המאמץ לשלום / רפי זברגר

זבחים סו ע''א

הקדמה

היום אנו מתחילים את הפרק השביעי של המסכת, פרק חטאת העוף. הפרק ממשיך לעסוק בחטאת ועולת העוף אשר עסקנו בפרק הקודם. בין היתר למדנו במשנה הראשונה בפרק את ההלכה הבאה:
כמעשה חטאת לשם עולה כמעשה עולה לשם חטאת כמעשה עולה לשם עולה פסולה עשאה.
כדי להבין קטע זה ניזכר בהבדלים שיש בין עולת עוף לחטאת עוף.
1. עולת העוף חותכים את שני הסימנים ובחטאת העוף רק סימן אחד
2. בעולת העוף ''מבדילים'' בין הגוף והראש, לעומת חטאת העוף שאין מבדילים
3. בחטאת העוף יש גם הזאה וגם מיצוי הדם על קיר המזבח, לעומת עולת העוף יש רק מיצוי. 
4. חטאת העוף שעשאה שלא לשמה – פסול (כמו חטאת בהמה), ועולת העוף שלא לשמה – אינו נפסל, אך לא יוצא ידי חובה (גם כן כמו עולת בהמה).
5. מיצוי הדם של עולת העוף נעשה על החצי העליון של המזבח, מעל לחוט הסיקרא (חוט אשר הקיף את המזבח באמצעו), לעומת הזאה ומיצוי דם חטאת העוף נעשה על החצי התחתון של המזבח (מתחת לחוט הסיקרא).
אומרת המשנה, אם עשה את חטאת העוף כמו שצריך, אך חשב מחשבה לשם עולה. או להיפך: עשה את חטאת העוף כמו שעושים את עולת העוף, וחשב מחשבה נכונה לשם חטאת העוף, או בשני הדברים עשה שלא כהוגן: גם חשב לשם עולה, וגם עשאה כמו עולת העוף – בכל המקרים הללו הקרבן פסול. שהרי לפי סעיף 4 לעיל, בקרבן חטאת - גם מחשבה שלא לשם הקרבן, פוסלת. 
 

הנושא

שואלת הגמרא מיד בתחילה: שני במאי?
כאשר אמרנו במשנה כי עשה את חטאת העוף בשינוי כמו עולת העוף, באיזה עבודה ביצע את השינוי ועשה כמו עולה?
אילימא דשני במליקה, נימא דלא כר' אלעזר בר' שמעון דאמר: שמעתי שמבדילין בחטאת העוף?
אם נאמר כי מלק את חטאת העוף כמו שעושים בעולת העוף, כלומר בשני סימנים ולא בסימן אחד (סעיף 1 לעיל), ואז יוצא שהמשנה שלנו היא לא כמו ר' אלעזר בן רבי שמעון, שהוא אמר כי מליקת שני סימנים בחטאת העוף כשירה?
מעירה הגמרא: ולא אוקימנא דלא כר' אלעזר בר' שמעון?
וכי מה בכך, הלא גם את המשנה הקודמת העמדנו שלא כרבי אלעזר בן רבי שמעון, ומה אכפת לנו להעמיד גם משנה זו שלא כשיטתו של רבי אלעזר בן רבי שמעון?
בכל אופן מעמידה הגמרא אוקימתא אחרת למשנתנו: לא, דשני בהזאה.
השינוי בעבודה לא היה במליקה, אלא בהזאה (סעיף 3 לעיל).
ומוכיחה הגמרא כי זו האוקימתא הנכונה: מדקתני סיפא: עשאה למעלה כמעשה כולן פסולה, ואפילו כמעשה חטאת לשם חטאת. דשני במאי? אילימא דשני במליקה האמר מר: מליקה בכל מקום במזבח כשירה, אלא לאו: דשני בהזאה, ומדסיפא בהזאה - רישא נמי בהזאה.
בהמשך המשנה שלנו כתוב שאם עשה את פעולת חטאת העוף למעלה מחוט הסיקרא (בניגוד להלכה כי יש לעשותה למטה מחוט הסקרא), למרות שחשב מחשבות על חטאת העוף, כדין, הרי הקרבן נפסל. הגמרא דנה באיזו מן הפעולות של חטאת העוף עשה למעלה: לא ייתכן כי מדובר בפעולת המליקה שהרי למדנו שניתן למלוק בכל מקום בעזרה, אלא מדובר על פעולת ההזאה שנעשתה למעלה מחוט הסיקרא, ולכן מסקנת הגמרא: אם הסיפא מדברת על הזאה, כנראה גם הרישא עוסקת בהזאה ולא במליקה.
דוחה הגמרא את ההוכחה: מידי איריא, הא כדאיתא והא כדאיתא:
אין הכרח להעמיד את הסיפא והרישא באותה אוקימתא, בהחלט יכול להיות שהסיפא עוסקת בפעולת הזאה, אך הרישא עוסקת בפעולת מליקה, ואז אנו חייבים לומר, כי משנתנו אינה סוברת כרבי אלעזר, כמו שאמרנו גם במשנה הקודמת. 
 

מהו המסר?

למדנו היום על ''התאמצות'' הגמרא, שלא להעמיד את המשנה כסותרת את שיטת רבי אלעזר, למרות שכך העמדנו את המשנה הקודמת. הגמרא ''משתדלת'' למצוא אוקימתא אחרת במשנה, שהיא ''תסתדר'' גם עם שיטת רבי אלעזר.
אמנם בסופו של דבר הגמרא דוחה את ההוכחה מהסיפא של המשנה, אך עדיין אנו נשארים עם האוקימתא החדשה (למרות שההוכחה אינה הכרחית).
מה עומד מאחורי התאמצות זו? מדוע משקיעים מאמץ בכיוון זה, למרות שבקלות ניתן להגדיר מחלוקת בין המשנה לרבי אלעזר.
ניתן לומר, באווירת פרשת קרח, אותה קראנו בשבת האחרונה (תשע''ח), כי יש שאיפה כללית להמעיט כמה שאפשר במחלוקות. אנו מעוניינים מאוד להתאים את המשניות לכמה שיותר חכמים, ואם צריך לעשות מאמץ – נעשה אותו. כל זאת על מנת ''להרבות בשלום'' ולהמעיט את המקרים בהם נאמר כי משנה אינה הולכת לפי שיטה מסוימת.
שאיפה כנה זו צריכה להיות נר לרגלינו בכל אורחות חיינו. להשתדל כמה שאפשר למצוא את המכנה המשותף עם אנשים.
אם יש מחלוקת וחוסר הסכמה, בכל אופן תופעה לגיטימית וטבעית, לנסות ולהגדיר בדיוק מהם גבולות גזרה של המחלוקת, ולנסות ולרדת לשורש המחלוקת ולהבין מהי ''השיטה'' של כל אחד, שלאורו הוא חושב את מה שהוא חושב.
אם נשתדל לבחון כל סוגיה במבחן האמת, ללא משקעים מן העבר, ללא סטיגמות כאלו ואחרות, אזי הדיונים יהיו יותר ענייניים, פחות אמוציות יופעלו תוך כדי הדיון, והמסקנות תהיינה אמתיות עד כמה שניתן.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]