אינה דומה שמיעה לראיה
יבמות סה ע"ב
"יהודית דביתהו דרבי חייא הוה לה צער לידה, שנאי מנא ואתיא לקמיה דרבי חייא...".
קשה, הכיצד לא הכירה? מה בכך ששינתה את לבושיה, אמנם לא הביט בפניה בדברו עימה בסוברו שזו אשה זרה, אבל את קולה ודאי שמע! והרי אמרו: (גיטין דף כג ע"א; חולין דף צו ע"א) "היאך בני אדם מותרים בנשותיהם בלילה? אלא בטביעות עינא דקלא", מכאן שבהכרת הקול יש הכרה גמורה שאין טועים בו!
אלא שכדבר הזה אירע כבר ליצחק אבינו, ככתוב: (בראשית כז, כא-כד) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא. וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ. וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו. למרות שהכיר יצחק בקולו של יעקב, כיון שחש בידיו השעירות כשל עשו הכריע שעשו הוא העומד לפניו. שאינה דומה שמיעה לראיה, וגדול מראה עינים ממשמע אזנים.
וכך רבי חייא, בהכירו שאין אלו בגדי אשתו, כבר הוקבע בלבו שאין זו אשתו, וכבר לא שת לבו לקולה.
