הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אלא אימא; שמעת מינה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

זבחים כו ע"א

אמר רבי אמי אמר רבי אלעזר: היא בפנים ורגליה בחוץ, חתך ואח"כ שחט - כשירה,
שחט ואחר כך חתך - פסולה. חתך ואח"כ שחט כשרה, בעל מום קא מקריב!
אלא אימא: [חתך ואח"כ קיבל - כשרה] קיבל ואח"כ חתך - פסולה. חתך ואח"כ קיבל כשרה,
והא א"ר זירא: הצורם אזן בבכור ואח"כ קיבל דמו - פסול, שנאמר: ולקח מדם הפר, פר שהיה כבר!
א"ר חסדא אמר אבימי: חותך באבר עד שמגיע לעצם.
קיבל ואח"כ חתך - פסולה. שמעת מינה: דם המובלע באברים דם הוא! דלמא משום שמנונית. שמעת מינה: בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דם - פסול! דלמא בקדשי קדשים. 

1.
בעקבות קושיה הגמרא משנה גירסא בדברי האמורא רבי אלעזר, ואומרת "אלא אימא...". [ראה בהרחבה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קנט]. כלומר, הגמרא "מתקנת" דברי אמורא.

1.1
אמנם יותר מקובל "לתקן" דברי משנה/ברייתא שהם קצרים יותר, ואילו אמורא אמור להביא את דבריו באופן מבורר יותר.

2.
הגמרא מסיקה מאחד הדינים "שמעת מינה: דם המובלא באברים דם הוא"
מה ההבדל בין "שמע מינה" ל"שמעת מינה"?

3.
"שמע מינה" בדרך כלל הסקת מסקנה לצורך הוכחה של דין, ובדרך כלל בא בקטע של תרוץ, ולפעמים אף בקושיה.

3.1
הביטוי "שמעת מינה" – תמיד כקושיה:
[הליכות עולם שער שני אות נב (עמוד עה)]:

כל היכא דאמרינן "שמעת מינה" קושיה למקום אחר או למילתא דאמורא או לבעיה דלא איפשטא במקומה קא פריך ותפשוט מינה

בסוגייתנו הקושיה היא "למקום אחר" – למסכת כריתות דף כא עמוד ב. [ראה בתוס' ד"ה "שמע מינה", ובהרחבה, ב"מתיבתא", הערה ה]