גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ק"ח, מדור "עלי הדף"
מסכת זבחים
דף ז ע"ב

עשה תשובה ולא התודה - האם עדיין צריך כפרה או לא?

בענין קרבן עולה שמכפר על חיובי עשה, איתא במכילתין (ז ע"ב): "אמר רבא, עולה דורון היא", ופירש"י: "אינה באה לכפר על עשה כפרה ממש, אלא אחר שכפרה התשובה על העשה, היא באה להקבלת פנים כאדם שסרח במלך וריצהו ע"י פרקליטין, וכשבא להקביל פניו מביא דורון בידו", ומוכיח רבא שכן הוא: "היכי דמי ("שתהא באה לכפרה". רש"י) אי דליכא תשובה ("אעבירות עשה שבידו"), 'זבח רשעים תועבה' (-ואין כאן כפרה כלל), ואי דאיכא תשובה, התניא עבר על מצות עשה ושב, לא זז משם עד שמוחלים לו (-וא"כ אין צורך בכפרה), אלא שמע מינה דורון הוא".

פתח דברינו יאירו במצות וידוי, שכתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"א ה"א): "כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו, חייב להתודות לפני האל ב"ה, שנאמר (במדבר ה, ו) 'איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו' - זה וידוי דברים", וחקר בה ה'מנחת חינוך' (מצוה שסד אות ג) האם מצות וידוי מעכבת הכפרה או לא, שאינה אלא מצוה כשלעצמה, שבשעה שמתחרט האדם חלה עליו מצוה להתוודות, אכן אינה מעכבת הכפרה שזוכים לה ע"י התשובה, ואמנם כצד זה נוטה יותר המנ"ח, וז"ל: "... גזירת הכתוב היא דאם מתנחם מהחטא צריך להתודות בפיו, ככל מצות עשה שתלויה בדיבור כגון קריאת שמע ודומיהם... ובאמת תשובה מבואר להדיא בתורה בפרשת תשובה בפרשת נצבים (ל, א-ג) 'והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך וגו' ושבת וגו' ושב ה' אלקיך את שבותך' וגו'... אלא ודאי תשובה לחוד דהיא אפילו בלב, אם מתחרט בלב שלם הקב"ה מקבל תשובתו, רק כאן היא מצות עשה ככל מצוות עשה שבתורה לומר הוידוי בפה, ואם לא אמר בפה ביטל מצות עשה, אבל מ"מ לענין כפרה על העבירה שעבר נתכפר בתשובה בלב, וגם חייבי כריתות ומיתות בית דין וחייבי מלקות דאין מתכפרין בלא תשובה, ובתשובה מתכפרין ככל חלוקי כפרה... היינו תשובה בלב, אם אין מתחרט בלב אין לו כפרה מהשי"ת, ואם מתחרט בלב יש לו כפרה מה שהתשובה מכפרת, אבל אין תלוי בכלל בוידוי דברים, רק דהיא מצות עשה בפני עצמה, ואם לא עשה כן ביטל מצות עשה של וידוי, אבל התשובה נתקבלה ומכפרת מה שהתשובה ראויה לכפר בכל עבירה לפי מה שהיא...". והוכיח כן מדברי הגמרא (קידושין מט:) המקדש את האשה "על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור, מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו", הרי שגם כשלא ראינו שהתודה בפה - האשה מקודשת, כי נחשב כצדיק גמור במה שהרהר תשובה בלבו בלבד, והא ראיה שתשובה גם ללא וידוי - מכפרת.

אמנם, מאידך מוכיח המנ"ח מלשון הרמב"ם שכתב (שם): "וידוי זה מצות עשה... וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתודו וידוי דברים... וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות אין מתכפר להן במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו". הרי שהכפיל כמה פעמים שאין מתכפר לו בתשובה בלב בלא וידוי דברים, ואכן נתקשה בדברי הרמב"ם, מאין הוציא דבר זה ואיה מקורו טהור. אולם, כלפי ההוכחה מדברי הגמרא הנ"ל, כתב: "ונראה דלא קשה אם נאמר דאינו מתכפר בלא וידוי דברים, מהא דאמרינן בקידושין 'אפילו רשע גמור אמרינן שמא הרהר תשובה בלבו' והוי צדיק... דבאמת צדיק ורשע אינו תלוי בכפרה כלל, דהא יש עבירות חמורות דאין מתכפר בתשובה... ומ"מ כיון שמתחרט ושב הוי צדיק, הכא נמי נהי דאין לו כפרה בתשובה בלב, מ"מ הוי צדיק כיון שמתחרט לפני קונו ית', ואינו תלוי בכפרה כלל, כן נראה פשוט".

ועתה בא נבוא למה שנתקשה המנ"ח מסוגייתנו על שיטת הרמב"ם, כי אם כנים הדברים שוידוי מעכב הכפרה, ובכל זאת בהרהור תשובה בלבד נחשב כבר כצדיק גמור, כיון שמתחרט חרטה גמורה ובלב שלם, והגם שעדיין לא זכה לכפרה – מכיון שלא התודה, אם כן אין לנו הוכחה ש"עולה דורון היא", כי יתכן שהעולה מכפר כפרה גמורה, ואי משום הקושיא: "היכי דמי, אי דליכא תשובה, 'זבח רשעים תועבה'", יש לומר דמשכחת לה 'בדאיכא תשובה' ועדיין לא התודה, ולכן יש צורך בכפרה גמורה, כי וידוי מעכב הכפרה, ואין כאן משום 'זבח רשעים תועבה', כי נתחרט חרטה גמורה ונחשב צדיק גמור, והתינח אם נימא שווידוי אינו מעכב כפרה, לא נוכל לומר כן, כי מצב כזה נכלל בצד השני הנזכר בגמרא: "ואי דאיכא תשובה, התניא עבר על מצות עשה ושב לא זז משם עד שמוחלים לו", אמנם, לפי דברי הרמב"ם הדבר צ"ע.

קושיא זו על דעת הרמב"ם העלה גם הגר"י פערלא (בביאורי על ספר המצות לרס"ג ח"ג קפח, ג) וניסה ליישבה, שהרי כשם שחייבי חטאות ואשמות בשעה שמביאין את קרבנותיהן לכפרה צריכים וידוי - כמ"ש הרמב"ם (הובא לעיל), כן כפרת עולה חייבת גם וידוי, אם כן ממה נפשך אם התוודה כשמביא את העולה, אין לו צורך בכפרת עולה, כי יש לו כבר כפרה מצד הוידוי בצירוף התשובה שעשה, ואם לא התוודה בשעת הקרבת העולה הרי גם לא תועיל כפרת העולה. אמנם, הגרי"פ העלה בדבריו שאין זה מוכרח, דיתכן שכפרת עולה אינה צריכה וידוי, ואינה דומה לכפרת חטאת ואשם, ושוב חוזרת הקושיא למקומה, דמשכחת לה כשעשה תשובה ולא התודה, וקרבן עולה יגרום כפרה גמורה.

ויש מקום ליישב עוד, כי אם עשה תשובה ולא התוודה, אם כן ביטל עתה העשה של "והתודו את חטאתם אשר עשו", ונחשב רשע בגלל ביטול עשה זו, ויש כאן משום "זבח רשעים תועבה", ולכן לא יתכן להיות כפרת עולה באופן זה, אמנם י"ל דמיירי בשגג או נאנס שלא להתוודות בפיו או שהיה אונס וכדו' (עי' מנ"ח שם אות ב), ושוב אינו נחשב כרשע מחמת ביטול עשה זה, ושפיר היה מקום לומר שכפרת עולה היא בכי האי גוונא.