הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

קושיה מאמורא על ברייתא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

זבחים כה ע"א

גמ'. תנו רבנן: +ויקרא ד+ ולקח הכהן המשיח מדם הפר - מדם הנפש ולא מדם העור ולא מדם התמצית, מדם הפר - דם מהפר יקבלנו,
דאי סלקא דעתך מדם הפר כדכתיב, מדם - ואפילו מקצת דם,
והאמר רב: השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר, שנאמר: +ויקרא ד+ ואת כל דמו ישפוך!
אלא מדם הפר דם מהפר יקבלנו, וקסבר: גורעין ומוסיפין ודורשין

1.
הגמרא מביאה ברייתא ומפרשת אותה באופן מסוים, והגמרא טוענת שאם נפרש באופן שונה תהיה סתירה לדברי רב.

2.
וקשה מאד, משמע, שהקושיה היא מדברי רב על הברייתא. כיצד מקשים מדברי אמורא על דברי התנא?

3.
אלא יש להסביר כך: הגמרא עצמה ["עורך הגמרא"] מסבירה את הברייתא - "דאי סלקא דעתך..." - ואז יהיה קשה מדברי רב. כאילו הגמרא אומרת: כיצד רב אשי יכול להסביר את המשנה באופן שיסתור את דברי האמורא רב.

4.
הערה מעניינת: בשינוי גירסאות מובא "אמר רב יהודה אמר רב" ולא רק "אמר רב". שינוי זה הכרחי מכיון שהגמרא ממשיכה "גופא" ומצטטת את דברי רב אלו ושם כתוב במפורש: "אמר רב יהודה אמר רב".

5.
ונראה לחדש [חידוש]: נכון שרב יהודה אמר הלכה זו בשם רב, אולם הגמרא בשלב זה – בקשר להסבר הברייתא - רצתה להדגיש שמדובר בדברי רב עצמו כי דווקא דברי האמורא "רב" - שדרגתו כתנא: "רב תנא הוא ופליג" - ניתן לסמוך על פירושו לברייתא באופן שניתן להקשות ממנו על הסבר של כל אמורא אחר - כפי שהודגש לעיל בסעיף 4.