טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח - עדיפות הימין

"...ותנא מייתי לה מהכא, דתניא, רבי יהודה אומר: ומעלותיהו פנות קדים - כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח. ואימא: שמאל למזרח! לא סלקא דעתך, דתני רמי בר יחזקאל: ים שעשה שלמה, עומד על שנים עשר בקר שלשה פונים צפונה ושלשה פונים ימה ושלשה פונים נגבה ושלשה פונים מזרחה, כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח. ההוא מיבעי ליה לגופיה! אם כן, פונים פונים למה לי" (זבחים, סב ע"ב).

פירוש: ומוסיפים: וְהתַּנָּא מַיְיתֵי לָהּ מֵהָכָא [ומביא לומד את הדברים האלה מכאן], דְּתַנְיָא [ששנויה ברייתא], ר' יְהוּדָה אוֹמֵר: נאמר לגבי המזבח "וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים" (יחזקאל מג, יז), ללמד כי כָּל פִּינּוֹת (פניות) שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה כשאתה עולה על המזבח לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין לַמִּזְרָח ("קדים"), ורק אם הכבש בדרום פונה הכהן משם ימינה לצד מזרח. ושואלים: והרי בכתוב זה נזכרה רק פניה למזרח ("פנות קדים") אבל לא פניה לימין, וְאֵימָא [ואמור]: נעשה את הכבש בצפון, ויפנה לשְׂמאל לַמִּזְרָח! ומשיבים: לֹא סָלְקָא דַּעְתָּךְ [יעלה על דעתך] שיפנה לשמאל, דְּתָנֵי [ששנה] רָמִי בַּר (יְחִזְקִיָּה): יָם (הכיור הגדול) שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמה נאמר בו: "עמֵד עַל שְׁנֵים עָשָׂר (עַמּוּדִים) בָּקָר שְׁלשָׁה פנִים צָפוֹנָה וּשְׁלשָׁה פנִים יָמָּה וּשְׁלשָׁה פּנִים נֶגְבָּה וּשְׁלשָׁה פּנִים מִזְרָחָה" (דברי הימים ב ד, ד), ומן התיאור הזה: צפון, מערב, דרום, מזרח, יש ללמוד שכָּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין, וכפי שהוכחנו מן הכתוב "ומעלותיה פנות קדים" הכוונה היא שפונה לַמִּזְרָח. ומקשים: הַהוּא מִיבָּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ [אותו כתוב, בענין הים שעשה שלמה, נצרך לו לגופו] ללמד כמה עמודים היו וכיצד עמדו! ומשיבים: אִם כֵּן, החזרה על "פּנִים" "פּנִים" לָמָּה לִי? ללמד מכאן שכך היא הדרך שצריך לפנות בה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

 

הנושא המרכזי: על ה"ימין" ותופעת הכיווניות (Chirality) 
 
 

מעמדו של ה"ימין" במקורות

מעמדו הבכיר של צד ימין בא לידי ביטוי במקרא ובספרות חז"ל בהקשרים רבים. בהתייחסות לקב"ה מצאנו: "ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב" (שמות, טו ו'). "קול רנה וישועה באהלי צדיקים ימין ה' עשה חיל" (תהלים, קיח ט"ו). הימין קודמת לשמאל כמעט בכל האיזכורים הרבים המשותפים לשניהם: "ועתה אם ישכם עשים חסד ואמת את אדני הגידו לי ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל" (בראשית, כד מ"ט). הימין חשובה לברכה: "ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה הבכר שים ימינך על ראשו" (בראשית, מח י"ח) ועוד פסוקים רבים.

