אמירה מיותרת / רפי זברגר

זבחים ה ע''א

הקדמה

נחזור ונזכיר כי המשנה הראשונה של המסכת פסקה שזבחים שנזבחו שלא לשמן – כשרים אך לא עלו לבעלים לשם חובה. היום נדון בין שני חלקי פסק ההלכה: כשר אך לא עלה לשם חובה. 
 

הנושא

בעוד ריש לקיש שוכב על בטנו ופניו כלפי הקרקע (זו אולי הייתה דרכו) הקשה על המשנה: אם כשרים הם – ירצו, ואם אין מרצין - למה באין?
ריש לקיש תמה על השילוב בין שתי ההלכות: כיצד ייתכן הדבר, שואל ריש לקיש: אם הקרבן כשר כפי שנפסק בדין הראשון, כיצד ייתכן לומר כי הקרבן אינו מרצה ואינו עולה חובה. ומנגד, אם אינו עולה חובה, כיצד ייתכן שהקרבן כשר? 
עונה לו רבי אליעזר: מצינו בבאין לאחר מיתה שהן כשרין ואין מרצין, דתנן: האשה שהביאה חטאתה ומתה - יביאו יורשין עולתה, עולתה ומתה - לא יביאו יורשין חטאתה.
רבי אליעזר מוכיח לריש לקיש כי מצאנו בקרבנות יולדת שילוב של שתי הלכות אלו. כפי שלמדנו בפרשת תזריע, יולדת חייבת להביא שני קרבנות: כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת (יולדת ענייה מביאה שתי תורים או שני בני יונה). 
אם היולדת הקדימה להביא את החטאת, פוסקת המשנה במסכת קינים, כי יורשיה מביאים במקומה את העולה. אך אם הקדימה להביא את העולה, יורשיה אינם יכולים להביא במקומה את החטאת, כיוון שיש לנו דין "אין חטאת לאחר מיתה''. 
מתוך הדין הראשון, שהיורשים יכולים להביא את קרבן עולה, לאחר מיתתה של היולדת, אנו למדים כי למרות שהקרבן לא מרצה ולא מכפר, שהרי היולדת כבר מתה, ו"אין כפרה לאחר מיתה'', למרות זאת מותר להביא את הקרבן והוא כשר. 
אם כן, מצאנו קרבן כשר שאינו מרצה את הבעלים. 
עונה לו ריש לקיש: מודינא לך בעולה דאתיא לאחר מיתה, אשם דלא אתי לאחר מיתה, מנלן?
אני מסכים ומודה לך, רבי אליעזר, כי ניתן להביא קרבן עולה למרות שאינו מרצה, כפי שראינו במשנה במסכת קינין, אך שאלתי נוגעת ביחס לקרבן אשם. מניין למדו חכמים במשנה שלנו, כי גם קרבן אשם ניתן להביא במקרה ואינו מרצה את הבעלים? (ריש לקיש לומד זאת מכך, שתנא קמא מוציא מן הכלל רק את קרבן פסח וחטאת אשר נפסלים כאשר נשחטים שלא לשמה, משמע שכל שאר הקרבנות, כולל אשם, מותר להביא למרות שלא עולים לבעלים לשם חובה).
עונה לו רבי אליעזר: הרי מחלוקתך בצידו: רבי אליעזר אומר אף האשם.
רבי אליעזר האמורא, מצטט את דעתו של רבי אליעזר התנא, אשר חלק על תנא קמא, ואמר כי גם האשם נפסל מלהיות קרבן, כמו פסח וחטאת, כאשר זבחו אותו לא לשמו של הקרבן. אם כן לשיטה זו, אין מצב שאשם כשר אך לא מרצה!
תגובת ריש לקיש לדברים אלו של רבי אליעזר ''קשים לעיכול'': 
זהו שאומרין עליו אדם גדול הוא? קאמינא אנא "משנה שלימה", ואת אמרת לי ר' אליעזר.
תמה ריש לקיש: האם רבי אליעזר האמורא, הוא זה שאומרים עליו שהינו ''אדם גדול''? אני שאלתי את שאלתי בשיטת תנא קמא, ולא בשיטת רבי אליעזר. לפי תנא קמא, גם קרבן אשם ייתכן שיהיה כשר ובכל אופן אינו עולה לשם חובת הבעלים. 
 

מהו המסר?

כפי שכתבנו, דברי ריש לקיש ''קשים'' להבנה ולהפנמה. מדוע ריש לקיש מתייחס כך לרבי אליעזר? הרי רבי אליעזר אמר דברים נכונים ביחס לשיטת רבי אליעזר? אמנם ניתן לומר שדבריו אינם מיישבים את קושייתו של ריש לקיש, אבל זה הופך אותו להיות ''אדם לא גדול''?
ריש לקיש ידוע מסיפורי הגמרא כאדם אמיץ ועשוי ללא חת: פעם רדף אחרי שודדים אשר חטפו את רבי אמי, ופעם אחרת רדף אחרי ליסטים אשר גנבו ממון מרבו הגדול, רבי יוחנן. חריפות זאת כנראה מהווה את ה''תשתית" לדברים קשים אלו כלפי רבי אליעזר. ''קשה לו לקבל'' תשובה של רבי אליעזר, אשר כלל וכלל אינו עונה על שאלתו.
נראה לי כי המסר שניתן ללמוד מכך, הוא דווקא להיות רגיש כלפי הזולת, בוודאי ובוודאי כלפי תלמידי חכמים.
גם אם אומרים דברים ''שלא נעימים לאוזן'', גם אם נשמעת ''אמירה מיותרת'' לכאורה, שאינה מוסיפה ואינה תורמת לנושא המדובר – גם אז, רצוי להתייחס בכבוד, לשמוע את הדברים ולהגיב בצורה נעימה, מבלי לפגוע בצד השני.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]