סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

פרוצדורה / רפי זברגר

זבחים כג ע''ב

 

הקדמה

בין הפסולים של כהן בעבודתו למדנו במשנה הראשונה של הפרק השני גם פסול ''יושב''. כלומר, כהן העובד עבודתו בישיבה, הרי עבודתו פסולה והוא מחלל את הקרבן אותו הקריב. 
 

הנושא

שואלת הגמרא למקור דין ''יושב'': 
רבא בשם רב נחמן לומד זאת מפסוק בספר דברים (י''ח, ה'): כִּי בוֹ בָּחַר ה' אֱלֹקֶיךָ, מִכָּל שְׁבָטֶיךָ, לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם ה' הוּא וּבָנָיו כָּל הַיָּמִים - לעמידה בחרתיו ולא לישיבה.
הפסוק מתאר כי ה' בחר את הכהנים מכל השבטים כדי לַעֲמֹד לְשָׁרֵת. דורשים מן המילה לַעֲמֹד כי אם כהן יושב בעת עבודתו אינו מוגדר ''נבחר'' ולכן הוא כמו זר העובד. 
את דין "זר" כבר למדו לעיל בדף ט''ו, ושם הזכרנו כי הוא מחלל את העבודה, מכאן שגם ''יושב'' נלמד ממנו, מחלל את העבודה כמו זר. 
על דינו של רב נחמן ישנם בהמשך הגמרא שתי התייחסויות:
1. ברייתא הלומדת אותו דין כמו רב נחמן, כי כהן יושב מחלל את העבודה, אך ממקור אחר:
ת"ר לעמוד לשרת – מצוה, כשהוא אומר (שם, פסוק ז') וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם ה' אֱלֹהָיו, כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי ה' - שנה עליו הכתוב לעכב.
יש כלל בדיני קודשים, הקובע כי אם התורה כותבת פעם אחת, אינו אלא דין לכתחילה, אך אם התורה חוזרת שוב על אותו דין ''שנה עליו הכתוב לעכב''. כלומר – הופך את הדין להיות גם בדיעבד, ואם לא עושים כמו הדין הנלמד – לא יוצאים ידי חובה. לכן, בדין שלנו העוסק בכהן ''יושב'', מצאנו עוד פסוק המלמד דין ''יושב'' (שני פסוקים מאוחר יותר), ובגלל החזרה הנוספת אנו לומדים כי כאשר כהן יושב – העבודה שלו מתחללת ונפסלת. 
הברייתא חולקת על רב נחמן בכך, שדין ''יושב'' לא מושווה לדין ''זר'' באופן כללי, אלא יש דין ספציפי של ''יושב'' הנלמד מכפילות הפסוקים שהוא "מעכב" ומחלל את הקרבן. 
2. רבא מקשה על שיטת רב נחמן: אם אתה משווה דין ''יושב'' לדין ''זר'', הרי שיש להשוות בכל הדינים, כולל עונש מיתה בידי שמים. שהרי זר שעבד בקודש – מיתתו בידי שמים, אם כן, גם ''יושב'' צריך לקבל מיתה בידי שמים, אבל '' למדנו בברייתא (המצוטטת בגמרא), כי ''יושב'' אינו מתחייב מיתה בידי שמים. 
הגמרא דוחה את הקושיא של רבא ואומרת, כי דין ''מיתה בידי שמים'' נלמד משתי הלכות: מחוסר בגדים, ורחיצת ידיו ורגליו. בשני דינים אלו נאמר כי כהן העובר עליהם חייב מיתה. מכיוון שיש לנו כלל: שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים, לכן, אי אפשר ללמוד עונש מיתה שמים ממקום אחד למשנהו, ולכן גם לא לומדים מדין ''זר'' לדין ''יושב''. 
כלומר, באופן עקרוני ''יושב'' היה חייב לקבל מיתה בידי שמים, כמו ''זר'', אך בגלל שישנם שני פסוקים ''המנטרלים'' לימוד זה, אנו לא יכולים ללמוד כך. 
 

מהו המסר?

דינו של רב נחמן דומה לשימוש ב"פרוצדורה'' בעולם המחשוב. הפעלת פרוצדורה בעצם אומרת כי ישנה ''קופסא שחורה'' המבצעת מטלה מסוימת, אנו ''קוראים'' לאותה פרוצדורה וכך יודעים כי "המטלה" תבוצע, בלי להתייחס לאופן ביצועה.
רב נחמן קבע כי כהן "יושב" הינו כמו כהן ''זר''. מעתה, אנו ''מפעילים'' את הפרוצדורה של ''זר'' ומכילים את כל ההלכות של ''זר'' גם על הלכות ''יושב''. ומכיוון ש"זר" פוסל בעבודתו, גם ''יושב'' יפסול בעבודתו.
ההתייחסות הראשונה לא מפעילה כלל את ה''פרוצדורה'' של דין ''זר''. ואילו ההתייחסות השנייה אמנם מפעילה את הפרוצדורה, אך ''מוציאה מן הכלל'' את דין ''מיתה בידי שמים''.
אופציה זו של ''הפעלת פרוצדורה'' אמורה לסייע לנו במהלך החיים. שהרי, לא כל דבר צריך לדעת, ואין חובה להשקיע וללמוד כל דבר בחיים. לפעמים אנו יודעים כי ''דבר מסוים פועל בצורה מסוימת'' – אנו לא נכנסים לעובי הקורה, לא משקיעים זמן ומאמץ כדי להבין את הדבר, פשוט ''מפעילים'' את הדבר, ומורידים מעצמנו את הנושא מעל סדר היום.
זו אמנם התייחסות מתמטית / מיחשובית, אך אם נעשה כך, נוריד מעלינו דאגות מסוימות, הגורמות בדרך כלל לעליית לחץ ומתחים מיותרים.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר