פתרונות פשוטים / רפי זברגר

זבחים נד ע"ב

הקדמה

בדף נג: למדנו כי ''בקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד''. 
בעמוד א' בדף שלנו, ישנה מחלוקת אמוראים מה כוונת המשפט: רב אמר: בבנין, לוי אמר: בדמים.
רב אמר כי בפועל לא בנו בפועל את היסוד בפאה הדרומית (חוץ מקרן דרומית מערבית), ולא בנו בפועל את היסוד בפאה המזרחית ברוחב אמה (חוץ מקרן מזרחית צפונית), כך שלא היה יסוד בקרן דרומית מזרחית, ברוחב אמה. 
לעומתו, שמואל סובר כי היה יסוד מסביב לכל המזבח, כולל בקרן דרומית ובקרן מזרחית, אך לא זרקו לשם את הדם, כיוון שלא היה לה ''דין יסוד'' על מנת לשפוך שם את שיירי הדם. 
הסיבה שלא היה יסוד (פיזי או הלכתי) בפאות אלו, הוא בגלל שהרצועות הללו היו חלק משטח נחלת יהודה, ובית המקדש נבנה רק בחלקו של בנימין, ולא בחלקו של יהודה. 
 

הנושא

מקשים על שיטת רב מהברייתא הבאה: 
דתני לוי: כיצד בונין את המזבח? מביאין מלבן שהוא שלשים ושתים על שלשים ושתים, וגובהו אמה ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות ומביא סיד וקוניא וזפת וממחה ושופך - וזה הוא מקום יסוד.
וחוזר ומביא מלבן שהוא שלשים אמה על שלשים אמה, וגובהו חמש אמות ומביא חלוקי אבנים כו'.
וחוזר ומביא מלבן שהוא כ"ח על כ"ח אמות וגובהו ג' אמות ומביא חלוקי כו' - והוא מקום המערכה.
וחוזר ומביא מלבן שהוא אמה על אמה ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות ומביא זפת וקוניא וממחה ושופך - וזהו קרן וכן לכל קרן וקרן.
לוי מתאר בברייתא ארבע שלבים בבנייה המזבח:
1. הניחו ריבוע באורך ורוחב של שלושים ושתים אמות, בגובה אמה, ומילאו אותו באבנים גדולות וקטנות, הוסיפו סיד, עופרת וזפת, ערבבו הכול עם מים וכך יצקו את "יסוד המזבח".
2. הניחו על היסוד ריבוע נוסף, באורך ורוחב שלושים אמה, בגובה חמש אמות, ושוב יצקו אותו כמו את היסוד. 
זהו ה"סובב''. 
3. הניחו ריבוע שלישי על הסובב, באורך ורוחב עשרים ושמונה אמות, בגובה שלוש אמות, ושוב יצקו כמו היסוד והסובב. הגובה הנוצר משלושת היציקות יחדיו הוא תשע אמות, וזהו מקום המערכה של המזבח (מקום השריפה).
4. לבסוף הביאו ריבוע באורך, רוחב וגובה אמה. שמו אותו בכל קרן וקרן, יצקו בו כמו ביציקות הקודמות, וכך יצרו ארבע קרנות למזבח. גובה מזבח כולל קרנות היה עשר אמות. 
תיאור שלב הראשון של בניית היסוד בדברי לוי סותרים לכאורה את דברי רב, וזו בעצם קושיית הגמרא. 
מנסה הגמרא ליישב את הקושיא: וכי תימא גייז ליה.
אולי יצקו כמתואר בברייתא של לוי, אך לאחר מכן ''גזרו'' והוציאו את רוב הפאה הדרומית (ברוחב אמה) ורוב הפאה המזרחית (גם כן ברוחב אמה)?
דוחה הגמרא ואומרת: אבנים שלמות כתיב. 
כתוב בתורה (דברים, כ''ז, ו'): אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה' אֱלֹקיךָ משמע שצריך לבנות אבנים שלמות, ואסור לחתוך אותם. אם כן – ניסיון תשובת הגמרא בלתי אפשרית ואסורה. 
מיישבת הגמרא באופן אחר את דברי לוי: דמחית מידי מתותיה ושקיל ליה.
אמנם מביאים בתחילה ריבוע של שלושים ושניים על שלושים ושניים אמה לבניית היסוד, אך לפני היציקה, שמים שתי חתבניות של שלושים ואחד אמה על אמה אחת, ברוחב ובגובה אמה, בפאות הדרומית והמזרחית (שלושים ואחד ולא שלושים ושתים, כיוון שאמה אחת בדרום מערב, ואמה נוספת בצפון מזרח היה יסוד), שהיא בעצם מהווה מעין ''סתימה'' ל''מקום הבלתי נבנה'' של היסוד. 
לאחר היציקה של היסוד, מוציאים את התבניות הקטנות, וכך ייווצר ''חור'' ביסוד המזבח בשתי פאות אלו, ובזה ''הרווחנו'' את ''אי בניית היסוד בחלקו של יהודה". 
 

מהו המסר?

יש לדון בתשובת הגמרא דמחית מידי מתותיה ושקיל ליה המתארת את ''הכנסת התבניות הקטנות'' שבעצם חוסמות את כניסת היציקה ובכך משאירות חלל ריק ביסוד המזבח, ברוב הפאה הדרומית וברוב הפאה הצפונית.
מדוע מכניסים תבנית שלמה, ולאחר מכן מכסים את חלקה כדי שהיציקה לא תכנס למקום התבנית הקטנה, כך שייווצר חלל ריק שבו לא יהיה בסיס?
מדוע שלא נבנה יציקה ''יותר מורכבת'' עם הצורה הסופית של היסוד, ללא היסוד בדרום ובמזרח, ובכך יימנע מאתנו הצורך לבנות שתי תבניות, אחת גדולה ופשוטה, והשנייה קטנה, אך ורק כדי לחסום את כניסת היציקה למקומות אלו?
ניתן אולי לומר כי בכוונה תחילה הלכו על ''הדרך הפשוטה יותר'' כדי ללמדנו כי יש לשאוף ללכת בדרך זו בחיים.
הכלל בחיים אומר, כי אם יש אפשרות לפשט דברים, לעשות אותם בצורה פשטנית ופשוטה, הרי שנעדיף אותה על פני אפשרות מסובכת ומורכבת יותר, למרות שדרך זו תהיה לכאורה, קצרה יותר.
יש לכך דוגמאות רבות מהחיים, נציג דוגמא נוספת מ''עולם החשבון''.
אם יש לנו תרגיל  60*39 ניתן לפתור אותו בשתי דרכים עיקריות:
1. להכפיל ישירות את שני הסכומים (אולי לחלק לשני מכפלות באופן הבא: 30*60 + 9*60)
2. להכפיל 60*40 ולאחר מכן להוריד מהתוצאה 60.
אפשרות שניה הינה ''פשטנית'' יותר, פחות מורכבת ולכן עדיפה על האפשרות הראשונה.
נלמד לתת פתרונות פשוטים ופשטניים לבעיותינו בחיים, עד כמה שניתן!


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]