גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קי"ח, מדור "עלי הדף"
מסכת זבחים
דף עב ע"א
"ביטול ברוב" - מסלק את דין המיעוט לבטל איסורו או שמביא עליו את דין הרוב?
במשנה (ע ע"ב): "כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפילו אחת בריבוא, ימותו כולן", והקשו בגמרא (עב ע"א): "וניבטלו ברובא", ופירש"י: "דהא כתיב 'אחרי רבים להטות'". [תירוצי הגמרא הם עפ"י כללי ביטול ברוב, אם מחמת דבר שבמנין שאינו בטל ברוב או משום שבעלי חיים אינם בטלים, יעו"ש].
הנה כי כן בענין "ביטול ברוב" ישנה חקירה ידועה באחרונים אם דין ביטול ברוב גורם שמעלת ודין המועט יסולקו ויתבטלו, או גם גורם שדיני הרוב יחולו על המועט המתבטל, באופן שהמתבטל ישיג גם מעלת המבטל. וכמה הלכתא גבירתא תלויין בחקירה זו, ונציגה בעזה"י חלק מהן.
ה'פרי מגדים' העלה חקירה זו ב'שער התערובות' (פתיחה להל' תערובות פ"א החקירה השניה) וז"ל: "חתיכה של היתר שנתערבה בשתים של איסור, ד'אחרי רבים להטות', נאמר, דאם להקל האיסור נהפך להיתר, כל שכן לחומרא, והוי כולו איסור, דתו אפשר לוקה על כל אחת מהן מגזירת הכתוב 'אחרי רבים להטות'... או דאין היתר נהפך לאיסור". והיינו, כי אם דין ביטול ברוב גורם שדיני הרוב יחולו על המתבטל, הרי גם בהיתר שנתערב באיסור, חל דין האיסור על ההיתר, ובאיסור לאו - האוכלו יתחייב מלקות. בהמשך הדברים ציין לדברי ה'מנחת כהן' (שער התערובות ח"א פ"א) דנקט כדבר פשוט שאין דיני האיסור חלים על ההיתר, וכלשונו: "ואמנם אם נתערב האיסור במיעוט היתר או אפילו מחצה על מחצה, הרי כל התערובות אסורה מן התורה... אמנם נראה לי שזהו בתנאי שיאכל כזית מן האיסור לבדו מלבד ההיתר המעורב עמו... אבל על זית אחד מן התערובות נראה לי שאין חייבים כרת או מלקות, ואף שהאיסור הוא הרוב, כיון שאין שם שיעור שלם מן האיסור... דנהי שהאיסור הוא הרוב, ומשום הכי אינו מתבטל בתוך ההיתר, והוי כאילו ממשו קיים, ואסורה התערובת דבר תורה, עם כל זה לא נהפכה כולה לאיסור להתחייב מלקות או כרת האוכל ממנה כזית..." (עעו"ש ח"ג פ"ה שציין לסוגיית הגמרא להלן עח. שנידון זה תלוי במחלוקת רש"י ותוס' בביאור הסוגיא, יעו"ש, וע"ע 'משנה למלך' הל' מעילה פ"ז ה"ו).
שאלה התלוי' בנדון הביא הג"ר עקיבא אייגר זצ"ל בהגהותיו על השו"ע (או"ח סי' יא סק"א), וז"ל: "אם יכול לבטל חוטים שאין נטוין לשמה ולתלותן בבגד, ואפשר דהוי דבר שבמנין, דחוטי ציצית נמנין...", ומאידך מצינו בתשובותיו (ח"ד סי' יד תשובות חדשות, הו' הרב גריינימאן) שכתב: "ואני מסתפק היכא דיש חיטים נצמחים (שהם חמץ) ונתבטלו ברוב, אפשר לצאת ידי מצוה, צריך לאכול שיעור חשוב יותר מכזית, דבכזית ישנו מקצת מן החיטים החמוצים וליכא כזית מצה, דהביטול סילק רק האיסור, אבל לא דנעשה מצה לצאת בו, הגע בעצמך בחוט צמר שלא נטוה לשם ציצית, ונתערב בג' חוטין שנטוו לשמה, וכי נימא דיצא בזה ידי ציצית", והיינו, כי אם אמנם שהמיעוט מתבטל ברוב, אולם, עדיין אינם חלים על המיעוט המתבטל דיני ומעלות הרוב, ועל כן אינו חל באמצעות הביטול על החוטים המציאות של חוטים שנטוו לשמה, וכמו כן גם אם מתבטל איסור חמץ ברוב, לא חל על החיטים המתבטלים דין של חיטים הכשרים למצה.
