סקר
זבחים או מנחות - מה יותר קשה?
זבחים
מנחות
אותה רמת קושי
קשה להעריך


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

זבחים סא ע"א-ע"ב

 

אמר רבינא: אידי ואידי בקדשים קלים, ולא קשיא:
הא רבי ישמעאל, הא רבנן.
ואיבעית אימא: הא והא בקדשי קדשים, ומאי בשני מקומות? קודם שיעמידו לוים את המשכן,
ולאחר שיפרקו הלוים את המשכן, מהו דתימא איפסיל להו ביוצא, קא משמע לן.

1.
הגמרא הביאה סתירה בין שתי ברייתות [לצורך קושיא על דברי אביי – בדף הקודם], והסבירה שאחת הברייתות מדברת בקדשי קדשים ואחת בקודשים קלים ומכך הקשתה על אביי.

2.
רבינא מתרץ: שתי הברייתות מדברות על קדשים קלים. והמחלוקת בין הברייתות היא מחלוקת בין רבי ישמעאל וחכמים. רבי ישמעאל אומר שקדשים קלים אינם נאכלים בשעה שאין מזבח שלם, וחכמים סוברים - וכך מוסברת הברייתא השניה - שאין בבכור היקש בשרו לדמו, ואין מקור לומר שקדשים קלים לא יהיו נאכלים בשעה שאין מזבח, ולכן גם בשעת המסעות אין קדשים נפסלים. ואביי סבר כרבי ישמעאל.

3.
הגמרא מביאה תרוץ נוסף - "ואיבעית אימא" - שבשתי הברייתות מדובר בקדשי קדשים ולא בקדשים קלים. הברייתא הראשונה עוסקת שבשעת המסעות כשהמזבח אינו במקומו – נפסל בשרם. והברייתא השניה עוסקת כשהמזבח במקומו, והברייתא מחדשת שגם לאחר פירוק קלעי החצר עדיין מותרת אכילת קדשי קדשים. וממילא אין סתירה לאביי, כי הברייתות לא עוסקות באופן שנעקר המזבח ממקומו.

4.
תוס' מסביר, שחכמים שחולקים על רבי ישמעאל הם רבי עקיבא ובן עזאי [במסכת תמורה]. ומקשים הפרשנים על הרמב"ם, שפוסק כרבי ישמעאל לגבי מעשר שני שהוקש לבכור, ובהלכות בכורות פסק כרבי עקיבא, שבכור הוקש למעשר.

5.
ה"לחם משנה" מיישב [הלכות פסולי המוקדשין פרק ג הלכה כה]:

וי"ל דרבינו ז"ל סובר דר"ע לא פליג על ר' ישמעאל ור' ישמעאל הוא דפליג על ר"ע ואומר דהיקשא לענין דאינו נאכל אלא בפני הבית אתא לחוד ולא לשום דבר אחר ור"ע מוסיף עליו ואומר דאתי נמי לענין דאין מביאין מח"ל לארץ משום דאין היקש למחצה ומקשינן מעשר לבכור לכל מילי
והא דמפרש רבינו ז"ל כן משום דבפרק קדשי קדשים שקיל וטרי גמ' אליבא דר"י טובא ואמר דהא דקדשים קלים אין נאכלים כשנפגם המזבח מיניה נפקא משמע דהלכתא כוותיה וקי"ל הלכה כר"ע מחבירו ולכך הוצרך לומר רבינו ז"ל דהא דר"י לא פליג עליה דר"ע אלא שמוסיף עליו כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא:

למעשה הוא שואל: מצד אחד, סוגייתנו מדגישה את דברי רבי ישמעאל ודנה לפיו [כדברי אביי], ומצד שני ישנו כלל שהלכה כרבי עקיבא נגד רבי ישמעאל.

5.1
כדי ליישב את הסתירה בפסיקת הרמב"ם מסביר ה"לחם משנה" את הסוגיה באופן שרבי עקיבא לא חולק ממש על רבי ישמעאל אלא רק מוסיף עליו. לכן הרמב"ם יכול לפסוק כשניהם ואין בכך סתירה [ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים כט-ל].

6.
לפי ה"לחם משנה" לא ברור כיצד ההלכה תכריע בסתירה בין שני הכללים שמוזכרים בדבריו: כלל אחד הוא "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כדבריו" - ובלשון הלח"מ לעיל "משום דבפרק קדשי קדשים שקיל וטרי גמ' אליבא דר"י טובא", והכלל האחר הוא "הלכה כרבי עקיבא מחברו".

6.1
בגלל הבעיה הזאת - של "התנגשות" בין שני הכללים - ה"לחם משנה" מסביר את הסוגיה באופן שרבי עקיבא לא חולק. אולם כיצד תוכרע ההלכה במקרים אחרים כשמתעוררת בעיה זו?

6.2
יש מהאחרונים [מובא ב"ילקוט ביאורים", שם] שמסבירים, שאמנם בסוגייתנו משמע כרבי ישמעאל, אבל הם טוענים שיש סוגיות נוספות שמהם משמע שחכמים חולקים על רבי ישמעאל [ורבי עקיבא נכלל עם אותם "רבנן"] ושם הוא עיקר הסוגיה.

6.3
מכאן נוכל להוציא מסקנה, שאמנם באופן עקרוני ההכרעה תהיה כפי שמשתמע מ"מדשקיל וטרי אליביה", ויתכן שאף כנגד כללי פסיקה פרטיים, כמו "הלכה כרבי עקיבא מחברו".
אבל כל זה דווקא כשמדובר בסוגיה העיקרית שדנה בנושא, ולא בסוגיה "צדדית" כמו כאן.

7.
אמנם בפשטות נראה שהכלל הראשון של "מדשקיל..." - שהוא כלל של "עורך הגמרא" - גובר על הכלל הפרטי של "הלכה כרבי עקיבא מחברו" שהוא כלל קדום יותר שנקבע על ידי "עורך המשנה".

8.
תירוץ אחר לקושיית ה"לחם משנה" [מובא ב"ילקוט ביאורים", שם, ובהערה ה], שהגמרא בסוגייתנו מביאה תרוץ נוסף "ואיבעית אימא", שלפיו אין כלל מחלוקת בין רבי ישמעאל ורבי עקיבא בנושא סוגייתנו. ולכן ההכרעה היא כרבי ישמעאל - כי "רבנן" לא נחלקו כלל על רבי ישמעאל. והרמב"ם מכריע תמיד כ"ואיבעית אימא".



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר