הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבי עקיבא ורבי ישמעאל
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
זבחים נב ע"א
רב פפא אמר: דכולי עלמא שירים אין מעכבים, והכא במיצוי חטאת העוף מעכב קא מיפלגי,
מר סבר: מעכב, ומר סבר: לא מעכב.
תניא כוותיה דרב פפא: +ויקרא ד+ ואת כל (הדם) +מסורת הש"ס: [דם[+ ]הפר] ישפך - מה ת"ל הפר? לימד על פר יום הכיפורים שטעון מתן דמים ליסוד, דברי רבי;
אמר רבי ישמעאל: קל וחומר, ומה אם מי שאין נכנס דמו לפנים חובה - טעון יסוד, מי שנכנס דמו לפנים חובה - אינו דין שטעון יסוד!
אמר רבי עקיבא: ומה מי שאין דמו נכנס לפני ולפנים בין לחובה בין למצוה - טעון יסוד, מי שנכנס דמו חובה לפני ולפנים - אינו דין שטעון יסוד!
יכול יעכבנו? ת"ל: +ויקרא טז+ וכלה מכפר את הקדש, שלמו כל הכפרות כולן, דברי רבי ישמעאל; קל וחומר לפר כהן משיח (משעיר נשיא) מעתה ומה מי שאין נכנס דמו לפנים לא חובה ולא מצוה - טעון יסוד, מי שנכנס דמו לפנים בין לחובה בין למצוה - אינו דין שטעון יסוד! יכול יעכבנו? תלמוד לומר: ואת כל (הדם) +מסורת הש"ס: [דם[+ ]הפר] ישפך, נתקו הכתוב לעשה ועשאו שירי מצוה, לומר לך: שירים אין מעכבין. וסבר רבי ישמעאל מיצוי חטאת העוף מעכב?
והתנא דבי רבי ישמעאל: +ויקרא ה+ והנשאר בדם ימצה. והנשאר ימצה,
ושאינו נשאר לא ימצה! תרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל.
אמר רמי בר חמא, האי תנא סבר: שירים מעכבי, דתניא:
1.
רב פפא סובר שגם רבי ישמעאל בסוגיה הקודמת סובר כרבי עקיבא ששיריים אין מעכבין
ומחלוקתם היא לגבי מיצוי [=סחיטת] חטאת העוף אם מעכב או לא.
2.
הגמרא מביאה ברייתא שמשמע ממנה כרב פפא בשני הדברים:
2.1
שרבי ישמעאל לא חולק על רבי עקיבא לגבי חטאת, וגם הוא מסכים ששיירי החטאת אינן מעכבים, ואילו מיצוי חטאת העוף כן מעכב.
2.2
שמחלוקתם היא לגבי מיצוי חטאת העוף.
3.
רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק יט הלכה ד:
אבל הזורק שירי הדם בחוץ אפילו שירי דמים הפנימים פטור,
שזריקת שירי הדם שירי מצוה הם ואינן מעכבין, וכן המנסך יין או מים פחות משלשה לוגין בחוץ פטור בין בחג בין בשאר ימות השנה, הואיל וחסר השיעור הרי אינן ראויין להתקבל בפנים, וכן המעלה מבשר חטאת מבשר אשם מבשר שלמים בין של יחיד בין של צבור משירי מנחות משתי הלחם מלחם הפנים בחוץ פטור, שכל אלו ראויין לאכילה לא לאשים.
הרמב"ם פוסק ששיריים אין מעכבים.
3.1
כסף משנה הלכות מעשה הקרבנות פרק יט הלכה ד:
ה"כסף משנה" מסביר שהכרעת הרמב"ם בסוגייתנו מבוססת על המחלוקת של תנא קמא ורבי נחמיה במסכת זבחים דף קי, והוא מוסיף הוכחה - מסוגייתנו:
ועוד דבפ' איזהו מקומן (זבחים דף נ"ב) מסיק רב פפא דכ"ע בין ר"א בין ר' ישמעאל שירים אין מעכבין
ומהדר התם לאשכוחי תנא דסבר שירים מעכבין.
הרמב"ם פוסק ששיירים אין מעכבים כפי מסקנת רב פפא, שרבי ישמעאל ורבי עקיבא מסכימים לדין ששיריים אין מעכבים - "דכולי עלמא שירים אין מעכבים". וכנראה שהלכה כרב פפא בגלל שיש ברייתא מסייעת לדבריו - "תניא כוותיה".
3.1.1
ויש להעיר, ה"כסף משנה" עצמו מעיר: "ומהדר התם לאשכוחי תנא דסבר שירים מעכבין". כלומר, בהמשך הסוגיה - "אמר רמי בר חמא, האי תנא סבר: שירים מעכבי, דתניא..." - מנסים להוכיח מברייתא ששיירים כן מעכבים, אולם רבא טוען שאין להוכיח כך מהברייתא.
וכנראה ה"כסף משנה" מתכוון לומר, שלפי רבא - מסקנת הסוגיה - אין מי שסובר ששיריים מעכבים.
4.
ולגבי חטאת העוף :
רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ז הלכה ז:
ומצוי דם חטאת העוף מעכב, ואין למזבח בה אלא דמה והשאר נאכל לזכרי כהונה כבשר חטאת הבהמה.
לגבי חטאת העוף פוסק הרמב"ם שמיצוי מעכב, דהיינו כרבי ישמעאל בסוגייתנו.
5.
הכלל הוא שהלכה כרבי עקיבא נגד רבי ישמעאל ["הלכה כרבי עקיבא מחברו" – עירובין דף מו עמוד ב], אם כן מדוע נפסק כרבי ישמעאל?
6.
כסף משנה הלכות מעשה הקרבנות פרק ז הלכה ז:
[ז] ומ"ש ומיצוי חטאת העוף מעכב. משנה שם [בזבחים] מיצה דם הגוף פסולה
ובפרק ב' דמעילה (דף ח' ט') איפילגו אמוראי במילתא ולמ"ד אינו מעכב אותבוהו כמה אמוראי ושנינהו שנויי דחיקי ולא סמכינן עלייהו. ומ"ש ואין למזבח בה אלא דמה וכו'. משנה בפ' קדשי הקדשים (דף ס"ד):
מסביר ה"כסף משנה" [מבלי שהוא מעלה את השאלה הנ"ל בסעיף 5], שההלכה נקבעה על פי סוגיה באותו נושא במסכת מעילה.
7.
בסוגייתנו הגמרא מקשה על רבי ישמעאל מתוך דברי "תנא דבי רבי ישמעאל", שמיצוי חטאת העוף אינו מעכב, ועונה הגמרא: "תרי תנאי ואליבא דרבי ישמעאל".
8.
הליכות עולם שער חמישי פרק ג:
ו. מסורת בידינו וביד כל תלמידי חכמים שכל מקום ששנינו בראש הפרק א"ר פלוני כגון אמר ר"ע מנין לע"ז וכו' כך היא הלכה,
ובכל מקום ששנינו בראש הפרק ר' פלוני אומר כגון ר' אליעזר אומר דשבת אינה הלכה.
וכיוצא בזה בגמרא
שכל מקום שאומר תנא דבי רבי ישמעאל - כך הלכה
ובכל מקום שאומר דבי רבי ישמעאל תנא - אינה הלכה:
לפי ה"הליכות עולם" יוצא, שההלכה צריכה להיות כמו "תנא דבי רבי ישמעאל", דהיינו שמיצוי חטאת העוף אינו מעכב, אבל הרמב"ם לא פוסק כך.
מה ההסבר?
א.
הכלל ש"תנא דבי רבי ישמעאל – כך הלכה" נכון רק כשמופיע במחלוקת מצוטטת, ואילו בסוגייתנו הגמרא פותחת כך את הצגת הסתירה "והתנא דבי רבי ישמעאל...". אי אפשר היה לכתוב "והדבי רבי ישמעאל תנא..." ביטוי שלא מופיע כלל בש"ס.
ב.
ההלכה נקבעה שלא כ"תנא דבי רבי ישמעאל" בגלל דיון האמוראים במסכת מעילה כפי שאמר ה"כסף משנה".
