סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קי"ז, מדור "עלי הדף"
מסכת זבחים
דף עג ע"ב

 

ביטול חד בתרי - מתורת ודאי או מתורת ספק

 

ישנה חקירה ידועה, אשר רבותינו הראשונים כבר חקרו בה, לגבי דין ביטול איסור ברוב, כי אם אמנם כשחתיכה אחת של נבילה נתערבה בשתי חתיכות בשר כשר, בטל האיסור ברוב, ומותר לאכול כל אחת ואחת מהן (כפי שנלמד דין זה מן האמור בתורה לענין דיינים שמות כג, ב: "אחרי רבים להטות". עי' חולין יא.), כיצד דנים את כללות התערובות. כלומר, האם התורה אמרה שיש להסתכל על כללות התערובות - שתי חתיכות היתר וחתיכה אחת של איסור - כמי שאין בו איסור כלל, או שאין ההיתר כי אם לכל חתיכה וחתיכה כשלעצמה, שבכל חתיכה אנו תולים שהיא מן הרוב המותר, וחתיכת האיסור נשארה בתוך התערובות, ולכן מותר לאכול את החתיכה שלקח עתה בידו, וכשאוחז בחתיכה האחרונה, אנו תולים שחתיכה זו מותרת היא, וחתיכת האיסור כבר נאכלה מקודם.

ומה שנפקא מינה לדינה מכך מובא להלכה, דהנה איתא בשו"ע (יו"ד סי' קט ס"א): "חתיכה שאינה ראויה להתכבד שנתערבה באחרות, מין במינה יבש ביבש... חד בתרי בטיל, ומותר לאכלן אדם אחד - כל אחת בפני עצמה, אבל לא יאכל שלשתם יחד, ויש מי שאוסר לאכלם אדם אחד - אפילו זה אחר זה". ומוסיף הרמ"א על דברי המחבר: "וכן יש לנהוג לכתחילה, ויש מחמירין להשליך אחד או ליתן לעובד כוכבים". מבואר מזה - שעל כללות התערובות אין מחליטים שהיתר גמור הוא, אלא שעל כל חתיכה וחתיכה בנפרד אנו תולים שחתיכה זו מותרת היא, ואילו לאכול כל החתיכות יחד - שעל כרחך אחת מהן איסור היא, יתכן שאין בכך היתר.

ואמנם בענין זה מצינו כמה שיטות, דהנה הטור (שם) כתב: "וכיון שנתבטל החתיכה ברוב מותר לגמרי, ואפילו איסורא דרבנן ליכא, ומותר לאדם אחד לאכול כולם ביחד אע"פ שבודאי אוכל האיסור". מקור דבריו הוא מדברי הרא"ש (חולין פרק גיד הנשה סי' לז), וז"ל: "חד בתרי בדבר יבש דאפילו מדרבנן בטל, דלא משום ספיקא שרינן ליה... אלא, משום דגזירת הכתוב הוא דכתיב 'אחרי רבים להטות', הלכך חד בתרי בטל ונהפך איסור להיות היתר ומותר לאכלן אפילו כולן כאחת...".

לעומתו, חולק הרשב"א (עי' תורת הבית הארוך בית ד שער א דף יז, ובתשובותיו ח"א סי' ערב, תרכה ותרעח) וכותב: "אבל יבש ביבש, שהוא יכול לאכול כל חתיכה וחתיכה בפני עצמה, אוכל כל חתיכה בפני עצמה, וכשאוכל זו - אני אומר לא זו היא האסורה, וכן בכל אחת ואחת, וכשאוכל האחרונה שבכולן - אני אומר במה שכבר נאכל היה האיסור וזו של היתר היא, ולפיכך אוכל כל אחת בפני עצמה... אבל לבשלם יחד אסור, שהרי חזר האיסור להתערב עם ההיתר...". וכ"כ עוד (בתורת הבית הקצר שם): "ולפיכך אינו אוכלן כאחד ואין מבשלים אותם כאחד..." (ואילו לדעת הרא"ש מביא הב"י בשם הסמ"ק [סי' ריד] שגם אם נתבשלו כולן יחד מותר לאכלן, כי הרי כבר נתבטל האיסור). וכתב ה'פרי מגדים' (בשער התערובות ח"א פ"ג ד"ה והנה ובח"ב פ"א ובח"ג פ"ג ובסי' קט) שדין זה אינו אלא מדרבנן, אבל מן התורה - גם הרשב"א מודה - שמותר לאדם אחד לאכלן בבת אחת. שיטה זו היא השיטה הראשונה שהביא המחבר בשו"ע.

