מותג חיובי ושלילי / רפי זברגר

זבחים נט ע''ב - ס ע''א

הקדמה

בדף נ''ט למדנו על מחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי בנוגע לגובה מזבח הנחושת. רבי יהודה סובר שגובהו שלוש אמות, ורבי יוסי סובר כי גובהו היה עשר אמות. 
הקשה רבי יהודה על רבי יוסי: והלא כבר נאמר (שמות כ''ז, י''ח) אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים וְקֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת, אפשר כהן עומד על גבי המזבח ועבודה בידו וכל העם רואין אותו מבחוץ.
אם אמנם גובה המזבח עשר אמות לשיטתך, רבי יוסי, וגובה הקלעים המקיפים את חצר המשכן היה חמש אמות, כמוזכר בפסוק זה, הרי שכל העם העומדים מחוץ לקלעים יכולים לצפות בעבודת הכוהנים על המזבח, ואין זה ראוי ואינו צנוע?
רבי יוסי מצטט פסוק אחר כתשובה לרבי יהודה (שמות ל'ח, י''ב): קְלָעִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה אֶל הַכָּתֵף...
מפסוק זה משמע כי גובה הקלעים היה חמש עשרה אמות ולא חמש, כפי שמשמע מהפסוק הקודם. אם כן, אומר רבי יוסי, אין ''בעיית צניעות'' שהרי הקלעים היו גבוהים יותר מהמזבח. 
השאלה המתבקשת מיד, וכך גם שואלת הגמרא: ומה תלמוד לומר וְקֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת?
כיצד נפרש את הפסוק שצוטט לעיל מפרק כ''ז, שם נאמר לכאורה במפורש כי גובה הקלעים אינו אלא חמש אמות. 
עונה רבי יוסי: משפת מזבח ולמעלה
הפסוק אינו מדבר על הגובה הכולל של הקלעים, אלא רק על עודף הגובה של הקלעים על המזבח. מכיוון שגובה מזבח לשיטת רבי יוסי עשר אמות, הרי שהקלעים הגבוהים ממנו בחמש אמות – גובהם חמש עשרה אמות. 
 

הנושא

הגמרא מקשה בדף ס' קושיא דומה על שיטת רבי יהודה: 
בשלמא לרבי יוסי היינו דכתיב (מלכים א', ח', ס''ד): כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים, אלא לרבי יהודה מאי קָטֹן?
רבי יוסי סובר כי המזבח שבנה שלמה היה גדול מספיק כדי להכיל את כמות הגדולה של הקרבנות שהקריב, לעומת מזבח משה שהיה קטן יותר, ולפי זה הפסוק בספר מלכים ברור, שהרי שם כתוב כי מזבח הנחושת של משה היה קטן מלהכיל את כל הקרבנות. אבל לשיטת רבי יהודה הסובר כי גם מזבח שלמה לא היה מספיק גדול, אם כן, מה משמעות המילה קָטֹן ביחס למזבח נחושת של משה, הרי גם מזבח שלמה היה קטן?
תשובה רבי יהודה מעניינת מאוד: הכי קאמר מזבח אבנים שעשה שלמה תחת מזבח הנחשת קטן הוה.
אנו קוראים למזבח שלמה, גם מזבח נחושת, כיוון שהוא נבנה תחת ובמקומו של מזבח נחושת של משה, ולכן ''שמרו את השם המקורי'' וקראו גם למזבח שלמה ''מזבח נחושת''. אם כן, כוונת הפסוק למזבח שלמה, הנקרא גם מזבח נחושת. 
 

מהו המסר?

ניתן לומר כי מזבח שלמה שמר את המותג ''מזבח נחושת'', וקרא גם למזבח שלו מזבח נחושת, למרות שלא נעשה מנחושת אלא מאבנים. אנו מכירים את התופעה גם ב''נושאים ארציים'', כמו נושאי מסחר וכדו'. אם יש הצלחה מסחרית גדולה לחנות מסוימת, וכולם מכירים את השם של החנות, ולאחר זמן החנות נמכרת לאדם אחר, הרי שפעמים גם שם החנות המהווה ''מותג'' נמכר ביחד עם החנות, והשם הקודם נשאר בעינו, גם כאשר הבעלים השתנו.
לא פעם יש ''מותג'' גם לאנשים. שם של אדם או תכונה מסוימת בו מהווה מותג שלו והוא שומר עליו כבבת עינו.
זהו דבר חיובי ביותר, ויש לכבד את רצון האדם המעוניין לשמור על ''מותגו''.
הבעיה מתעוררת כאשר ה''מותג'' הינו שלילי. אם נוצר לאדם מותג (בלשוננו סטיגמה) שלילית, הרי שבמקרה זה, האדם בוודאי אינו מעוניין ''לשמור'' את המותג, אלא ההיפך הוא הנכון. הוא מחפש כל דרך לצאת "מהתדמית שמנסים להלביש עליו''. במקרה זה, חובת הסובבים אותו לכבד מאוד את רצונו אף גדולה יותר, ויש לשאוף מאוד להסיר מאדם ''מותגים שליליים'' המהווים ''נטל כבד מאוד'' על חיו ופועלו.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]