סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הלכה כבתראי

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

זבחים עג ע"ב

 

אמר רבא: השתא דאמרי רבנן לא נקריב, אי נקריב לא מרצי.
איתיביה רב הונא בר יהודה לרבא: חטאת שנתערבה בעולה ועולה שנתערבה בחטאת,
אפי' אחת בריבוא - ימותו כולן;
במה דברים אמורים - בכהן נמלך,
אבל בכהן שאין נמלך, עשאן למעלה - מחצה כשר ומחצה פסול,
למטה - מחצה כשר ומחצה פסול,
אחת למטה ואחת למעלה - שניהן פסולות,
שאני אומר: חטאת קריבה למעלה ועולה קריבה למטה!
אלא, הא כמאן דאמר בעלי חיים נדחין, הא כמאן דאמר בעלי חיים אינן נידחין

1.
מפשט הסוגיה משמע שבסופו של דבר רבא סובר ש"בעלי חיים נדחין", ולכן רבא פסק "אי נקריב לא מרצי".

2.
רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק ו:

וכל אלו המתערבין בחיים אם הקריב הורצה שאין בעלי חיים נדחין.

הרמב"ם פסק שלא כרבא בסוגייתנו.

3.
כסף משנה הלכות פסולי המוקדשין פרק ו הלכה יז:

וכל אלו המתערבים וכו'. שם אמר רבא השתא דאמרי רבנן לא נקריב אי אקריב לא מרצי ואותביה ממתני' דקינים ושני הא כמ"ד ב"ח נדחים הא כמ"ד אינם נדחים

הוא מצטט מסוגייתנו.

3.1

וכיון דפסק רבינו כמ"ד ב"ח אינם נדחים כמו שנתבאר בפרק ט"ו ממעשה הקרבנות ממילא קמה לה הלכתא דלא כרבא

משמע שמסביר את מסקנת סוגייתנו כלעיל בסעיף 1+2.

3.2
ומקשה:

ואע"ג דרבא בתרא הוא וה"ל למיפסק כוותיה

מדוע הרמב"ם לא פסק כרבא שהוא "בתראי" לעומת האמורא - רב הונא בר יהודה - שהקשה עליו.

4.
הוא מיישב את קושייתו לעיל בסעיף 3.2:

איכא למימר דאליבא דמאן דאמר בעלי חיים נדחים אמרה ו"ליה לא סבירא ליה":

מסביר ה"כסף משנה", שיתכן שבאמת רבא גם הוא סובר "שאין בעלי חיים נדחין", ודברי רבא בסוגייתנו הם לפי מי שסובר "בעלי חיים נדחים". כלומר, רבא לא מציג את עמדתו "האמיתית"!

4.1
קצת קשה על ההסבר הנ"ל, שהרי ניתן לומר כך בכל מקרה כשאמורא שמתרץ קושי מסויים נוכל לומר שהוא לא בהכרח מביע את שיטתו העצמאית, ויתכן ש"ליה לא סבירא ליה". ולא משמע כך מסוגיות הש"ס ומכללי הפסיקה.

5.
ואולי ניתן ליישב: הגירסא בגמרא היא "אלא הא כמאן דאמר בעלי חיים נדחין...", ויש גירסא [ראה "מתיבתא", הערה יט]: "אמר ליה..." - שרבא השיב לרב הונא בר יהודה על קושייתו.

5.1
אם לא נקבל את שינוי הגירסא ניתן לומר כך: הגמרא ["סתמא גמרא"] היא זו שמתרצת את הקושיה על רבא. כלומר, תרוץ הגמרא לא מבטא בהכרח את דעתו האישית של רבא. ולכן הרמב"ם לא "מחוייב" לפסוק כרבא, וכדברי ה"כסף משנה".

5.1.1
אמנם קצת קשה לומר כלעיל, שהרי אם הגמרא עצמה [="סתמא דגמרא"] מיישבת את דעת רבא משמע שהיא מכריעה כמותו!

6.
ומה ישיב רבא עצמו על הקושיה נגדו? הוא יסביר שהוא סבור כתנא של רבי יהודה במשנה [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים" עמוד רלג, בשם "מראה כהן"].

7.
והרמב"ם שלא פוסק כרבא זה מפני שרב אשי הסביר לעיל לפי שיטת חכמים, והרמב"ם פסק כרב אשי שהוא ה"בתראי" - אחרי רבא.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר