סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

להודות בטעות / רפי זברגר

זבחים סו ע''ב - סז ע''א

 

הקדמה

במשנה הראשונה של הפרק ("חטאת העוף") למדנו על ביצוע שינויים בין חטאת העוף לעולת העוף הגורמים לפסילת הקרבן, ועל שינויים אחרים אשר אינם פוסלים. המשנה הארוכה המתחילה בשלהי דף ס''ו ומסתיימת בתחילת דף ס''ז דנה בטומאת בית הבליעה, כאשר אדם בולע עופות אלו שנעשו שלא כדין, ובדיני מעילה. כדי להבין את הנושאים הללו (טומאת בית הבליעה ומעילה בקודשים) נקדים מספר הקדמות:
1. נבלת בהמה (בהמה אשר נשחטה של כדין, או מתה ''מיתה רגילה'') אסורה באכילה ומטמאה במגע ובמשא. 
2. נבלת עוף טהור (כנ''ל) גם כן אסורה באכילה, אך אינה מטמאה במגע ובמשא אלא בבית הבליעה. כלומר, אם אדם בלע אותה, אף שלא נגע בה - נטמא בטומאת נבלה. 
3. מליקה היא סוג של ''שחיטה'' המתבצעת אך ורק בעופות אשר מוקרבות בבית המקדש. אם מולקים עוף מחוץ לבית המקדש הופכים אותו לנבלה עם כל המשמעויות אשר נזכרו לעיל, אך כאמור בבית המקדש אינו נבלה.
4. חטאת העוף שלא בוצעה כהלכתה, וכן עולת העוף, ברוב המקרים אשר נזכרו במשנה הראשונה בפרק, למרות שהם נפסלים מהקרבתם כקרבן העוף, אין הם מוגדרים כנבלה כדי להיטמא בטומאת בית הבליעה.
5. קרבן וכל הקדש אחר יש בהם דין מעילה. מעילה היא שימוש בהקדש שלא לצורך. איסור זה עוברים רק אם ''לא הייתה לו שעת הכושר''. כלומר, לכל קרבן יש שלב ''מתיר'' שלאחריו מותר "לאכול" אותו, זוהי ''שעת הכושר''. 
"אכילה" יכולה להיות "אכילת אדם" - חטאת נאכל לכוהנים, שלמים נאכלים לבני אדם, או ''אכילת מזבח'' כקרבן עולה המוקטרת כולה על המזבח (חוץ מהעור).
על דינים אלו נלמד במשנה:
וכולן - אין מטמאין בבית הבליעה ומועלים בהן, חוץ מחטאת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת.
כל העופות אשר הוזכרו במשנה הקודמת, הם מוגדרים ב''מצב ביניים''. אינם כשרים לקרבן, ומנגד, אינם מוגדרים כנבלה, ולא פקע מהם שם קדשים. לכן: 
1. אינם נטמאים בבית הבליעה (לא מוגדרים כנבלה)
2. מועלים בהם (מוגדרים כקדשים, שלא הייתה להם ''שעת כושר'').
המשנה מסייגת את הכלל במקרה של חטאת עוף שנעשתה כדת וכדין : נמלק רק סימן אחד, הייתה הזאה למטה מחוט הסיקרא. במקרה זה, כיוון ש''הייתה לה שעת כושר'', היא יוצאת מדין קדשים ואין חייבים עליה באיסור מעילה. 
במקרה נוסף יש מחלוקת תנאים במשנה: 
עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת, רבי אליעזר אומר: מועלים בה, ר' יהושע אומר: אין מועלים בה.
אם ייחדו עוף לקרבן עולה, אך עשו את כל ההלכות שלה כמו חטאת העוף: למטה מחוט הסיקרא, סימן אחד, וגם חשב בעת הקרבתו להיות חטאת העוף, במקרה זה יש מחלוקת: רבי אליעזר פוסק כי מועלים בה, כיוון שהיא קרבן עולה, ולא הייתה לה שעת הכושר, לכן דינה כעולה ומועלים בה. רבי יהושע פוסק כי אין מועלים בה, כיוון שהכול נעשה כמו חטאת העוף, ובחטאת העוף פסקנו לעיל שאין מעילה. 
 

הנושא

לאחר תיאור מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע, המשנה תיארה דו שיח ביניהם. הברייתא מרחיבה דו שיח זה ולהן פירוטו:
• רבי אליעזר לרבי יהושע: אשם ששחטו בצפון לשם שלמים יוכיח, ששינה את שמו ומועלין בו ואף אתה אל תתמה על העולה שאע"פ ששינה את שמה שימעלו בה.
רבי אליעזר מוכיח את שיטתו מקרבן אשם אשר נשחט בצפון (כדין קדשי קדשים) לשם שלמים – למרות ששינה את ייעודו לשלמים, שבהם אין דין מעילה, עדיין מגדירים אותו כאשם ומועלים בו, לכן גם אצלנו, למרות ששינו את שמו מעולה לחטאת, עדיין נקרא לו עולה ותהיה מעילה. 
תשובת רבי יהושע: לא אם אמרת באשם שאם. שינה את שמו לא שינה את מקומו תאמר בעולה ששינה את שמה ושינה את מקומה.
ההוכחה עוסקת במקרה והשתנה רק ייעוד (שלמים במקום אשם), אך המקום לא שונה, שהרי שחטו בצפון כדין אשם, לכן עדיין נשאר לו דין אשם, ולכן מועלים בו. אבל אצלנו, מדובר בשינוי גם של השם וגם של המקום
רבי אליעזר: אשם ששחטו בדרום לשם שלמים יוכיח ששינה את שמו ושינה את מקומו ומועלין בו, אף אתה אל תתמה על העולה שאע"פ ששינה את שמה ושינה את מקומה מועלין בה.
ממשיך רבי אליעזר כהמשך לתשובת רבי יהושע ואומר, כי גם אם שינה בקרבן אשם את השם (לשם שלמים), וגם את המקום (בדרום, לא מקום אשם), גם אז הדין נשאר כמו אשם שמועלים, לכן גם בעוף צריך להיות הדין שמועלים. 
• תשובת רבי יהושע: לא אם אמרת באשם ששינה את שמו ושינה את מקומו ולא שינה את מעשיו, תאמר בעולה ששינה את שמה ואת מעשיה ושינה את מקומה.
גם את זאת דוחה רבי יהושע: אמנם שם שינה גם את שמו וגם את מקומו, אך אצלנו בעולה שינו שלושה דברים: שמה של העוף (חטאת במקום עולה), מעשיה (מלק רק סימן אחד כמו חטאת), וגם את המקום (למטה במקום למעלה), ולכן סובר רבי יהושע כי במקרה שלנו, הדין משתנה והופך להיות חטאת העוף ואין מועלים בה. 
• מסקנת רבא: ונימא ליה אשם ששחטו בדרום, לשם שלמים בשינוי בעלים ששינה את שמו ושינה את מקומו ושינה את מעשיו מדלא קאמר ליה הכי שמע מינה נחית רבי אליעזר לטעמיה דרבי יהושע.
רבא אומר, שרבי אליעזר היה יכול להמשיך ולהקשות על רבי יהושע מדין קרבן אשם ששינה לשלמים בשלושה מרכיבים: שמו, מקומו ומעשיו, אך לא המשיך להקשות – כנראה, הסיק רבי אליעזר כי הוא טועה והודה לרבי יהושע.
 

מהו המסר?

כמה יפה לראות דו שיח ערני כל כך בין שני תנאים, כאשר בסופו של דבר רבי אליעזר ''מבין'' כי שיטתו של רבי יהושע היא הנכונה, הבין כי הוא הטועה, ואינו ממשיך ''להילחם'' על דעתו ומקבל את דעת החולק עליו.
תהיה התנהגות זו נר לרגלנו, כך שנהיה מוכנים בכל ויכוח או דיון, להיות פתוחים, להקשיב היטב לדעתו ולסברותיו של בר הפלוגתא, ואם אמנם נגיע למסקנה כי הוא הצודק, לא נתבייש להודות בפה מלא, כי טעות הייתה בידינו והוא הצודק.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר