להוריד קומה / רפי זברגר

זבחים מו ע''ב

הקדמה

למדנו בפרק זה, וגם בפרקים קודמים, על המחשבות הפוסלות את הקרבן. מהן המחשבות ההופכות את הקרבן להיות פיגול, עד כדי חיוב כרת לאוכל את קרבן הפיגול. עסקנו רבות במחשבות אסורות בעת ביצוע עבודות הקרבן, מתי הן חלות, באילו שלבים של הקרבן, ואיזו מחשבה צריכה להיות כדי לפסול או לפגל. 
היום נלמד משנה, ובה נפרט אילו מחשבות נדרשות בעת שחיטת הקרבן (ויש אומרים גם בפעולות הנוספות של הקרבן). אילו מחשבות חייב אדם לחשוב (לפי רש''י אף לומר בפה), ונלמד מה הדין במקרה ולא חושבים מחשבות אלו. 
 

הנושא

מפרטת המשנה בדף שלנו, מהן המחשבות הנדרשות בעת שחיטה הקרבן (או אף בפעולות נוספות):
1. לשם זבח – יש לחשוב מהו סוג הקרבן אותו הוא מקריב: חטאת, עולה, שלמים וכן הלאה. 
2. לשם זובח – כמו כן, יש לחשוב מי הבעלים של הקרבן. 
3. לשם השם – לא שוכחים גם כי הקדוש ברוך הוא, נותן הכול לכול.
4. לשם אישים – צריך להתכוון להקריב את האימורים (או כל הבהמה, בקרבן עולה) על האש אשר על המזבח.
5. לשם ריח – לחשוב על הריח אשר יצא מתוך שריפת הקרבן.
6. לשם ניחוח – להביא ''נחת רוח'' לבורא עולם במעשה הקרבן. 
7. אם מדובר בקרבן חטאת ואשם – גם לשם כפרה על סוג החטא בעטיו נקרב הקרבן. 
רבי יוסי מוסיף ומחדד: אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו כשר.
רבי יוסי פוסק כי כל הכוונות שנזכרו במשנה שלנו אינן מעכבות, וגם אם לא התכוון – יצא ידי חובת הקרבת הקרבן. 
ומוסיף רבי יוסי: , שהוא תנאי בית דין - שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד.
לפי שיטתו של רבי יוסי, לא רק שיוצאים ידי חובה אם לא התכוונו לכוונות אלו, אלא אף חכמים תיקנו תקנה שלא להתכוון בכלל אף לכתחילה, שמא יכוונו כוונה פוסלת ואז הקרבן יהיה פסול. עדיף שלא יתכוונו כלל, למרות שיש עניין בכוונות אלו, כדי שלא יגיעו לכוונות שיפסלו את הקרבן. 
חכמים חולקים על פסיקה זו, וסוברים לכתחילה יש להתכוון לכוונות אלו, אך מסכימים עם רבי יוסי, כי בדיעבד, גם אם לא התכוונו לכוונות אלו יצאו ידי חובה. 
 

מהו המסר?

תקנת חז''ל בשיטת רבי יוסי מזכירה לנו עוד מקרים דומים.
נזכיר אחד מהם: כידוע, ישנה מצווה המוטלת על אחי המת לייבם את אשת אחיו (כאשר האח נפטר ללא ילדים).
מצוות ייבום היא כמו נישואין של האח עם אשת אחיו, ובכך הוא ''מקיים'' את שמו של האח.
חז''ל תיקנו כי בימינו אין לייבם את אשת המת לכתחילה, מחשש שמא לא יתכוון לשם מצוות ייבום, ובכך בעצם, לא יקיים את מצוות ייבום, ואף יעבור על איסור עריות של אשת אח.
גם אצלנו, לשיטת רבי יוסי: יש עניין להתכוון בכל הכוונות המפורטות לעיל, אך מה לעשות שאנו חוששים, כי מתוך כוונות אלו, יגיע למצב לא תקין של פסילת קרבנות במחשבה פוסלת, לכן, העדיפו חכמים שלא לקיים את המחשבות הללו, ולהישאר במצב הקיים.
מסקנה ממקרים אלו, כי לפעמים אנו מעדיפים ''לרדת קומה'', לעשות "פחות מהמקסימום", רק כדי לא להסתכן מלבצע דברים אסורים, שמהם אנו מבקשים להימנע כמה שאפשר.
נלמד מכך מסר גם לחיים. באופן עקרוני השאיפה שלנו בחיים היא לבצע כל דבר על הצד הטוב ביותר. אך לפעמים אנו מוותרים מראש, מתוך ידיעה שאם נעשה את המוטב, אנו עלולים לפגוע במישהו או במשהו, עלולים להגיע לעשייה אסורה או מסוכנת. במקרים אלו, נוותר מראש ולא נעשה את המעשה, והעיקר שלא נבצע דברים אסורים או מסוכנים.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]