אשתיא סמא דעקרתא
יבמות סה ע"ב
"יהודית דביתהו דרבי חייא הוה לה צער לידה, שנאי מנא ואתיא לקמיה דרבי חייא, אמרה: אתתא מפקדא אפריה ורביה? אמר לה: לא. אזלא אשתיא סמא דעקרתא".
בדברי הרשב"א במסכת שבת דף קיא ע"א מבואר שיש כאן שני איסורים נפרדים. איסור סירוס נלמד (במסכת שבת דף קי ע"ב) מהפסוק (ויקרא כב, כד) וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ, וכתב הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק טז הלכה יא) שאין איסור זה בנקיבות, וזה כדעת רבי יהודה בתוספתא: (יבמות ח, ה) "רבי יהודה אומר המסרס את הזכרים חייב ואת הנקבות פטור", (וכן בתוספתא מכות ה, ו). אך לו היתה מפקדא אפריה ורביה היתה אסורה משום כך בסם כמפורש במסכת שבת דף קיא ע"א.
ואמנם כבר היו לה בנים ובנות כדלהלן "יהודה וחזקיה אחי, פזי וטוי אחוותא", אלא שחייבת היתה עדיין במצוות לערב, כך פירש התוספות במסכת שבת דף קי ע"ב ד"ה והתניא.
ועדיין קשה לראשונים הסוברים שמצות לערב אינה חובה. ותירץ הערוך לנר (יבמות דף סה ע"ב) שאף שמי שיש לו בנים מותר ליבטל עתה מפו"ר כדלעיל בדף סא ע"ב, מכל מקום אסור לו להעקר עולמית בסם שמא ימותו הבנים.
וקשה, הרי שאלתה היתה: "אתתא מפקדא אפריה ורביה?" ולא אם נצטותה במצות (קהלת יא, ו) וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ (יבמות סב ע"ב).
אלא שמצות ולערב כלולה במצות פו"ר, ושאלתה היתה אם נצטותה במצות (בראשית א, כח) פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ כי אז מפשט הכתוב עולה שראוי לאחוז במצוה זו עד שתתמלא הארץ. ואף שקבעו חכמים שחובת היחיד מסתכמת בבן ובת, כבר כתב האור שמח (הלכות תלמוד תורה א, ב) שיש במצוות שיעור מינימום שהוא החובה לכולם, ושיעור מקסימום עבור המסוגלים לו. לכן במצות פו"ר הנוסף על המינימום נקרא מצות וְלָעֶרֶב. והתשובה שקיבלה היתה "דדרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה" (מסכת קידושין דף ב ע"ב), ובכלל זה גם מצות פו"ר הכתובה בלשון כיבוש. לכן מסקנתה היתה שאין זה מתפקידה להצטער כדי לכבוש ולמלא את העולם.
