הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"מידי איריא"; "הא כדאיתא והא כדאיתא" ; רישא וסיפא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

זבחים לה ע"ב

ת"ש: פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים מועלין בהן משהוקדשו, נשחטו - הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה;
מאי לאו לינת בשר, וש"מ: מגו דפסלה בלינה, פסלה בה מחשבה!
לא, לינת אימורים.
הא מדקתני סיפא: כולן מועלין בהן על בית הדשן עד שיותך הבשר, מכלל דרישא לינת בשר!
מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא,
רישא אימורים, וסיפא בשר.

1.
הגמרא מנסה להביא ראיה לדברי רבי אלעזר מברייתא. הפתיחה היא על ידי פתיחה כללית באמצעות הביטוי "תא שמע", שבאופן כללי בש"ס יכולה לפתוח הוכחה, או קושיה, או תרוץ. בסוגייתנו מדובר בהוכחה/סיוע לגבי רבי אלעזר.

2.
הגמרא דוחה ומעמידה את את הרישא ב"אימורים", ולא בבשר.

3.
מקשה בגמרא: בסיפא מדובר בבשר ולכן הגיוני שגם ברישא מדובר בבשר. ההנחה היא, שכל חלק המשנה מדברים על אותו מקרה.

4.
עונה הגמרא: לא. "הא כדאיתא" "והא כדאיתא". כלומר, הרישא מדברת באימורים והסיפא מדברת בבשר.
כלומר אוקימתות שונות ברישא ובסיפא.

5.
לפני שהגמרא קבעה שהרישא והסיפא עוסקות באוקימתות שונות היא הוסיפה את הביטוי "מידי איריא"
של"ה - כללי התלמוד (יג) כלל לשונות סוגיות:

שמו. מידי איריא. פירש רש"י ז"ל (פסחים ס א ד"ה מידי איריא) וכי ראיה הוא זו.
ומהר"י קארו (כללי הגמרא הנוספים אות ע"ה) כתב וזה לשונו: ולע"ד נראה שהוא כמו מידי עיריא, שהעי"ן מתחלפת באל"ף, והכי קאמר, וכי הם (מעורבות) [מעורות] זו עם זו, כלומר דומות זו לזו, שיהיה דינם שוה, הא כדאיתא והא כדאיתא.

רבי יוסף קארו טוען שמשמעות הביטוי היא שאין חיבור ["עירוב"] בין שני חלקי המשנה ולכן ממילא כל חלק עוסק באוקימתא שונה.

6.
יש המסבירים ש"מידי איריא" פירושו "כלומר..." והוא המשך הקטע הקודם [כדברי רש"י במסכת בבא בתרא דף כו עמוד ב ד"ה "מידי איריא" – מסקנה דקושיה הוא כלומר מסיפא לאו איריא הוא..."].
אולם בסוגייתנו ברור שהכוונה היא שהביטוי פותח "תשובה".

7.
בספר "מר קשישא" לבעל ה"חוות יאיר" [רבי יאיר בכרך], עמוד כא מביא על סוגיה במסכת מנחות דף קד "וסבירא ליה דמה שאמר הש"ס על הקושיה "מידי איריא" דחיה בעלמא הוא".

8.
ואולי אפשר להשליך מדבריו - לעיל בסעיף 7 - כלל [חידוש], שהביטוי "מידי איריא" אומר שדווקא הדחיה שבאה לאחריו "הא כדאיתא והא כדאיתא" הוא דחיה "בעלמא" ולא מקבלים אותה, ובאמת סביר דווקא ששני חלקי המשנה יעסקו באוקימתא זהה.

9.
לפי הפשט של "הא כדאיתא..." משמע, שאין ראיה לרבי אלעזר מהברייתא. אבל הרמב"ם פוסק כרבי אלעזר, ולכן סביר שגם הברייתא כמותו, וממילא הרישא והסיפא כן עוסקים באוקימתא זהה - "בבשר". יוצא אפוא ש"הא כדאיתא והא כדאיתא" היא "דחייה בעלמא"...