מפסוקים אלו אנו לומדים על חשיבותו של צד ימין אך אין בהם התייחסות לצורך להעדיף את הפנייה ימינה כפי שנאמר ביחס לכיוון התנועה בקודש (ירושלים, בית המקדש והמזבח): "שכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין". בסוגייתנו ישנה תוספת למשפט נפוץ זה ונאמר בה "כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח". הפנייה צריכה להיות לכיוון מזרח אך דרך צד ימין. בסוגייתנו אנו פוגשים את המקור הראשוני לכלל זה בתאור העמודים של ה"ים שעשה שלמה" בדברי הימים ב' (ד, ד') הם נמנים בסדר: צפון, מערב, דרום, מזרח. סדר זה מתאר תנועה ימינה לכיוון מזרח כאשר פני האדם פונות כלפי פנים. ובלשון רש"י: "לא יהו אלא דרך ימין - כי מנינא דקרא דקחשיב ואזיל דרך ימין מצפון למערב וממערב לדרום וכשאתה מקיף שום דבר ופניך אליו(1) ואתה סובבו מצפון למערב לימינך אתה הולך". הליכה לכיוון ימין שלא במקדש אלא בירושלים מוזכרת בספר נחמיה (יב ל"א): "וָאַעֲלֶה אֶת שָׂרֵי יְהוּדָה מֵעַל לַחוֹמָה וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדת גְּדוֹלת וְתַהֲלֻכת לַיָּמִין מֵעַל לַחוֹמָה לְשַׁעַר הָאַשְׁפּת". אהרון ובניו נמשחו לכהונה על ידי איברים ימניים: "וַיִּשְׁחָט וַיִּקַּח משֶׁה מִדָּמוֹ וַיִּתֵּן עַל תְּנוּךְ אזֶן אַהֲרן הַיְמָנִית וְעַל בּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית" (ויקרא, ח כ"ג) וכך גם בטהרת המצורע: "וְלָקַח הַכּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכּהֵן עַל תְּנוּךְ אזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית" (ויקרא, יד י"ד). דווקא שוק הימין ניתנת כמתנת כהונה: "וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין תִּתְּנוּ תְרוּמָה לַכּהֵן מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם" (ויקרא, ז ל"ב).

עקרון זה מוזכר בכמה מקומות בספרות חז"ל כמו למשל במשנה במידות (פ"ב מ"ב): "כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל חוץ ממי שאירעו דבר שהוא מקיף לשמאל. מה לך מקיף לשמאל? שאני אבל. השוכן בבית הזה ינחמך וכו'". בזבחים (פ"ו מ"ג): "כל העולים למזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל, חוץ מן העולה לשלשה דברים אלו שהיו עולים וחוזרים לעקב". על הכהן הנכנס להיכל על מנת לקחת עפר לצורך הכנת המים המאררים לסוטה נאמר: "נכנס להיכל ופנה לימינו וכו': מאי טעמא? דאמר מר: כל פינות שאתה פונה, לא יהו אלא דרך ימין" (סוטה, טו ע"ב). חשיבות הימין באה לידי ביטוי בקביעת מקום עמידת הסגן בצידו של הכהן הגדול: "משנה. בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח, הסגן מימינו, וראש בית אב משמאלו. ושם שני שעירים, וקלפי היתה שם ובה שני גורלות וכו'" (יומא, לז ע"א). באופן דומה ניתן ללמוד גם מכך שהעלאת גורל השעיר הנשחט ביד ימין מהווה סימן ברכה: "אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו: אישי כהן גדול הגבה ימינך ... גמרא. למה לי טרף בקלפי? כי היכי דלא ניכוין ולישקול ... ימינא דסגן עדיף משמאליה דכהן גדול, ומר סבר: כי הדדי נינהו" (יומא, לט ע"א). עיקר עבודת הקרבנות צריכה להיעשות ביד ימין וכך נאמר בברייתא (זבחים, כד ע"א): "קיבל בשמאל פסול, ורבי שמעון מכשיר. ת"ר: באצבע ולקח מלמד שלא תהא קבלה אלא בימין, באצבע ונתן מלמד שלא תהא נתינה אלא בימין ... והתניא, רבי שמעון אומר: כל מקום שנאמר יד אינה אלא ימין, אצבע אינה אלא ימין וכו'".

לחשיבות הימין יש השלכות גם להלכות הנוגעות לחיי היום יום. לגבי תפילה נאמר: "המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו, ואחר כך יתן שלום ... ומשום שמעיה אמרו שנותן שלום לימין ואחר כך לשמאל, שנאמר מימינו אש דת למו ואומר יפל מצדך אלף ורבבה מימינך. מאי ואומר? וכי תימא: אורחא דמילתא היא למיתב בימין, תא שמע יפל מצדך אלף ורבבה מימינך. רבא חזייה לאביי דיהיב שלמא לימינא ברישא. אמר ליה: מי סברת לימין דידך? לשמאל דידך קא אמינא, דהוי ימינו של הקדוש ברוך הוא"(2) (יומא, נג ע"ב). על הנהגות נוספות אנו לומדים בגמרא בברכות (סב ע"א): "מפני מה אין מקנחין בימין אלא בשמאל? אמר רבא: מפני שהתורה ניתנה בימין, שנאמר מימינו אש דת למו. רבה בר בר חנה אמר: מפני שהיא קרובה לפה. ורבי שמעון בן לקיש אמר: מפני שקושר בה תפילין. רב נחמן בר יצחק אמר: מפני שמראה בה טעמי תורה". בכל הטעמים מלבד טעמו של רבא מדובר על פעולות שאותן מבצע האדם דווקא ביד ימין הדומיננטית.

עד עתה הובאו הלכות הנובעות מחשיבות הצד הימני אך ניתן לשער שחשיבות זו קשורה לדומיננטיות של יד ימין (ראו להלן). דוגמה ידועה להתייחסות הלכתית לדומיננטיות יד ימין היא במצוות הנחת תפילין. בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב, שמות, בא – בשלח, פי"ג ט"ז) נאמר: "והיה לאות על ידכה ... ד"א ידכה. יד כהה ואיזה זו זו שמאל וכו'". הבחירה ביד שמאל היא בגלל שהיא חלשה יותר ("כהה"). דוגמה נוספת לבחירה המבוססת על דומיננטיות היד היא באופן החזקת המחתה ביום כיפור: "נטל את המחתה בימין ואת הכף בשמאל. יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא? זו מרובה וזו מועטת"(3) (יומא, מז ע"א). המחתה המלאה גחלים כבדה יותר ולכן הצטווה הכהן לשאת אותה ביד ימין. נקודה מעניינת עולה מתוך דברי הראשונים בגמרא בבא קמא (טז ע"ב) והיא שייתכן וגם בבעלי חיים איבר ימני דומיננטי יותר: "אמר רב: מועד לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל וכו'". כתבו התוס': "מועד לקרן ימין - מצינו למימר דדוקא נקט לפי שקרן ימין מזומן להזיק יותר מקרן של שמאל אבל מועד לקרן שמאל כל שכן דמועד לקרן ימין או שמא אין מועד ואורחא דמילתא נקט". בחידושי הרשב"א נאמר: "מועד לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל. אפשר דדוקא נקט ימין ושמאל לפי שיש לו כח יותר בימין מבשל שמאל, אבל מועד בשל שמאל כל שכן דהוי מועד לשל ימין, וי"ל דלאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט".
 

מעמד הכיווניות וה"ימין" בטבע

שאלה שיש לשאול היא מהו המקור לעדיפות צד אחד (ימין או שמאל) על פני חבירו בטבע? השאלה נובעת מכך שבניגוד לכיוונים "למעלה" ו"למטה" השונים זה מזה באופן טבעי ומהותי ("למטה" קרוב יותר למרכז כדור הארץ) הרי שההבדל בין שמאל לימין שרירותי ואיננו מחויב המציאות(4). למרות זאת אנו מוצאים בתהליכים ומערכות שונות, החל מרמת הקרינה האלקטרו-מגנטית וכלה באורגניזם השלם, עדיפות לצד ימין או שמאל (Chirality). מולקולות אורגניות שונות בנויות באופן שיש להן שני מופעים המהווים תמונת ראי שאינה חופפת זו ביחס לזו (איזומרים אופטיים) כלומר ימין ושמאל. בדרך כלל ניתן לראות שמופע אחד נפוץ בהרבה בהשוואה למופע השני. בתהליכי חילוף חומרים רבים מנוצל רק אחד מהאיזומרים ואילו לחבירו אין שום שימוש בתאים. חובה להדגיש שבעולם הטבע לא תמיד הבחירה היא בצד ימין אך בדרך כלל קיימת עדיפות קבועה לאחד מהצדדים.

אחת מהתופעות הבולטות של כיווניות בעולמנו היא עדיפות צד ימין באדם. בדרך כלל בבני אדם יד ימין היא היד המועדפת לפעולות מוטוריות שונות. ברוב אוכלוסית האדם (בין 87% ל-90%) יד ימין היא הדומיננטית. לתכונה זו מרכיב גנטי משמעותי והיא איננה רק פרי התנהגות ההורים. הסיכוי של אדם שנולד לשני הורים ימניים להיות שמאלי הוא 2%, הסיכוי של אדם שנולד להורה שמאלי והורה ימני להיות שמאלי הוא 17%, והסיכוי של אדם שנולד לשני הורים שמאליים להיות שמאלי הוא 46%. גברים נוטים יותר לשמאליות מאשר נשים, מעריכים שאחוז הגברים השמאליים גבוה פי 1.5 מאחוז הנשים השמאליות. תכונה גנטית זו גררה בעקבותיה הנדסת אנוש המתאימה ליד ימין. למשל סגירה של ברגים והברגות היא בדרך כלל לכיוון ימין (בכיוון השעון) ועוד דוגמאות רבות.

כיווניות (ימין או שמאל) קיימת גם בהתפתחות בעלי חיים. למשל, קונכיית חלזונות גדלה במבנה סלילי וכיוון הפיתול אופייני לכל מין. יתר על כן, מעל 90% מכלל כ – 60,000 מיני החלזונות בעולם מתפתלים ימינה (בכיוון השעון). שאר המינים מתחלקים בין מינים בעלי פיתול שמאלי ומספר מועט מאד של מינים חסרי כיוון פיתול קבוע. בישראל יש כ – 100 מיני חלזונות יבשה ומתוכם רק ל – 4 מינים כיוון פיתול שמאלי. לא מפתיע ששלושה מתוך מינים אלו זכו לשמות המתייחסים לכיוון הפיתול המיוחד. המינים הם: סגורית, אטרית, שיננית איטרת ושיננית משמאילה. בתמונה 1 מוצגים שני מינים נפוצים בארץ – קדמום יהודה ושבלול השדה. ניתן לראות שלשניהם פיתול ימני (כיוון החיצים). על מנת לקבוע את כיוון הפיתול על המסתכל להפנות את הפיתול העוברי אליו(5). שתי הקונכיות בתמונה 1 שהו זמן ממושך בשמש ולכן צבעם דהה. בתמונה 2 ניתן לראות את צבעי קונכיית חילזון מהסוג "שבלול" בעודו בחיים. 

 

תמונה 1.  שבלול השדה (מימין) וקדמום יהודה          צילם: אלעד ויטמן




תמונה 2.   חילזון מהסוג "שבלול"                     צילם:  Jürgen Schoner


דוגמה נוספת היא אופן התפתחות דגים שטוחים (Flatfish - דגי "משה רבינו"). כאשר דגים אלו עדיין צעירים קיימת בהם סימטריה דו-צדדית והם נראים ככל דג אחר. רק בהמשך ההתפתחות "נודדים" איברים מצד אחד לצד השני והדג עובר לשחייה על צידו האחד. דגים אלו רובצים על הקרקעית ולכן צידם העליון כהה לצורך הסוואה ואילו הצד המופנה לקרקע בהיר עד לבן. במצב זה הם נראים כדג שנחצה לשנים לכל אורכו ומכאן השם דג "משה רבינו". האגדה העממית מספרת שכאשר משה בקע את הים אתרע מזלו של דג זה והוא נחצה יחד עם הים. בתמונה ניתן לראות את דג המאכל "סול" (Solea solea) הבוגר כאשר שתי עיניו נמצאות בצד ימין. במין זה ובמינים נוספים קיימת, אם כן, עדיפות לצד ימין אך ישנם מינים שבהם דווקא צד שמאל הוא המפותח יותר.


 
תמונה 3. סול מצוי  - שתי העיניים ממוקמות בצד ימין          צילם:  Hans Hillewaert
  
 
תופעת הכיווניות איננה מוגבלת לעולם בעלי החיים וניתן לצפות בה גם בצמחים. מחקר שבדק כיווניות בקנה מידה גלובלי סקר את כיוון הפיתול של צמחים מטפסים באתרים שונים בחצי הכדור הצפוני והדרומי. נמצא שמתוך 1485 המינים שנבדקו ב – 92% הפיתול ימני. זו כמובן תוצאה שונה באופן משמעותי מגדילה בכיוון אקראי. התברר גם שכיוון הפיתול לא היה קשור לקו הרוחב או למיקום ביחס לקו המשווה (המיספרה צפונית או דרומית). תוצאות אלו שוללות את האפשרות שכוון הפיתול נקבע על ידי זווית וכיוון תנועת השמש בכיפת השמים. משערים שהכיווניות קשורה לאוריינטציה ברמה התת-תאית של הצמח (אולי ב-  microtubules). לתופעה זו התוודעתי באופן לא מכוון כאשר גידלתי בחצרי מין קטנית מטפס (שעועית?) בעציצים. התברר שבכל ששת העציצים כיוון טיפוס הצמחים היה ימינה (תמונות 4-6). 
 

