הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"תנן" או "תניא"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

זבחים מד ע"א

עד שאני מרבה לוג שמן של מצורע.
הא מני? רבי מאיר היא, דתניא: לוג שמן של מצורע חייבין עליו משום פיגול, דברי רבי מאיר.
אימא סיפא: ומוציא אני מנחת נסכים והדם, אתאן לרבנן, דתניא: נסכי בהמה חייבין עליהן משום פיגול, מפני שדם הזבח מתירן ליקרב, דברי רבי מאיר;
אמרו לו: והלא אדם מביא את זבחיו היום ונסכין מיכן עד עשרה ימים,
אמר להן: אף אני לא אמרתי אלא בבאין עם הזבח!
אמר רב יוסף: הא מני? רבי היא, דאמר: לוג שמן של מצורע מתנותיו שרו ליה, ומדמתנותיו שרו ליה, מתנותיו מפגלי ליה, דתניא: לוג שמן של מצורע מועלין בו עד שיזרוק הדם, נזרק הדם - לא נהנין ולא מועלין;
רבי אומר: מועלין עד שיתן מתנותיו; ושוין, שאסור באכילה עד שיתן מתן שבע ומתן בהונות.
 

1.
הגמרא מביאה ברייתא - "דתניא" - שרבי מאיר סובר שעל לוג שמן של מצורע שייך פיגול.

2.
במסורת הש"ס [אות ב] מובא, שלמעשה צריך לגרוס "תנן" [שינוי זה לא מוזכר ב"דקדוקי סופרים"]. כלומר, דעתו של רבי מאיר היא על סמך דבריו במשנתנו ולא בברייתא נפרדת.

2.1
ומקובל בש"ס, שלפעמים הגמרא מצטטת את דברי המשנה "בערך" – "בלשון קצרה". ראה גם ב"מתיבתא", הערה כ.

3.
וב"שפת אמת" מסביר [ומובא ב"מתיבתא", שם], שבאמת צריך לגרוס "דתניא", מפני שאין הוכחה במשנה שחכמים חולקים על רבי מאיר [ובברייתא מפורש שחכמים חולקים על רבי מאיר].

4.
הביטוי "אימא סיפא" תמיד מהווה קושיה/סתירה בין רישא לסיפא במקור התנאי [משנה/ברייתא], כבסוגייתנו.