פרשנות מילולית / רפי זברגר

זבחים כז ע''ב

הקדמה

הזכרנו לא מעט בדפים הקודמים את נושא מחשבת פיגול, ועתה הגיעה המשנה המסבירה ומגדירה את הנושא.
נלמד את המשנה, ונתייחס למילה אחת המופיעה מספר פעמים במשנה זו, במספר משמעויות שונות.
 

הנושא

נקדים מספר הקדמות ללימוד המשנה:
1. המשנה עוסקת בשתי מחשבות: חוץ למקומו וחוץ לזמנו.
2. הגדרת המחשבה האסורה: מחשבה באחת מפעולות הקרבן (שחיטה, קבלה, הולכה וזריקה) על מנת לאכול את הקרבן חוץ למקומו המותר של הקרבן הקרב, או חוץ לזמנו המותר של הקרבן הקרב.
3. הגדרת ''אכילה'' בסעיף הקודם: אכילת אדם או אכילת המזבח. באכילת אדם הכוונה כאשר בשר הקרבן נאכל לאדם או לכוהנים, ו''אכילת מזבח'' הכוונה לאחת מפעולות הקרבן הנעשות על המזבח: זריקת הדם, הקטרת אימורים, שפיכת שיירי הדם.
4. מחשבת חוץ למקומו פוסלת את הקרבן, אך לא הופכת אותו להיות ''פיגול'' ולכן האוכל בשר מקרבן זה אינו חייב כרת.
5. מחשבת חוץ לזמנו הופכת את הקרבן להיות ''פיגול'' והאוכל ממנו, אפילו אם אוכל בתוך הזמן, חייב כרת.

המשנה דנה במחשבת חוץ למקומו ברישא, ובמחשבת חוץ לזמנו בסיפא. נתייחס לכל חלק בנפרד:
• השוחט את הזבח לזרוק דמו בחוץ, או מקצת דמו בחוץ. להקטיר אימוריו בחוץ, או מקצת אימוריו בחוץ.
לאכול בשרו בחוץ, או כזית מבשרו בחוץ, או לאכול כזית מעור האליה בחוץ - פסול ואין בו כרת.
o הערה: הכוונה במילה השוחט - מחשבת חוץ למקומו או חוץ לזמנו, הינה כאמור לעיל, מחשבה בשחיטה או באחת משאר פעולות הקרבן (המשנה נקטה רק דוגמא לאחת מן הפעולות).
o מחשבות חוץ למקומו "באכילת מזבח'':
i. על מנת לזרוק את הדם, או מקצתו, מחוץ למזבח.
ii. על מנת להקטיר את האימורים, או מקצתם, מחוץ למזבח.
o מחשבות חוץ למקומו "באכילת אדם'':
i. על מנת לאכול את בשרו, או מקצת בשרו מחוץ למקום המותר באכילה (קרבן קדשי קדשים נאכל בעזרה, ולכן ''חוץ'' בקרבנות אלו הכוונה מחוץ לעזרה. קרבן קדשים קלים נאכל בכל העיר ירושלים, ולכן ''חוץ'' בקרבנות אלו הכוונה מחוץ לירושלים).
ii. על מנת לאכול כזית מן העור שתחת זנב הבהמה, עור הראוי לאכילה (מה שאין כן בשאר העור של הבהמה, שהוא אינו ראוי לאכילה, לכן גם לא פוסל במחשבת חוץ למקומו לגבי עור זה), מחוץ למקום המותר באכילה (כמתואר בסעיף הקודם).
• לזרוק דמו למחר, מקצת דמו למחר. להקטיר אימוריו למחר, או מקצת אימוריו למחר. לאכול בשרו למחר, או כזית מבשרו למחר, או לאכול כזית מעור האליה למחר - פיגול וחייבין עליו כרת:
o מחשבות חוץ לזמנו "באכילת מזבח'':
i. על מנת לזרוק את הדם, או מקצתו לאחר השקיעה של יום הקרבת הקרבן (זמן זריקה)
ii. על מנת להקטיר את האימורים או מקצתם, לאחר עלות השחר של יום למחרת (זמן הקטרת אימורים)
o מחשבות חוץ לזמנו "באכילת אדם'':
i. על מנת לאכול את בשרו, או מקצת בשרו מחוץ לזמן המותר באכילה (קרבן קדשי קדשים נאכל בדרך כלל ל''יום ולילה'', ובשר קדשים קלים נאכל בדרך כלל ל''יום, לילה ויום'').
ii. על מנת לאכול כזית מן העור שתחת זנב הבהמה, עור אשר כאמור ראוי לאכילה, חוץ לזמן המותר באכילה (כמפורט בסעיף הקודם).
 

מהו המסר?

המשנה משתמשת במילה למחר שבע פעמים, במספר משמעויות שונות. נחזור ונפרטם:
o דמו או מקצת דמו למחר – הכוונה לאחר השקיעה.
o אימוריו או מקצת אימוריו למחר – הכוונה לאחר עלות השחר.
o בשרו, מקצת בשרו, או מעור האליה – הכוונה למחר – תלוי בסוג הקרבן: או לאחר עלות השחר, או לאחר השקיעה למחרת.
פעמים אנו משתמשים בביטוי מסוים למספר משמעויות, תלוי בהקשר הדברים בה הוזכר ביטוי זה. המילה ''מחר'' במשנתנו בעצם מתכוונת לומר ''לאחר זמן כמוגדר בחוק'', כל קרבן וכל חלק מן הקרבן והזמן שלו.
גם בדיבור יומיומי אנו נתקלים בביטויים כדוגמת זה, אשר המשמעות שלהם תלוי זמן, מקום ואולי גם תרבות.
למשל, הביטוי ''עוד דקה'' יכול להתפרש ממש עוד שישים שניות, אך בהחלט יכול להתפרש, עוד זמן מסוים. גם משך הזמן תלוי באדם האומר, שהרי ''אדם תקתקן'' המתקתק את כל מעשיו – דקה שלו משמעותה מספר דקות, לעומת ''אדם סתלבטן'' שכל עתותיו בידיו – דקה שלו יכולה להשתרע על פני מספר שעות. משמעות ביטוי זה תלויה גם בתרבות, שהרי אינה דומה "תרבות ישראלית" אשר כולם כל הזמן רצים כדי להגיע למשימה הבאה, לעומת ''תרבות מזרחית'' אשר בה לוקחים כל דבר בניחותא, יש זמן לכל דבר, ולכן גם הביטוי ''עוד דקה'' יכול להתפרש אצלם עוד מספר ימים.
מכאן שיש לשים לב מיהו הדובר ומאיזו תרבות הוא צמח בפירוש ביטויים שהוא משתמש בהם.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]