תמונה 4.		תמונה 5.

  


תמונה 6
 

הרחבה

הקשר בין הימין הביולוגי והימין הרוחני

עד עתה סקרנו את התופעה של הכיווניות בכלל והעדפת הימין בפרט בעולם הטבע ומנגד את הימין כסמל וכבעל השלכות הלכתיות. השאלה המתעוררת מאליה היא האם יש קשר בין שני התחומים. לנושא זה נדרש המהנדס יקותיאל רוזנפלד שכתב: "... המציאות הכתיבה את העדיפות של יד ימין ולאחר מכן נבנו סביבה הסמל וההלכה. אין מניחים תפילין על יד ימין כי זאת היד שהאדם עושה בה את רוב עבודתו והם עלולים היו להפריע (בזמנם הניחו תפילין במשך כל היום). (לדעתי קל יותר להניח תפילין על היד הכהה בעזרת היד הדומיננטית מאשר להיפך. מ. ר). עבודת המקדש בשמאל נפסלת משום שעבודה בשמאל נראית כעבודה שאינה חשובה וכביטוי לזילזול.

ביטוי הלכתי מעניין לנטייה האנושית להעדיף פנייה ימינה מופיע בספר "לבוש החור" (סי' תרע"ו ס"ק ה') לגבי כיוון הדלקת נרות חנוכה וסדר הנענועים של הלולב: "... והגע בעצמך בטבע ובהרגל כל בני אדם כשמסבבין את עצמן במקרה כגון במחול תראה שהם אינם מסבבים ופונים עצמן מצד טבעם בלי כוונה ורצון רק בדרך זה וכו'". בהתייחס לדברי הלבוש כתב הט"ז (אורח חיים, סי' תרנ"א יג):  

"מזרח דרום כו'. - בסי' תרס"ז כתבתי הנלע"ד לענין נרות חנוכה כדעת הלבוש בפירוש כל פינות שאתה פונה וכו' רק שהלבוש תלה הענין מכח הטבע של האדם לפנות כו' ומכח זה כ' גם כאן שיש לנענע מזרח צפון וכו' ולע"ד ל"ל להביא ראיה מן הטבע בפי' כל פנות דא"כ לא היה לחכמים צורך להזכיר דבר זה אלא היה להם להניח על טבע האדם דודאי יעשה מעצמו כפי טבע שלו אלא החכמים הזהירו אותנו שתמיד תקח את הדרך שהוא בימין שלך במקום שיש ימין ושמאל לפניך תבחר לך הימין שלך מ"ה בנר חנוכה צריך אתה להתחיל תיכף במה שהוא יותר ימין שלך ואח"כ אתה מוכרח לפנות לשמאל כי הנרות מונחים כך אבל כאן בלולב שיש לך תיכף ימין ושמאל יש לנו ליקח תחלה הימין לב חכם לימינו ותלך בדרך הימין שהוא דרום מטעם כל פנות אתה צריך לפנות לימין תחלה וכו'".  
 

"הסתכל באורייתא וברא עלמא"

עד עתה תיארתי את מעמדו העדיף של הימין, מנקודת מבט רוחנית, כנובע מכך שבאופן גנטי הצד הדומיננטי באדם הוא הימני (השאלה מדוע צד ימין דומיננטי ולא שמאל נשארה פתוחה). ייתכן וניתן להציג את הקשר בין שתי התופעות בכיוון הפוך על פי דבריהם של של בית הלוי על פרשת בא (פרק י"ג) והגר"ח המובאים בחידושי הגרי"ז (סימן קצ(6)) בהסברו למאמר "הסתכל באורייתא וברא עלמא":

"... וכן דקדקו רבותינו ואמרו מצה זו שאנו אוכלין כו' על שום שלא הספיק בצקם כו' דהוא רק טעם דמש"ה אנחנו מקיימים מצוה זו, אבל עיקר יסודה של המצוה למה כך היא המצוה איננו בשביל זה מה שהיה במצרים דהרי התורה קדמה לעולם וגם קודם העולם היתה התורה והיה כתיב בה מצות מצה, וגם אברהם אבינו וכל האבות קיימו התורה כולה עד שלא ניתנה וא"כ הוא בליל ט"ו בניסן אכל אברהם מצה ומרור אף על גב דאז היה קודם גלות מצרים. ועל כרחך מצות אלו לא נצמחו מגאולת מצרים רק הוא להיפוך דמזכות מצות פסח ומצה ומרור שיש בלילה הזאת נצמחה גאולתן ממצרים בלילה זו וכו'" (בית הלוי).

"והנראה בביאור הפסוקים אלו (בשיר השירים) דהנה איתא בבראשית רבה דהקב"ה הסתכל באורייתא וברא עלמא ע"ש, ואמר הגר"ח זצ"ל דהנה אנו רואים שכל חוקי התורה מתאימים להנהגת העולם, כמו לא תרצח ולא תגנב, שרציחה וגניבה הם חורבן העולם, וכמו"כ מאכלות אסורות דאיתא ברמב"ם שהם מזיקים לבריאות האדם, ולכאורה הדבר הוא שמכיון שרציחה וגניבה הם חורבן העולם וכדומה, לכן אסרה התורה לעשות כן, אבל האמת הוא להפך, שמצד הנהגת העולם היה יכול להיות ההיפך, שרציחה וגניבה הם יהיו קיום העולם, ואך מפני שהקב"ה הסתכל בתורה, וחוק התורה הוא שדברים אלו אסורים המה, ברא את העולם באופן זה שהנהגתו היא שחורבן העולם יהיה אם ירצחו ויגנבו וכדומה .

והגרי"ד זצ"ל הוסיף עפ"ז, דהנה מצינו במצוות שהם לזכר יציאת מצרים, ולכאורה הדבר הוא שמפני שהיה יציאת מצרים לכן נצטווינו במצוות לזכר בהם את יציאת מצרים. אבל האמת היא להיפך, שמפני שמצוות אלו צריכות להיות זכר ליציאת מצרים, לכן הוא דהיה יציאת מצרים והבן זאת ... ולפ"ז הנה לכאורה היה אפשר לומר דלמה צריכים שפסח יחול בחודש האביב מפני שבחדש האביב יצאו ממצרים, אבל האמת הוא להיפך, מפני שדין הפסח לחול בחודש האביב, לכן סיבב הקב"ה דיצאו ממצרים בחדש האביב וכו'" (הגרי"ז).
 

תודה לד"ר אריה בכרך על עזרתו בגיבוש מאמר זה. 


 

מקורות עיקריים:

Edwards, W and Moles, A., 'The global trend in plant twining direction', 2007. Global Ecology and Biogeography, 16 (6), pp. 795–800

(1) ההדגשה של רש"י "וכשאתה מקיף שום דבר ופניך אליו" מעמידה את המזבח כציר התנועה ושוללת את ההבנה שכיוון ימין נקבע על פי צדדיו של הכהן. אם אכן הכיוון נקבע על פי הכהן הפניה ימינה היא רק בעליה מהכבש למזבח ואילו לאחר מכן הוא פונה תמיד שמאלה. תפיסה מוטעית זו אינה עולה בקנה אחד עם הביטוי "כל פינות שאתה פונה, לא יהו אלא דרך ימין" משום שהיא מייחסת את הפניה ימינה לראשונה בלבד. קושי נוסף העומד בפני הבנה זאת הוא ההשוואה לסדר מניית העמודים של ה"ים" משום שהוא תיאורטי בלבד ולא ניתן להבחין בין העמוד הראשון ואלו הבאים אחריו. שאלת הגמרא (יומא, נח ע"ב) ולרבי עקיבא נקיף דרך ימין? המתייחסת לסדר נתינת הדם על קרנות מזבח הזהב מחזקת את הטענה שהפניה ימינה אינה מוגבלת רק לעליה מהכבש למזבח.
(2) פירוש: כיון שעסקו בענין הצורך בהליכה לאחור בעת פרידת התלמיד מן הרב, מביאים נושא דומה. אָמַר ר' אֲלֶכְּסַנְדְּרִי אָמַר ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַמִּתְפַּלֵּל וסיים תפלתו צָרִיךְ שֶׁיַּפְסִיעַ שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו, וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן שָׁלוֹם שהוא כיוצא מלפני הקדוש ברוך הוא, בדרך פרידה של כבוד ... וּמִשּׁוּם החכם שְׁמַעְיָה אָמְרוּ: שֶׁנּוֹתֵן שָׁלוֹם ומשתחוה תחילה לצד יָמִין וְאַחַר כָּךְ לִשְׂמאל, שנאמר: "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ" (דברים לג, ב) וְאוֹמֵר: "יִפּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ". ושואלים: מַאי וְאוֹמֵר, כלומר מדוע הוצרך להוסיף עוד ראיה אחרת? ומשיבים: וְכִי תֵּימָא אוֹרְחָא דְּמִילְּתָא הִיא לְמֵיתַב [ואם תאמר כי דרך רגילה היא לתת] בַּיָּמִין, שצד זה רגילים להשתמש בו, ולא משום החשיבות שיש בדבר, על כן תָּא שְׁמַע [בוא ושמע] ממה שנאמר: "יִפּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ", לומר שצד ימין הוא החשוב. מסופר: רָבָא חַזְיֵיהּ [ראה את] אַבַּיֵי דְּיָהֵיב שְׁלָמָא לִימִינָא בְּרֵישָׁא [שהוא נותן שלום, משתחווה בסוף התפלה, לצד ימין תחילה] אָמַר לֵיהּ [לו]: מִי סָבְרַתְּ [האם סבור אתה] שצריך להשתחוות לצד יָּמִין דִּידָךְ [שלך]? לצד שְּׂמאל דִּידָךְ קָא אָמִינָא [שלך אני אומר] שיש להשתחוות תחילה, משום דְּהָוֵי [שהיא] יְמִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שהרי הוא, כביכול, עומד אליך פנים אל פנים.
(3) פירוש: נאמר במשנה כי נָטַל הכהן אֶת הַמַּחְתָּה בִּימִין וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמאל. על סדר זה תוהים, כפי הפתגם המקובל: יַצִּיבָא בְּאַרְעָא וְגִיּוֹרָא בִּשְׁמֵי שְׁמַיָּא [האזרח מוטל בארץ והגר בשמי השמים]? כלומר, הלא זה היפך הסדר הראוי! שהרי עיקר המצוה היא בקטורת, ומחתת הגחלים אינה אלא לשרוף את הקטורת, והיה צריך שיקח העיקר בימינו והטפל בשמאלו! ומשיבים: טעם הדבר הוא כי כך נוח יותר, שכן זו המחתה מְרוּבָּה בגחלים וכבידה, וְזוֹ הקטורת מוּעֶטֶת.
(4) תופעה מקבילה היא קביעת קווי האורך של כדור הארץ בניגוד לקווי הרוחב. בעוד שקווי הרוחב מתייחסים לקו המשווה ולקטבים הרי שאת נקודת ה – 0 של קווי האורך היה צורך לקבוע באופן שרירותי לחלוטין (קו גריניץ'). הרב דוד פוקס הסב את תשומת לבי לחשיבות קו אורך "הלכתי" בעזרת שאלה שהתעוררה כאשר ישיבת מיר, שניצלה בנס ערב מלחמת עולם השנייה, הגיעה ונשארה בשנחאי. השאלה עסקה בקביעת מועד יו"כ (למעשה כל שבת, אבל רק מעטים החמירו בה). אמנם ארץ ישראל מרכז היישוב (קו אורך 0), כדברי הרמב"ן; אבל היכן תחילת היום, 90 או 180 מעלות מזרחה? הדבר נתון למחלוקת חזו"א והרב טוקצ'ינסקי. ראו בהרחבה בקונטרס "י"ח שעות" (חזון איש, מועד, סימן ס"ד).
(5) הפיתול העוברי הוא הקונכייה הקטנה שאיתה בוקע החילזון מהביצה. 
(6) 'חידושי מרן הגרי"ז הלוי החדשות על תנ"ך ואגדה מפי השמועה' שנלקטו מספרים ומקבצים, ירושלים תשמ"ו.

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.