הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הלכה כרב באיסורים

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

זבחים נג ע"ב

ודמה טעון שתי מתנות. היכי עביד?
אמר רב: נותן וחוזר ונותן, ושמואל אמר: מתנה אחת כמין גמא נותן.
כתנאי: יכול יזרקנו זריקה אחת? ת"ל: סביב; אי סביב, יכול יקיפנו כחוט? ת"ל: וזרקו, הא כיצד? כמין גמא, (ודמה טעון) שתי מתנות שהן ארבע; ר' ישמעאל אומר: נאמר כאן סביב ונאמר להלן +ויקרא ח+ סביב, מה להלן פיסוק וארבע מתנות, אף כאן פיסוק וארבע מתנות.

1.
הגמרא קובעת שהמחלוקת בין רב ושמואל היא "כתנאי" בברייתא. דינו של רב הוא כדברי רבי ישמעאל ודינו של שמואל הוא כדינו של תנא קמא.

2.
רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ה הלכה ו:

העולה והאשם והשלמים בין של יחיד בין של צבור זריקת דם שלשתן על גבי המזבח שוה לעולה, וכיצד הוא עושה, כשלוקח הכהן הדם במזרק וזורק ממנו במזרק שתי זריקות על שתי זויות המזבח באלכסון מחצי המזבח ולמטה על קרן מזרחית צפונית ועל קרן מערבית דרומית, ומתכוין כשיזרק הדם על הקרן שיהיה הדם מקיף על הזויות כמין ג"ם, כדי שימצא הדם של שתי מתנות על ארבעה כתלי המזבח לפי שנאמר בעולה ובשלמים סביב והוא הדין לאשם, ושירי הדם נשפכין על היסוד הדרומי.

הרמב"ם פוסק כשמואל. וקשה, שהרי הכלל הוא, שהלכה באיסורים צריכה להיות כרב ולא כשמואל?

3.
יש מתרצים: כיון שהלכה בברייתא צריכה להיות כתנא קמא נגד רבי ישמעאל [על סמך הכלל הכללי שבדרך כלל הלכה כתנא קמא נגד תנא יחיד שחולק עליו], לכן ממילא ההלכה גם כשמואל שהרי הוא סובר כתנא קמא. והכלל של "הלכה כרב באיסורים..." מיושם רק במקרים שהמחלוקת בין רב ושמואל איננה כמחלוקת זהה בין תנאים [נראה שיש על כך מחלוקת פרשנים, ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קצט].

3.1
ושם מובא גם, שיש אומרים שהרמב"ם הסתמך על "סתם משנה" - שכך משמע מפשט משנתנו - כרבי ישמעאל וכשמואל, או שהוא הסתמך על "סתם ברייתא" אחרת!
והכלל של "הלכה כסתם משנה" גובר על הכלל של "רב ושמואל - הלכה כרב באיסורים".

4.
ה"כסף משנה" מיישב באופן שונה ומעניין:
כסף משנה הלכות מעשה הקרבנות פרק ה הלכה ו:

העולה והאשם והשלמים וכו'. בשלשתן שנינו בפרק איזהו מקומן דמן טעון שתי מתנות שהן ד' ואיפליגו תנאי בפירושה ופסק כת"ק דאמר (זבחים דף נ"ג:) יכול יזרקנו זריקה אחת ת"ל סביב אי סביב יכול יקיפנו בחוט ת"ל וזרקו הא כיצד כמין ג"ם ופירש"י כמין ג"ם זורק כנגד הפינה מן הכלי והדם מתפשט לשתי רוחות הפינה והרי היא כמין ג"ם אות יונית עשויה ככ"ף פשוטה. ואע"ג דרב ושמואל פליגי התם ואתי שמואל כת"ק ומשמע דרב סבר דלית הלכתא כת"ק וא"כ לא ה"ל למיפסק כשמואל לגבי רב באיסורי

הוא שואל כלעיל בסעיף 2.

4.1
ואולי אפשר לומר, שמכך שהוא לא מיישב כלעיל בסעיף 3 משמע שה"כסף משנה" סובר שתמיד הלכה כרב נגד שמואל באיסורים, גם אם מחלוקתם זהה למחלוקת תנאים - "כתנאי".

4.2
והוא מיישב:

י"ל דברייתא לא הוה שמיע לרב דאי הוה שמיע ליה לא הוה פליג את"ק. ומ"ש רבינו מחצי המזבח ולמטה בריש קינים עולת בהמה למטה ואם שינה פסול פירוש למטה מחוט הסיקרא שחוגר באמצע המזבח:

רב לא הכיר את הברייתא, וממילא הוא לא התכוון באופן ישיר לפסוק כרבי ישמעאל. ואם רב היה מכיר את הברייתא הוא לא היה פוסק בניגוד לתנא קמא!

4.3
ויש מי שמסביר, שכוונת ה"כסף משנה" היא, שרב הוא זה שערך את "תורת כהנים" - "ספרא דבי רב" [לפי דעת הרמב"ם בהקדמתו ליד הזקה], והברייתא בסוגייתנו היא מתוך "תורת כהנים", וממילא אחרי שרב חלק על שמואל בסוגייתנו הוא חזר בו וערך את "תורת כהנים" ופסק כתנא קמא. כלומר, רב חזר בו ממחלוקתו עם שמואל!

4.4
לפי האמור לעיל מובן מדוע הסברו של ה"כסף משנה" מתאים רק למקרים בהם מדובר בברייתא מ"תורת כהנים"