הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

בעיה דלא איפשיטה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

זבחים כא ע"א

איבעיא להו: מהו לקדש ידיו ]ורגליו] בכיור? +שמות ל+ ממנו אמר רחמנא - ולא בתוכו, או דלמא אפילו בתוכו? 
אמר רב נחמן בר יצחק, תא שמע: או שטבל במי מערה ועבד - עבודתו פסולה; הא מי כיור דומיא דמי מערה ועבד - עבודתו כשרה. 
לא, מי מערה איצטריכא ליה, שלא תאמר: כל גופו טובל בהן, ידיו ורגליו לא כל שכן.

1.
על פי דחיית הגמרא "לא..." משמע לכאורה שפרוש הברייתא הוא לפי הצד בבעיה שהטובל ידיו ורגליו במי כיור לא מתקדש ועבודתו פסולה.

2.
אולם משמע בראשונים שאין הדבר כך. אלא, כוונת הגמרא רק לקבוע שאין הכרח להיפך, אבל ייתכן שבאמת עבודתו תהיה כשרה.

2.1
וממילא, אי אפשר להכריע מכאן כאחד מצדדי ה"איבעיא".

3.
רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ה:

מצוה לקדש ממי הכיור ואם קידש מאחד מכלי השרת ה"ז כשר, אבל כלי החול אינם מקדשין, קידש בכלי שרת בחוץ או בכלי חול בפנים ועבד עבודתו פסולה,
ואין מקדשין בתוך הכיור או בתוך כלי השרת אלא מהן שנאמר ורחצו אהרן ובניו ממנו ולא בתוכו,
ואם קידש בתוכו ועבד לא חילל.

4.
כסף משנה הלכות ביאת המקדש פרק ה הלכה י
הוא מסביר את פסק הרמב"ם לעיל:

... ומ"ש קידש בכלי שרת בחוץ וכו'. ברייתא שם (דף כ':). ומ"ש ואין מקדשין בתוך הכיור וכו'. שם (דף כ"א) בעיא דלא איפשיטא הילכך לכתחילה לא יקדש אלא ממנו אבל אם קידש בתוכו ועבד מספיקא לא מחללינן עבודה:

ה"כסף משנה" מסביר בדעת הרמב"ם, שהבעיה בגמרא לא נפשטה ולכן הדין למעשה צריך להיות, שלכתחילה לא יטבול בתוכו, אבל אם כן עשה כך - "בדיעבד" - עבודתו לא תיפסל.

5.
ויש להסביר: בדיני תורה יש פוסקים שסוברים שאין אפשרות שדין מסויים יהיה לכתחילה ובדיעבד יהיה דין אחר [אלא אם כן יש לכך הוראות מפסוקים בתורה - כמו בהרבה סוגיות במסכתנו].

5.1
אולם כאשר יש לפוסקים בעיה כיצד לפסוק למעשה בגלל מחלוקת פוסקים או בגלל - כמו בסוגייתנו - שהגמרא בעצמה לא הכריעה ["בעיה דלא איפשיטא"], הרי שהדין הסופי ולמעשה יהיה שלכתחילה יעשה כך וכך... [לחומרא], ובדיעבד, אם לא עשה כמו שצריך, גם יצא ידי חובה - עבודתו לא נפסלה [הכל לפי העניין] - וכפסק הרמב"ם בסוגייתנו.

6.
הערה ["חידוש"]: אולי הגמרא עצמה נשארה בספק ולא הכריעה - "בעיה דלא איפשיטא" - כי היא השאירה פתח ודרך לפוסקים להכריע על פי כללי פסיקה כלליים המתייחסים למצבים של ספק.

7.
אמנם כך משמע מהמהרש"ל כעיקרון שיטתי וכללי שלגבי כל "בעיה דלא איפשיטא" רשאים חכמים מאוחרים - גם חכמים שאחרי חתימת התלמוד - להכריע במצב של ספק על פי שיקול דעתם. אמנם, הוא יותר מתכוון לכך, שהם צריכים להוכיח את הכרעתם על סמך ים התלמוד.

7.1
ולענייננו נוכל לומר שבסמכותם לקבוע שבמצבי ספק יש דין שתקף "לכתחילה", ויש דין שתקף "בדיעבד", גם אם הגמרא לא פירשה זאת.