סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הלכה כסתם משנה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

זבחים ו ע"א


למימרא דקניא להו, והאמר רבי יוחנן: הניח מנחה לשני בניו ומת - קריבה, ואין בו שותפות;
ואי ס"ד קניא להו, +ויקרא ב+ נפש אמר רחמנא!
ולא קניא להו? והאמר ר' יוחנן: הניח בהמה לשני בניו ומת - קריבה, ואין ממירין בה; אי אמרת בשלמא קניא להו, היינו דאין ממירין בה, דהויא להו כשותפין,
ושותפין לא מצו ממירין, אלא אי אמרת לא קניא להו, אמורי נמי לימרו!
שאני התם, דאמר קרא: +ויקרא כז+ אם המר ימיר - לרבות את היורש, אחד ממיר ואין שנים ממירין.
 

1.
מסקנת הגמרא: למרות שאין הקרבן קנוי ליורשים מכל מקום גזירת הכתוב, ששניים אינם ממירים, אולם יורש יחיד ממיר.

2.
נעיין בתוס':
תוספות מסכת זבחים דף ו עמוד א

3. הוא מקשה:

אחד מימר ואין שנים ממירין - משמע דלרבי יוחנן יורש מימר ותימה דבפ' מי שהוציאהו (עירובין דף מו:) קאמר רבי יוחנן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה
ובריש תמורה דף ב. וערכין דף ב. פליגי בה רבי מאיר ורבי יהודה
וקאמר רבי יהודה יורש אינו מימר

4.
בסוגייתנו משמע שרבי יוחנן פוסק שיורש ממיר. בתחילת מסכת תמורה יש בזה מחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה. רבי מאיר סובר "יורש ממיר" ורבי יהודה סובר "יורש אינו ממיר".
והכלל הוא שבמחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה "הלכה כרבי יהודה". מקשה תוס', שבסוגייתנו רבי יוחנן פוסק "יורש ממיר" - שלא כדעת רבי יהודה.

4.1
הערה: מחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר היא במסכת ערכין ותמורה שהן – על פי הסדר – אחרי מסכת זבחים. ולכן אולי רבי יוחנן פסק בסוגייתנו לפני שידע מהמחלוקת ביניהם?

4.1.1
אבל לא נראה לומר כך, ומהסיבה הפשוטה, שבסוגייתנו נאמר "והאמר רבי יוחנן...", כלומר לא מדובר שרבי יוחנן דן בסוגייתנו באופן ספציפי, אלא הגמרא מביאה את דעתו הכללית, לאור הש"ס כולו.

4.1.2
המחלוקת שם בין רבי יהודה ורבי מאיר מובאת בברייתא למרות שהגמרא שם כותבת "דתנן" - ראה שם ב"שוטנשטיין", שלפעמים הגמרא פותחת בביטוי "תנן" גם לברייתא!

4.2
תוס' מקשה למעשה מרבי יוחנן על דבריו שלו עצמו. כוונת תוס' לומר, שיש אמוראים שכנראה לא מקבלים את כללי הפסיקה של רבי יוחנן, ולכן לא בהכרח שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר.

5.
ותוס' מיישב:

וי"ל משום דר' יוחנן אית ליה הלכה כסתם משנה
ובריש תמורה וערכין אומר הכל ממירין לאתויי יורש.

תוס' מתרץ את קושייתו: יש משנה "סתומה" כרבי מאיר [הערה: מתאים לכלל: "סתם משנה – רבי מאיר"]. ותוס' מתכוון לומר, שהכלל הוא "הלכה כ"סתם משנה". המשנה ה"סתומה" היא המשנה הראשונה במסכת תמורה וגם המשנה הראשונה במסכת ערכין. ולכן אומר תוס' שרבי יוחנן פוסק כאותה משנה.

6.
לכאורה יש להקשות: הרי מייד אחרי המשנה במסכת תמורה מובאת בברייתא אותה מחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה שתוס' הביאה, והכלל הוא "סתם ואחר כך מחלוקת - אין הלכה כסתם". אם כן, אין ההלכה כסתם משנה, וחוזרת קושיית תוס'.

6.1
אלא יש להסביר, שהכלל של "סתם ואחר כך מחלוקת..." [וכן לגבי הכלל ה"הפוך" - "מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם"] נאמר רק לגבי משניות, אבל אם המחלוקת מובאת בברייתא נשאר הכלל "הלכה כסתם משנה", שהוזכרה לפני הברייתא.

6.1.1
ההסבר ההגיוני לאמור לעיל בסעיף 6.1 הוא, שהרי אין משמעות לסדר הופעת הברייתות בגמרא, לעומת המשניות שנערכו בצורה מכוונת על ידי רבי יהודה הנשיא.

6.2
הערות נוספות לפי "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים צ-צא:
יש משנה במסכת מנחות, שגם היא סוברת "יורש ממיר" ומדוע תוס' הביא רק ממסכת תמורה?

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף צב עמוד א:

מתני'. כל קרבנות הצבור אין בהן סמיכה, חוץ מן הפר הבא על כל המצות ושעיר המשתלח; רבי שמעון אומר: אף שעיר עבודת כוכבים. כל קרבנות היחיד טעונין סמיכה, חוץ מן הבכור והמעשר והפסח. והיורש סומך, ומביא נסכים, ומימר.

6.2.1
תרוץ: במסכת תמורה הכלל נאמר בפתיחה לדיני תמורה, שזהו עיקר מקומו, ואילו במסכת מנחות הכלל נאמר בדרך אגב.

6.3
הרש"ש מעיר שבשני מקומות - ערכין דף ב ובמנחות דף צג - לא מוזכר רבי מאיר אלא "תנא קמא", והגמרא בדיון שם מכנה את דעת תנא קמא כ"רבנן". לפי זה אפשר לתרץ את קושיית תוס' בפשטות: הלכה כרבנן כנגד רבי יהודה. והכוונה היא, שרבי יהודה הנשיא השמיט את שמו של רבי מאיר וכינהו "רבנן" כדי שהלכה תהיה כרבים ["רבנן"] נגד יחיד.

6.4
הערה נוספת: על השאלה מדוע לא הביאו התוס' ממסכת מנחות עונים: שם מופיעה גם דעת רבי שמעון וניתן לומר, שהלכה כרבי מאיר נגד רבי יהודה כאשר "לטובת" רבי מאיר מצטרף תנא נוסף. כי הכלל ש"רבי יהודה ורבי מאיר – הלכה כרבי יהודה" חל רק כאשר שני תנאים אלה הם "אחד" נגד "אחד".

6.5
כלל נוסף: יש אומרים, שכל כללי הפסיקה אינם חלים בנושאים שאינם נוהגים בימינו. ומדברי התוס' בסוגייתנו מוכח ההיפך, שהרי דין תמורה לא חל היום ובכל אופן תוס' מתייחס לכללי הפסיקה. ["מגן אברהם", סימן ריח סק"ג] - "מתיבתא", "ילקוט ביאורים".



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר