מסר בהיר וקצר / רפי זברגר

זבחים פא ע''ב - פב ע''א

הקדמה

היום נלמד את המשנה האחרונה ב"פרק התערובות", העוסקת בתערובות של דם קרבן המוקרב בתוך ההיכל עם דם קרבן המוקרב במזבח חיצוני.
הניתנין בפנים שנתערבו בניתנין בחוץ ישפכו לאמה – תערובת של ''דם פנימי'' עם ''דם חיצוני'' לא נזרקת על המזבח, אלא נשפכים לאמת היסוד של המזבח. עתה דנה המשנה בשני מקרים בהם הכהן עשה שלא כדין, ואכן נתן את הדם על המזבח. 
1. נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים – כשר.
אם הכהן עבר על ההלכה ובכל אופן זרק את התערובת בתחילה על מזבח חיצון ואחר כך על מזבח פנימי – יהיה כשר בדיעבד, כיוון שדם פנימי שניתן על מזבח חיצון לא פוסל, ואחרי שזרק בחוץ גם הדם החיצוני שזרק במזבח פנימי אינו פוסל. (יש אומרים שזה רק לשיטת רבי אליעזר אשר ראינו לעיל הרואה את הדם הפנימי כמו מים במזבח החיצון). 
2. בפנים וחזר ונתן בחוץ – זרק קודם במזבח פנימי ואחר כך בחיצון באנו למחלוקת: 
a. רבי עקיבא פוסל, שרבי עקיבא אומר כל דמים שנכנסו לכפר בהיכל פסולין
רבי עקיבא פוסל, כיוון שאסור לתת מדם החיצוני על המזבח הפנימי, לפני שזרקו על המזבח החיצון. 
b. וחכמים מכשירים, שחכמים אומרים חטאת בלבד.
הפסוק בספר ויקרא (ו', כ''ג) האוסר להכניס דם החיצון (וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ, לֹא תֵאָכֵל, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף) לדעת חכמים עוסק רק בחטאת, אבל דם של שאר הקרבנות החיצוניים הניתן בתוך ההיכל אינו פסול. 
c. רבי אליעזר אומר אף האשם שנאמר (ויקרא ז', ז'): כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם, תּוֹרָה אַחַת לָהֶם..
רבי אליעזר מוסיף על שיטת חכמים וסובר שלא רק דם קרבן חטאת הנכנס פנימה פסול, אלא גם דם קרבן האשם המושווה לחטאת לאור הפסוק הנ''ל. 
 

הנושא

הגמרא בתחילתה שואלת מיד: ונפלגו נמי רבי אליעזר בהא?
הזכרנו לעיל את שיטת רבי אליעזר הסובר את סברת ''רואים'' במשניות קודמות בפרק, לכאורה יכול לחלוק גם ברישא של משנתנו, ולומר כי ''הניתנין בפנים שנשפכו בחוץ'' לא יישפכו לאמה, כיוון שניתן ''לראות'' את הדם הפנימי שנזרק בחוץ כאילו הוא מים ולכן לא נפסול זאת, ומדוע לא מצאנו במשנה כי רבי אליעזר באמת חולק על תנא קמא?
הגמרא מנסה לדון כיצד ניתן היה להכשיר זאת לכתחילה, לפי שיטת רבי אליעזר: 
א. ניתיב בחוץ והדר ניתיב לפנים? - כשם שמצוה להקדים עליונים לתחתונים כך מצוה להקדים פנים לחוץ!
לא יכול להיות שנזרוק בחוץ, ונאמר לשיטת רבי אליעזר כי הדם הפנימי נידון כמים, ואחר כך נזרוק בפנים, שהרי חייבים להקדים את זריקת הדם על המזבח הפנימי לפני החיצוני, בדומה לדין המחייב להקדים זריקת דם קרבן הנזרק על המזבח למעלה מחוט הסיקרא, לפני זריקת הדם אשר נזרק מתחת לחוט הסיקרא!
ב. וניתיב לפנים והדר ניתיב לחוץ - כיון דאיכא חטאת ואשם דכי נכנס דמן - פסולין, לא פסיקא ליה.
גם לא יכול להיות שנזרוק קודם את התערובת על המזבח הפנימי, לשיטת רבי אליעזר (ונראה את הדם החיצוני כאילו הוא מים), שהרי יש שני סוגי קרבנות: חטאת ואשם אשר נפסלים, אם זורקים את הדם שלהם במזבח הפנימי.
מכיוון שרבי אליעזר לא רצה לפסוק באופן כללי במשנה את סברת ''רואים'' בגלל שני הקרבנות הללו, לכן לא נאמרה שיטתו בכלל במשנה. 
 

מהו המסר?

למדנו בחלק השני של תשובת הגמרא את עיקרון ''לא פסיקא ליה'' (הנושא לא פסוק וברור בכל המקרים).
עיקרון זה מלמד אותנו, כי אין לומר הלכה באופן כללי, אם יש מקרים מסוימים שהלכה זו אינה תופסת.
ניתן לשאול על עיקרון זה, מדוע שלא נאמר את שיטת רבי אליעזר ונסייג אותה לשני הקרבנות הללו?
אלא יש לומר, כי אנו משתדלים לומר ''בחיים'' דברים ברורים וחדים, ללא סיבוכים והסתבכויות.
עקב כך, נשתדל להעביר לילדינו מסרים קצרים, ברורים ובהירים, כך שהנושא ייקלט בצורה בהירה, וכל "הבעיה" תהייה רק בשלב היישום, לא בשלב הבנת המסר.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]