חשיבות תיקון האדם / רפי זברגר

זבחים עו ע"א-ע''ב

הקדמה

למדנו במשנה בדף הקודם על מחלוקת תנאים בנושא אשם שנתערב בשלמים. רבי שמעון פסק כי שניהם ישחטו בצפון ויאכלו כחמור שבהן (כמו דין אשם, אשר נאכל רק לכוהנים ליום ולילה), חכמים טענו לעומתו: אין מביאין קדשים לבית הפסול. לחכמים לא נראה פסקו של רבי שמעון, שיאכלו גם את השלמים ליום ולילה, למרות שמין הדין ניתן לאכול אותם לשני ימים ולילה, כיוון שאם יישאר מהשלמים לאחר יום ולילה, הבשר יישרף שלא כדין, ו"אין מביאים קדשים להגיע לידי פסול''.
על דינו של רבי שמעון קבע רבא בגמרא: הני מילי דיעבד לכתחילה לא.
כלומר, גם רבי שמעון מסכים כי לכתחילה אין להביא קדשים לבית הפסול, ואין לגרום לכך שקדשים ייפסלו ויישרפו. 
מה שאמר רבי שמעון במשנה כי האשם והשלמים שנתערבו יאכלו כחמור שבהם (כמו אשם) זה רק דיעבד. 
על דנו של רבא מקשים מספר קושיות, אנו נתמקד באחת מהן. 
 

הנושא

מקשה אביי על שיטת רבא, מדברי רבי שמעון בתוספתא במסכת נזיר (ו', א'), אשר דנה על ספק מצורע. כדי להבין ברייתא זו נקדים מספר הקדמות:
1. מצורע מוסגר, הוא מצורע שנתגלו בו סימנים, אך עדיין לא סימנים פסולים, והוא ''מוסגר'' לשבוע ימים, שלאחריו הכהן בודקו שוב לראות האם יש לו סימני מצורע או לא. אין הוא מחויב להביא קרבנות. 
2. מצורע מוחלט, הוא מצורע שיש לו סימני צרעת, והכוהן הגדיר אותו כמצורע. לאחר שנתרפא מצרעתו, הוא מגלח וטובל ויושב שבעה ימים. לאחר מכן, שוב מגלח וטובל, וביום השמיני מביא קרבן אשם ולוג שמן. 
3. ספק מצורע המדובר בברייתא זו, הוא ספק מצורע מוסגר, ספק מצורע מוחלט. 
רבי שמעון אומר: למחרת, מביא אשמו ולוגו עמו, ואומר: אם של מצורע - הרי זה אשמו וזה לוגו, ואם לאו - אשם זה של שלמי נדבה, ואותו אשם טעון שחיטה בצפון ומתן בהונות וסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק ונאכל ליום ולילה.
רבי שמעון אומר, כי אותו ספק מצורע, חייב להביא קרבן אשם ולוג שמן מחמת היותו ספק מצורע מוחלט. הוא צריך לומר בלשון תנאי: אם אמנם הוא מצורע מוחלט הרי זה קרבן אשם שלו וזהו לוג השמן שלו. אם אינו מוחלט, הרי הקרבן הופך להיות ''שלמי נדבה''. 
בגלל שקרבן זה הינו ספק אשם ספק שלמים, חלים דינים שלו לחומרה, כפי שראינו במשנה: נשחט בצפון כאשם, דמו ניתן על בהונות ידו ורגלו הימנית כדין דם אשם מצורע, טעון סמיכה, נסכים ותנופת חזה כמו שמבוצע בשלמים, ונאכל ליום ולילה כאשם.
בכל מקרה אנו רואים כי רבי שמעון אומר כי מותר לכתחילה ''להביא קדשים לבית הפסול'', שהרי כך פסק רבי שמעון במקרה של ספק מצורע מוחלט, ספק מצורע לכתחילה, וקשה לרבא שאמר כי רבי שמעון אמר את דבריו רק בדיעבד.
עונה הגמרא: תיקוני גברא שאני.
יש מקרים בהם מתיר רבי שמעון גם לכתחילה להביא קדשים לבית הפסול. ''תיקון האדם'' הוא אחד מהם. 
כלומר, אם רוצים ''לתקן'' אדם ולהחזירו לכשרות, הרי שבמקרה זה מודה רבי שמעון. כי ניתן לעשות דבר מה שבדרך כלל אינו מאושר. מותר לצמצם את זמן הקרבן, שהרי אם הוא שלמים, ונאכל ליום ולילה.
 

מהו המסר?

למדנו בתשובת הגמרא, כי אם אנו מבקשים ''לתקן'' מישהו או משהו, הרי שיש לנו ''ארגז כלים'' יותר נרחב לביצוע המשימה. אפשרויות האסורות בדרך כלל, הופכות להיות מותרות גם לכתחילה, במקרים אלו.
המסר שאנו לומדים מדין זה, כי יש לשאוף, להשתדל ולהתאמץ מאוד כדי להביא לשיפור, ''תיקון'' והטבת האדם.
אצלנו מדובר במצורע המבקש לחזור ל''חיים נורמליים'' לאחר היותו ''טמא צרעת'', אך הדבר נכון גם לכל פעולה או עשייה המתקנת ומשפרת את מצבו והסטטוס בו נמצא החבר.
אדם נפל, אם מעטיו או מחמת גורמים אחרים שאינם נוגעים בו, הרי שיש לסובבים אותו, קודם כל לזהות את המצב, ולאחר מכן לעשות השתדלות מיוחדת לסייע ולעזור לאותו בן אדם לצאת ממצוקתו ומצבו הירוד.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]