דברי הגרעק"א בתשובותיו מוסבים כהערה על דברי ה'חות דעת' (יו"ד סי' קא סק"ה), שקרבן פסח פסול - כגון שנמצא בו מום - שנשחט ונתערב עם פסחים אחרים כשרים, שמתבטל הפסח הפסול ברוב הכשרים, ונהפך להיות קרבן פסח כשר, ועל כך תמה הגרעק"א, וכי יתכן לומר שנתבטל הפסח שיש בו מום ברוב הכשרים ונעשו כולם פסחים כשרים.
בשו"ת אחיעזר להג"ר חיים עוזר זצ"ל (ח"ב סי' יב אות ז) הובאה הערת השואל כלפי אלו השיטות שבאמצעות ביטול ברוב אינו חל על המיעוט דיני הרוב בצורה חיובית מן הסוגיא שלפנינו, כי לפי דבריהם איך הקשו בגמרא לגבי שור הנסקל שנתערב בזבחים אחרים: "וניבטלו ברובא", הלא שור הנסקל פסול להקרבה ואם עלה על המזבח ירד ולא נתפסה בו קדושת הגוף, ואם כן איך יתבטל ברוב ולהקריבו על גבי המזבח. אם אמנם שהאיסור הנאה שבו מתבטל ברוב, אבל יחול עליו דין קרבן כשר במה שנתערב ברוב זבחים כשרים, והתינח לדעת הסוברים שדין ביטול גורם שיחול על המיעוט מעלת הרוב, שפיר נתקשו: "וניבטלו ברובא", אכן, לדידהו קשה להבין קושיית הגמרא.
הגרח"ע זצ"ל השיב נגד הערה זו בכמה אנפי: ראשית, כי מה שפשוט לו להשואל, שאינו חל על שור הנסקל קדושת הגוף, והרי הוא כחולין גמורין, וזה גרם לו להעיר איך תחול על השור הנסקל שנתערב קדושת הגוף להקריבו על גבי המזבח, בדבר זה מספקא לי טובא, וכפי שציין למקורות שונים שיתכן שחל על שור הנסקל קדושת הגוף, ולכן יתכן שאחרי שנגח השור ונתחייב סקילה הקדישו הבעלים, ולא היה ראוי להקרבה מפאת חיוב סקילה, ועתה על ידי הביטול הוסר מן השור חיוב סקילה, וראוי להקריבו על גבי המזבח, שהרי הקדישו מוקדש כבר מלפני כן, וקרבן כשר הוא.
גם יתכן, שסוגייתנו מיירי בהקדישו קודם שנגח, ובנגיחתו - כשנתחייב סקילה - לא נפקעה קדושתו, ובדין זה התווכח גם כן עם השואל, שהיה סובר שבנגיחתו פקעה קדושת הגוף מן השור, ואילו הגרח"ע זצ"ל סבר שלא נפקעה קדושתו, ובכן עתה כאשר נתערב ברוב והוסר ממנו דין שור הנסקל, שוב ראוי השור להקריבו על גבי המזבח.
באופן נוסף יישב ה'אחיעזר' הערה זו, כי גם שנגח השור כשהיה עדיין חולין ונתחייב מיתה שפיר יכולים להקריבו על גבי המזבח, כי אחרי שנתערב השור בזבחים אחרים נתבטל ממנו דין שור הנסקל, ועתה שפיר יכולים הבעלים להקדישו ויתפס בו קדושת הגוף, כי אחרי שנתערב - חולין בעלמא הוא, ואין עליו שום פגם ופסול, ולכן שפיר נתקשו: "וניבטלו ברובא", והיינו, שאחרי הביטול יקדיש השור לקרבן, ושפיר נוכל להקריבו על גבי המזבח (ועי"ש יישוב נוסף לזה).
