גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קי"ד, מדור "עלי הדף"
מסכת זבחים
דף מז ע"א
פרק "איזהו מקומן" - האמנם אין בו מחלוקת?
רבותינו ז"ל קבעו לומר דבר יום ביומו את פרק "איזהו מקומן", וכפי שהובא בטור (או"ח סי' נ): "וקבעו לשנות משנת איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל אומר בי"ג מדות אחר פרשת התמיד, משום הא דאמר רב ספרא (קידושין ל.) 'לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד', ופריך 'ומי ידע כמה חיי', ומשני 'לא נצרכה אלא ליומי', שצריך בכל יום ללמוד משלשתן". בטעם הדבר שקבעו דייקא פרק זה, הביא שם ה'בית יוסף': "וכתב הרא"ה, שתיקנו לשנות פרק איזהו מקומן, לפי שאין בכל אותו פרק מחלוקת, והיא משנה ברורה למשה מסיני". דברי הרא"ה במילואם מובאים בחידושיו על מס' ברכות (לב.), שם כותב: "... ואומר פרק אי זו הוא מקומן שכולל הקרבנות, ועוד שמעתי שאומרין אותו, לפי שאין בכל אותו פרק מחלוקת, והיא משנה ברורה למשה מסיני".
דבריו אלו ובתוספת נופך מביא תלמידו הריטב"א בשם רבו בחידושיו עמ"ס עבודה זרה (יט: ד"ה וכתבו): "וזה שבררו להם פרק איזהו מקומן יותר משאר הפרקים, אומר מורי נר"ו מפני שכולו שנוי בלא שום מחלוקת כלל, ואע"פ שאין כולו הלכה, דהא קתני 'הפסח אינו נאכל אלא עד חצות', ואנן קיימא לן לדעת רבינו הרמב"ן ז"ל כרבי עקיבא, דסבירא ליה אכילת פסחים כל הלילה, דהא איכא חדא סתמא כוותיה במסכת מגילה בפ"ב (כ:), מכל מקום אחר שנשנה כל הפרק כולו בלא מחלוקת כלל, הוא ראוי לשנות יותר משאר פרקים", ומבואר מדבריו שאין דברי הרא"ה מתפרשים כפשוטם - שאין כלל מחלוקת בכל ההלכות השנויות בפרק זה, וכפי שמציין לדין ד"הפסח אינו נאכל אלא עד חצות", שנחלקו בו רבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה (פסחים קכ:), לראב"ע זמן אכילתו עד חצות ולר"ע כל הלילה, וגם פסק הרמב"ן כר"ע, וכבר העירו כן בפירקין (נז:): "הפסח אינו נאכל אלא עד חצות. מאן תנא, אמר רב יוסף רבי אלעזר בן עזריה היא", אלא שהכוונה היא, שכל הפרק כולו נשנה בלא מחלוקת, ולא הוזכרה בו דעה חולקת באף הלכה הנזכרת בו.
בקושיא זו מדין קרבן פסח עמד גם ה'פרי מגדים' (או"ח סי' נ א"א סק"ב), ויישב כי אמנם דברי המשנה "הפסח אינו נאכל אלא עד חצות" אתיא לכו"ע, גם לר"ע, שהרי גם לשיטתו חובה לכתחילה מדרבנן לאכול קודם חצות בכדי "להרחיק אדם מן העבירה" (עי' ברכות ב.), ומה שאמרו בגמרא: "מאן תנא, אמר רב יוסף רבי אלעזר בן עזריה היא", היינו ממה שנשנית בלשון שלילית: "ואינו נאכל אלא עד חצות", ומהא משמע שאינו נאכל אפילו בדיעבד (עי' בגמרא נז:), ועל אף הערה זו עדיין נקרא הפרק "אין בו מחלוקת", כי בעיקר ההלכה של זמן אכילת פסח עד חצות אין מחלוקת.
אמנם, נפלאים המה הדברים, כי מלבד זמן אכילת פסח ישנן עוד חמש הלכות השנויות במשנתנו ואינן ככו"ע, ואלו הן: א] במשנה הראשונה בפירקין (מז.): "פר ושעיר של יום הכפורים שחיטתן בצפון... שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ואם לא נתן לא עכב", ובדין זה מצינו מחלוקת תנאים (ראה יומא ס: ובמכילתין מ. נב:), רבי עקיבא סובר שיריים לא מעכבי - וכפי ששנינו במשנתנו, ורבי יהודה סבר שיריים מעכבי; ב] כיוצא בזה הוא לגבי חטאות הפנימיות ששנינו (מז.): "פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שחיטתן בצפון... שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ואם לא נתן לא עיכב", ולהלן (קיא.) מצינו מחלוקת תנאים אם שיריים מעכבים; ג] במה שמפורש במשנה "שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון" - מצינו (להלן נג.) מחלוקת תנאים, ודעת רשב"י היא שמקום שפיכתן הוא ביסוד דרומי; ד] במקום שפיכת דם חטאות החיצוניות שנינו (שם): "שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי", ומבואר בגמרא (שם) שלפי שיטת רבי ישמעאל מקום שפיכת הדם הוא ביסוד מערבי; ה] במה ששנינו (להלן נו:): "הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה ודמן טעון מתנה אחת ובלבד שיתן כנגד היסוד", והיינו, מתנה אחת בזריקה נגד היסוד, ואמרו על כך בגמרא: "מאן תנא אמר רב חסדא ר' יוסי הגלילי היא", כי דעת ריה"ג היא, שבכור ומעשר והפסח כולן בזריקה נגד היסוד, ואילו שאר תנאים סברי שבפסח נתינת הדם היא בשפיכה ולא בזריקה (עי' לעיל לז.). ולא יתיישבו הדברים כי אם כפי שכתב הריטב"א, שפרק זה נשנה כולו בסתם משנה, ולא נזכרה בו שום מחלוקת, והגם שבאמת ישנם דינים מסויימים שנחלקו בהם תנאים (עי' 'ישועות יעקב' או"ח סי' נ סק"א).
ומה שנשאר תמוה קצת בזה הוא לשון הרא"ה שכתב: "לפי שאין בכל אותו פרק מחלוקת, והיא משנה ברורה למשה מסיני", ואיך אפשר לומר ש"היא משנה ברורה למשה מסיני" כשבהלכות מסוימות נחלקו התנאים בהן, כאמור, וגם נזכר בו דבר שאינו להלכה, כגון זמן אכילת פסח דקיי"ל שזמנה כל הלילה. ואכן כבר עמד בזה החיד"א ב'פתח עינים' (ע"ז יט:) שהלשון דחוק קצת, ולכאורה כוונת הדברים היא, שפרק זה שאין בו שום מחלוקת, ונשנית כהלכה פסוקה, הריהי נשנית כמשנה ברורה כאילו היא מקובלת מסיני באין חולק, ואין הכוונה שהיא אכן מקובלת מסיני.
ולסיומא דמילתא נכון להעתיק דברי רבינו האר"י ז"ל במהות המעלה שלא נזכר בפירקין שום מחלוקת, וזה"ל ב'שער הכוונות' (דרושי תפלת השחר דרוש ג): "עוד יש טעם אחר למה שנהגו לומר פרק איזהו מקומן לא זולתו, מפני שאין שום פרק בכל המשניות בלתי מחלוקת לבד פרק זה, ונקרא 'הלכה פסוקה', והנה בעליית העולמות (-שסדר הקרבנות היא העלאת עולם העשייה לעילא. עי"ש) אנו צריכים אל השלום ולא אל המחלוקת, ולכן בחרו פרק זה כנזכר".
