו הכוונה לשחוק אמרתי מהלל, תערובת של שמחה ועצב, אהרן הכהן גם השמחה על חמשת המנויים וגם העצב על שיכול הבנים לא העבירו אותו על מידת ההשתוות, הוא קיבל את הטוב ואת הרע באותה מידה, לכן לא יכלה הברייתא להשתמש באהרן הכהן כביטוי לתערובת של רגשות.

(האדמו"ר מטאלנא)



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר