הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכתא למשיחא
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
זבחים מה ע"א
... אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: הלכה כרבי אלעזר שאמר משום רבי יוסי.
אמר רבא:
הלכתא למשיחא?
א"ל אביי: אלא מעתה, כל שחיטת קדשים לא לתני, הלכתא למשיחא הוא! אלא דרוש וקבל שכר, ה"נ דרוש וקבל שכר!
הכי קאמינא לך: הלכתא למה לי. לישנא אחרינא, א"ל: הלכה קאמינא.
מבנה הסוגיה:
1.
...אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: הלכה כרבי אלעזר שאמר משום רבי יוסי.
רב נחמן בשם רבה בר אבוה שאמר בשם רב קבע הלכה כרבי אלעזר לגבי דין הפיגול בברייתא.
2.
רבא מקשה:
אמר רבא:
הלכתא למשיחא?
רבא שואל: "הלכתא למשיחא"? – כלומר מדוע יש לפסוק הלכה שתיושם רק לכשייבנה המקדש ואיננה מעשית בכל הדורות עד לבנין בית המקדש.
2.1
רבא כנראה סובר שכל פסיקת הלכה למעשה צריכה להיות רק בנושא הלכתי שנהוג כיום [בימי האמוראים?]
2.2
וכך משמע מרש"י - מסכת זבחים דף מה עמוד א:
הלכתא למשיחא - הרי קבע לנו הלכה הצריכה לנו לימות המשיח כשיבנה בית המקדש ועכשיו לא הוצרכנו לה.
לכאורה משמע מרש"י שעיקר שאלת רבא - הלכתא למשיחא? - היא בכך - "ועכשיו לא הוצרכנו לה". לפי זה לכאורה שאלת רבא ראויה להישאל גם ביחס לכל דין הלכתי שלא ניתן לביצוע בימינו [וכלשון רש"י "ועכשיו"] ולא רק לגבי נושאים שקשורים לפעולות בבית המקדש.
3.
מקשה אביי:
א"ל אביי: אלא מעתה, כל שחיטת קדשים לא לתני, הלכתא למשיחא הוא!
לפי רבא שלא קובעים "הלכתא למשיחא" מדוע הוא לא טען זאת כלפי כל ענייני השחיטה במסכת זבחים!
3.1
הערה: אביי לא מקשה לגבי נושאים אחרים שקשורים לקיומו של בית המקדש ואינם שחיטת קדשים!
4.
תשובת אביי:
אלא דרוש וקבל שכר, ה"נ דרוש וקבל שכר!
הדיון בסוגיה הוא תיאורטי בלבד! כך לגבי כל ענייני קדשים שתלויים בבית המקדש ועל כן אינם מהווים הלכה למעשה בימינו.
4.1
ממילא שאלת רבא לעיל בסעיף 2 מיושבת.
5.
מגיב רבא:
הכי קאמינא לך: הלכתא למה לי.
רבא מסביר ששאלתו היתה מדוע רב נחמן בשם רבותיו ניסח את הביטוי "הלכה כרבי אלעזר..." [הלשון "הלכה" בדברי רב מובא בלשון "הלכתא" בדברי רבא]. כלומר, ראוי לדון גם בהלכות שאינן נוהגות בימינו, אבל אין לנסח את מסקנת הסוגיה בלשון "הלכה כ...", שמשמע מניסוח זה שאותה הלכה נוהגת למעשה גם בימינו.
5.1
ואולי טענת רבא היא שלא היה צריך כלל לדון בשאלה כמי ההלכה, כיוון שפסיקת הלכה בעניין הנדון איננה מעשית כיום.
6.
גירסה אחרת בתשובת רבא:
לישנא אחרינא, א"ל: הלכה קאמינא.
כנראה, שלפי גירסה זו שאלת רבא היא כמובא לעיל בסעיף 5 ולא כבסעיף 5.1
7.
רש"י מסכת זבחים דף מה עמוד א:
א"ל הלכה קאמינא - האי דמיתמהנא קביעות הלכה הוא דמיתמהנא דמיגרס בעינן מיתני משניות ומחלוקת הלכות עבודה לפי שתורה היא ודרוש וקבל שכר אבל קיבוע הלכה אינה אלא להורות הלכה למעשה ועכשיו אינו נוהג.
משמע מרש"י כלעיל בסעיף 5.
8.
אביי לא עונה לרבא ומשמע שזוהי מסקנת הדברים לפי אביי ורבא גם יחד.
יוצא, שדעת אביי ורבא היא שהאמורא רב לא היה צריך לפסוק בסגנון של "הלכה כ..."
9.
תוספות מסכת זבחים דף מה עמוד א:
הלכתא למשיחא - כי האי גוונא פריך בריש ד' מיתות (סנהדרין דף נא:)
סוגיה דומה-מקבילה לסוגייתנו היא במסכת סנהדרין דף נא.
9.1
תוס' מקשה מסוגיות שונות בש"ס שיש בהן הלכות שהן בגדר "הלכתא למשיחא" [אמנם הביטוי "הלכתא למשיחא" לא מוזכר במפורש בלשון הגמרא באותן סוגיות]:
9.2
סוגיא א:
ותימה דבריש עשרה יוחסין (קדושין דף עב:) א"ר יהודה אמר רב הלכה כרבי יוסי דעתידין ממזרין ליטהר
ושמא נפקא מינה עכשיו שלא להרחיק משפחות שאינן ידועות
ובקדושין (שם) פירשתי במאי פליגי רבי יוסי ורבנן בממזר ידוע או בשאין ידוע
אין להקשות באותה סוגיה "הלכתא למשיחא" מפני שיש גם השלכה להלכה מעשית בימינו.
9.3
סוגיה ב:
ובפ"ק דיומא (יומא דף יג.) דפסיק כר' יוסי ראשון חוזר לעבודתו ושני אינו ראוי כו'
נפקא מינה עכשיו בנשיא או ראש ישיבה או פרנס שנתמנה על הציבור ועבר מחמת אונס ועבר האונס
תוס' מיישב כלעיל בסעיף 9.2
9.4
סוגיה ג:
ובפרק אלו דברים (פסחים דף סט:) דפסיק הלכה כר"ע דכל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת לענין פסח
נפקא מינה בזמן הזה לענין מילה
תוס' מיישב כלעיל בסעיף 9.2
ואף על גב דגבי מילה נמי פסיק הכי בהדיא (בשבת דף קלג.) מ"מ לאלומי פסקא דמילה פסק נמי גבי פסח הכי
9.5
סוגיה ד:
ובפ"ק דתענית (תענית דף ד:) דפסיק רבי אלעזר הלכה כר"ג דאמר בשבעה במרחשון ומוקי לה התם בזמן שבית המקדש קיים
נפקא מינה גם בזמן הזה לבני בבל דאית להו פירי בדברא כדקאמר התם הא לן והא להו
תוס' מיישב כלעיל בסעיף 9.2
9.6
ומיהו בסוף התכלת (מנחות דף נב:) קשה דפסיק רבי יוחנן כאבא יוסי בן דוסתאי גבי חביתי כ"ג
כאן תוס' לא מיישב כלעיל בסעיף 9.2 - אין נפקא מינה לימינו.
9.7
מפני הקושי שמובא בסוף סעיף 9.6 תוס' מגביל את הכלל שלא פוסקים "הלכתא למשיחא":
ונראה דרב יוסף דוקא דאית ליה הכא ובסנהדרין דף נא: דאין לפסוק הלכתא למשיחא
רק רב יוסף סובר שלא פוסקים "הלכתא למשיחא".
9.7.1
לפי הנ"ל יש לגרוס בסוגייתנו - לעיל סעיף 2 - "רב יוסף" במקום "רבא".
9.8
כלל נוסף ושונה:
וה"ר חיים מפרש דלא פריך הלכתא למשיחא אלא היכא דאיכא תרתי שהוא למשיחא וגם
עושה איסור דליכא נפקותא בהלכתא אלא על ידי איסור לא שייך לפסוק למשיחא.
לא שייך לפסוק "הלכתא למשיחא" רק בעניינים שיש בהם 2 תנאים: הם אינם נוהגים כיום הלכה למעשה, והם עניינים שהדין בהם הוא לגבי איסורים!
10.
נציין שהביטוי "הלכתא למשיחא" - 4 מופעים בש"ס, בשתי סוגיות מקבילות [עם שינויים קלים] בלשונן.
10.1
שתי הסוגיות דנות בדינים שתקפים רק בזמן קיומו של בית המקדש. הסוגיה במסכת סנהדרין דף נא לא קשורה לעבודת הקרבנות בבית המקדש אלא לדיני ארבע מיתות בית דין.
10.2
בשתי הסוגיות שאלת הגמרא "הלכתא למשיחא?" מוסבת על פסיקת "אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב הלכה כ...".
11.
הדברים המצויינים לעיל בסעיף 10 מתאימים לנאמר במקור הבא:
ביאור על ספר המצוות לרס"ג (הרב פערלא) מנין ע"א העונשין פתיחה:
... וידועים דברי המהרי"ק ז"ל בתשו' (סוף שורש קס"ה). שכתב דכל הכללים שקבעו בגמרא בהלכות. לא נאמרו אלא לענין הלכות הנוהגות האידנא בזה"ז. ולא לענין הלכות הבלתי נוהגות בזה"ז עיין שם בדבריו.
וכבר קדמו בזה ביותר ביאור בתשב"ץ (ח"ג סי' ל"ז) שכתב וז"ל נראה ודאי שהכללים המסורים לנו בגמרא בפסקי הלכות מדברי האמוראים שלא היה דעתם בהילכתא למשיחא וכו'.
שאין לאמוראים להכניס ראשם במה שיעשה מלך המשיח ובית דינו. וכמו שאמרו בנדה (פרק תנוקת, נדה דף ע' ע"ב) לכשיחיו משה רבינו עמהם. ואמרו (בפ"ק דיומא) לכשיבואו אהרן ובניו ומשה רבינו עמהם וכו' עכ"ל עיין שם.
תוכן דבריו, שכללי הפסיקה בדברי אמוראים מלכתחילה לא נקבעו לגבי דינים שהם בגדר "הלכתא למשיחא"!
11.1
ואמנם בשתי הסוגיות המדוברות - בזבחים דף מה ובסנהדרין דף נא - מדובר בהכרעת האמורא "רב" במחלוקת אמוראים!
11.2
הערה: גם כל הדוגמאות שהובאו לעיל בדברי תוס' - סעיפים 9-9.6 - עוסקות במקרים שבהם אמורא הכריע במחלוקת תנאים/אמוראים.
