סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1085

"משה זר הוא ואין זר רואה את הנגעים"

זבחים קא ע"ב

הגמ' דנה ביחס למעמד של משה רבינו האם הוא היה בגדר של כהן גדול משום שהותר לו לאכול קודשים או שהיה בזה גזרת הכתוב, אבל משה עצמו לא היה בגדר של כהן. והגמ' מביאה כמה ראיות לדיון הזה, וכך אומרת הגמ' "מרים מי הסגירה", ידוע שמרים היתה חייבת להיות מחוץ למחנה משום טומאת הצרעת אבל בצרעת התחדש שאין המצורע נטמא אלא אם כן כהן ראה את הנגע ואמר שהנגע טמא, ואז על פי הכהן הופך להיות המצורע לטמא. מי הסגיר א"כ את מרים, ממשיכה הברייתא "אם תאמר משה הסגירה, משה זר הוא ואין זר רואה את הנגעים, וא"ת אהרן הסגירה, אהרן קרוב הוא ואין קרוב רואה את הנגעים, אלא כבוד גדול חלק לה הקב"ה למרים באותה שעה, אמר הקב"ה אני כהן, אני מסגירה אני חולטה ואני פוטרה". מפורש מדברי הברייתא שמשה רבינו לא היה בדרגה של כהונה אלא "זר הוא".

רבים מהאחרונים תמהים על דברי הברייתא שהביאה נימוק שונה ביחס למשה וביחס לאהרן להסגרת מרים, והרי אותו טעם של קירבה שהיה אצל אהרן למרים היה גם למשה, משה רבינו היה אח של מרים בדיוק כשם שאהרן היה אח של מרים. מדוע בחרה הברייתא לנמק באי יכולתו של משה להסגיר את מרים בכך שמשה הוא זר, היה על הברייתא לומר שמשה ואהרן לא יכלו להסגיר את מרים משום היותם קרובים.

תשובה חסידות מעניינת על שאלה זו נאמרה מפיו של בעל הבית ישראל מגור זצ"ל. התרוץ מתבסס על עובדה שנאמרה איש מפי איש עד לעד ראיה. המדובר באדמו"ר מקוצק שאחיו הגיע אליו פעם בכדי להתברך, מקובל היה שם בקוצק לעמוד בתור לפני דלתו של האדמו"ר וכאשר היתה השעה כשרה לכך נפתחה הדלת ובחיל ורעדה נכנסו האנשים אחד אחד, כל אחד עם בעייתו, כאשר הגיע אחיו של האדמו"ר לביהמ"ד סבר שמגיע לו בהיותו אחיו של האדמו"ר לעקוף את התור ולהכנס מיד, כאשר הוא נעמד בפתח על מנת להכנס, מיד עורר הדבר מורת רוח בין המסתופפים והדבר גרם למריבה קולנית. תוך כדי המריבה הקולנית שעדיה הגיעו אל הקודש פנימה, יצא האדמו"ר מקוצק בכבודו ובעצמו אל פתח חדרו ושאל במה דברים אמורים, נדחף האח לנוכח פני אחיו ואמר רבי אני הרי אחיך כלום לא תכירני, החווה האדמו"ר הקדוש בידיו לעבר כתפו ואמר, את כתפי, את עצמי ובשרי שכחתי מזמן, כיצד אזכור איפה את אחי, עד כאן העובדה כפי שסופרה מדור לדור.

נא' בפסוק על בני לוי "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת בניו לא הכיר ואת אחיו לא ידע, כי שמרו אמרתיך ובריתך ינצורו". משה רבינו ששהה 40 יום ו- 40 לילה בהר ועליו מעידה התורה שהיה בגדר איש אלקים, וכפי שהגמ' אומרת מחציו ומעלה אלקים, עבודתו הקדושה הפרידה אותו לגמרי מהקשרים האנושיים של המשפחה, ולכן לא יכלה הגמ' לנמק את אי יכולתו של משה בהסגרת מרים בכך שהיה אחיה אלא בכך שהיה זר. והדברים כמובן נאמרים במישור החסידי.

(האדמו"ר מטאלנא)