ואילו השיטה האחרונה שהביא המחבר: "ויש מי שאוסר לאכלם אדם אחד - אפילו זה אחר זה", מקורו מתוס' (חולין ק. ד"ה בריה) ומדברי הסמ"ג (לאוין קמ וקמא), והיינו, כי סוף סוף מתברר שאדם זה אכל מאכל של איסור.

וגדולה מזו מצינו שיטה בראשונים, שאם יאכל אדם כל השלש חתיכות ואפילו בזו אחר זו עובר הוא על האיסור מן התורה, כמו שכתב התוס' רי"ד (ב"ב לא: ד"ה שתי): "שאם נתערבה חתיכה אחת של חלב בשתים של שומן היא בטלה ברוב, ומותר לו לאדם ליקח את אחת מהן ולאוכלה - דבתר רובא אזלינן, ושלשה בני אדם נמי מותרין לאכול שלשתן... ואע"פ ששלשה בני אדם מותרין לאכול שלשתן - אם אדם אחד אכל שלשתן מביא חטאת, שהרי בבירור אכל חתיכה אחת של חלב". מבואר מזה - שגם מן התורה - אין ההיתר בזה אלא משום שאנו תולים שפגע בהיתר, ואם יתברר בסופו של דבר שפגע גם באיסור, אין לזה שום היתר, ועליו להביא כפרה על חטאתו.

אחת ההוכחות לענין זה היא מהא דמבואר בפירקין (עג:) לענין מה ששנינו (ע:): "כל הזבחים שנתערבו בהם חטאות המתות או בשור הנסקל אפילו אחת בריבוא ימותו כולן", כי מאחר שנתערבה בהן בהמה האסורה להקרב על המזבח, אין תקנה לכולן, כי על כל בהמה יש לחוש שאסורה היא, בהמשך הסוגיא דנו בגמרא מדוע אין אנו הולכין בזה אחרי הרוב, כמו שהקשו: "ונמשוך ונקרב חד מינייהו, ונימא כל דפריש מרובא פריש", כלומר, אם נמשוך אחת מהן אנו יכולים לתלות שבהמה זו היא מן הרוב, ומדוע אין אנו עושים כן ונילך אחר הרוב, ותירצו: "אמר רבא, גזירה שמא יבואו י' כהנים בבת אחת ויקרבו", כלומר, שגזרו שמא יבואו עשרה כהנים ויקרבו כל הי' בהמות בבת אחת על המזבח, וביניהן נמצאת על כרחך גם הבהמה האסורה להקרב על המזבח, וממשיכה הגמרא: "א"ל ההוא מרבנן לרבא, אלא מעתה מגיסא אסירא", כלומר, האם אסור לפי זה לקבל את הדמים של כל הקרבנות הללו בכלי אחד ולהגיסם ולערבם יחד, וכן האם אסור הוא לקבל בכלי אחד האימורים של כל הקרבנות כולם ולהקטירם על גבי המזבח, הלא "חד בתרי בטל", ואפילו כאשר נעלה את כולם יחד על גבי המזבח, אין בכך שום חשש איסור, כי האיסור נתבטל ברוב היתר.

וכתב ה'שיטה מקובצת' (אות ג): "מכאן אמר הר"ם, דחתיכה שאינה ראויה להתכבד שנתבטלה בשתי חתיכות של היתר, שמותר לאכלן כולן לאדם ולבשלם כולם בקדירה אחת, דכיון שנתבטל האיסור שוב אינו חוזר ואוסר, אע"פ שידוע הוא שהאיסור שם, כיון שהתירה התורה איסור על ידי ביטול ברוב הוי ממש כהיתר גמור". הרי לנו הוכחה ברורה לאחד הצדדים הנזכרים (עי' טהרת הקודש, חמדת דניאל בסוגיין ועוד).



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר