הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"קשיא ואיבעית אימא"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

זבחים נה ע"א

...זרוע בשלה מיהא לא ליתאכיל אלא לזכרי כהונה! קשיא. ואיבעית אימא: קדשי אקרי, קדשי קדשים לא איקרו.
 

1.
הגמרא מקשה, שהרי את הזרוע לוקח הכהן מן האיל, כי אין במשמעות הפסוק שנאכל לכל אדם, ואם כן שיועיל הלימוד מההיקש של איל נזיר לחטאת שלא יאכל אלא לזכרי כהונה, והרי יש משנה בהמשך, שכל דבר שמורם מאיל נזיר [כגון הזרוע בשלה] נאכל אף לנשות הכהנים.

2.
קובעת הגמרא "קשיא".

3.
ומייד הגמרא דווקא מתרצת ומשתמשת בביטוי "ואיבעית אימא", שהטעם שהזרוע בשלה אינה נאכלת רק לזכרי כהונה הוא מפני שהיא נקראת "קודש" ולא "קדשי קדשים", ולכן אין להקישה לחטאת, ולכן נאכלת לכל אדם.

4.
שואלים פרשנים רבים: מדוע הגמרא סיימה את השאלה ב"קשיא", ומשמע שאין תרוץ, ומייד היא מתרצת. וצריך אף לחזק את השאלה: מדוע היא משתמשת בביטוי "ואיבעית אימא", ה"ו" מלמד שזהו תרוץ נוסף. בדרך כלל בש"ס ביטוי של "ואיבעית אימא" מופיע אחרי משפט שהתחיל ב"איבעית אימא", א"כ איפה התרוץ הראשון?

5.
בספר "הר צבי" – על הש"ס [לרב צ"פ פראנק], כרך ה – קדשים, עמוד לח מיישב וטוען, שקושיית הגמרא מלכתחילה לא כל כך קשה. היא קשה רק להבנה אחת בברייתא ולכן ברגע שניתן להסביר באופן שונה את הברייתא ממילא אין "קשיא", ויש גם תרוץ נוסף "ואיבעית אימא".

6
כל זה נכון לשיטות שמסבירות שמשמעות הביטוי "קשיא" היא, שזוהי קושיה שניתן לתרצה ואין היא חזקה כמו קושיה שמנוסחת בסיומה בביטוי "תיובתא", שהיא דוחה לחלוטין את הדין המוקשה.
[ראה "מתיבתא", הערה כח].

7.
יש מקום נוסף בש"ס, במסכת ביצה, שמופיע הצמד: "קשיא, ואיבעית אימא"

8.
לפי האמור בסעיף 6 קצת קשה, שהרי מצינו בש"ס גם "תיובתא איבעית אימא" - 2 מופעים בש"ס [בלי "ו" -"ואיבעית אימא"].

9.
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור שכח:

שנאמר "תיובתא דפלוני תיובתא" אין הלכה כאותו פלוני, והיא מבטלת ההלכה בראיה ברורה ובטלו דבריו של מי שהתיובתא עליו לגמרי ואין עושים כמותו, מלבד במקום שהתלמוד עצמו מתרץ את התיובתא [עי' ב"ק טו ב וסנהדרין כז א. ועי' שבת כ ב ומהרש"א שם וגיטין כח א וזבחים פה א שיש איבעית אימא אחר תיובתא. ]
ופוסקים הלכה כמותו. ויש שאומרים תיובתא על דבר שאינו עיקר, אף על פי שאחר כך אומרים שמחלוקת תנאים בדבר.

כלומר, גם כאשר נקבע בסוגיה "תיובתא" על דין מסויים בכל זאת הגמרא רשאית לפסוק כאותה דעה בגלל האפשרות של ה"איבעית אימא" שמובאת אחרי התיובתא.

9.1
אולי אפשר להסביר, שה"איבעית אימא" מהווה הסבר דחוק, שהגמרא רשאית להכריע כמותו [אולי על סמך סוגיות מקבילות].