סקר
האם אתה לומד עם גמרא מפורשת/מבוארת?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רבי מאיר ו"אחרים"; "בימי רשב"ג נישנית משנה זו"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

הוריות יג ע"ב


אמר רבא: בחיי אביהם בפני אביהם. א"ר יוחנן: בימי רשב"ג נישנית משנה זו,
רבן שמעון בן גמליאל נשיא, רבי מאיר חכם, רבי נתן אב"ד,
כי הוה רשב"ג התם הוו קיימי כולי עלמא מקמיה, כי הוו עיילי רבי מאיר ורבי נתן הוו קיימי כולי עלמא מקמייהו, אמר רשב"ג: לא בעו למיהוי היכרא בין דילי לדידהו? תקין הא מתניתא.
ההוא יומא לא הוו רבי מאיר ורבי נתן התם, למחר כי אתו, חזו דלא קמו מקמייהו כדרגילא מילתא, אמרי: מאי האי? אמרו להו: הכי תקין רשב"ג.
אמר ליה ר"מ לרבי נתן: אנא חכם ואת אב"ד, נתקין מילתא כי לדידן.
מאי נעביד ליה? נימא ליה: גלי עוקצים, דלית ליה, וכיון דלא גמר, נימא ליה: +תהלים קו+ מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, למי נאה למלל גבורות ה'? מי שיכול להשמיע כל תהלותיו,
נעבריה, והוי אנא אב"ד ואת נשיא.
שמעינהו רבי יעקב בן קרשי, אמר: דלמא חס ושלום אתיא מלתא לידי כיסופא, אזל יתיב אחורי עיליתיה דרשב"ג, פשט, גרס ותנא, גרס ותנא. אמר: מאי דקמא? דלמא חס ושלום איכא בי מדרשא מידי, יהב דעתיה וגרסה.
למחר אמרו ליה: ניתי מר וניתני בעוקצין, פתח ואמר.
בתר דאוקים, אמר להו: אי לא גמירנא כסיפיתנן, פקיד ואפקינהו מבי מדרשא.
הוו כתבי קושייתא [בפתקא] ושדו התם, דהוה מיפריק מיפריק, דלא הוו מיפריק כתבי פירוקי ושדו. אמר להו רבי יוסי: תורה מבחוץ ואנו מבפנים?
אמר להן רבן [שמעון בן] גמליאל: ניעיילינהו, מיהו ניקנסינהו דלא נימרו שמעתא משמייהו.
אסיקו לרבי מאיר אחרים, ולר' נתן - יש אומרים.
אחוו להו בחלמייהו זילו פייסוהו [לרבן שמעון ב"ג], רבי נתן אזל, רבי מאיר לא אזל, אמר: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.
 

1.
הסיפור החשוב הנ"ל בגמרא נשמע "פיקנטי" [יש בו סממנים של "קנאה", של "פוטש", של "נקמה"]. אבל, כמובן, שלא יתכן לומר כך על ענקי העולם. [אמנם נכון שיש שלומדים מכאן שגם "גדולי ישראל" הם "בני אדם..." – חס ושלום!]

2.
ברור שכל אחד מהם [רשב"ג; רבי מאיר; רבי נתן; רבי יוסי - חיו באותו דור] היה מעוניין לחזק את מעמד ההנהגה, והם חלקו על הדרך.

3.
בכל אופן, נקבע בסופו של דבר שרבי מאיר יכונה "אחרים" ורבי נתן – "יש אומרים".

4.
ספר יוחסין מאמר ראשון:

והכלל העולה כי יש ר' נחמיה חבר לרבי מאיר ואינו כמו שאמר הרמב"ם וכן ר' נהוראי לא נאמר על ר' מאיר כי אם לרבי נחמיה או לרבי אלעזר בן ערך. ומה שאני תמיה יותר על הרמב"ם ז"ל כי השם המוסכם לדעת הכל שר' מאיר נקרא ר' מיאשה למה לא הזכירו ורבי מאיר נקרא חכם וסופר וקפיד בשמות האנשים. ובסוף הוריות דף י"ג ב, שהיה ר' מאיר חכם ורבי נתן אב"ד כמו שאמרנו למעלה ושינה שמותם רבן שמעון בן גמליאל הענוותן אביו של רבי משום שהיו רוצים לביישו וקרא לר' מאיר אחרים

4.1

אע"פ כי לפעמים בתלמוד אחרים אינו ר' מאיר כי ר' מאיר חולק עם אחרים

מצינו בש"ס מקרים שבהם רבי מאיר חולק על "אחרים". מוכח, שבמקרים אלה, לפחות, הכינוי "אחרים" לא משמש ככינוי לרבי מאיר.

4.2

אלא נאמר שזה הוא על הרוב ואחר אותו מעשה כי מה שנאמר בראשונה משמו נאמר. וכן אמרנו למעלה

לאור האמור בסעיף 4.1 הוא קובע, שהכלל ש"אחרים" הוא רבי מאיר תקף רק בדרך כלל - "על הרוב" [מעניין לציין שעל הרבה כללים בש"ס אומרים המפרשים שהם תקפים "על הרוב"].

4.2.1
והוא מוסיף, שרק על דברי רבי מאיר שנאמרו אחרי קרות האירוע שמתואר בסוגייתנו תקף הכלל ש"אחרים" הוא רבי מאיר. משמע מדבריו, שאז הקביעה תקפה ללא יוצא מהכלל. ומה שרבי מאיר אמר לפני האירוע שמתואר בסוגייתנו מובא בשמו - "רבי מאיר".

5.
הליכות עולם שער ראשון פרק ג:

א. בכנויי החכמים אשר לא נקבו בשמות. אחרים אומרים רבי מאיר. ויש אומרים רבי נתן.
והעלו להם אלו השמות משום מעשה שהיה בסוף הוריות שבקשו לזלזל ולעקור כבודו של רשב"ג נשיא ישראל וקנסינהו דלא לימרו שמעתתא משמייהו ואסיקו לר' מאיר אחרים ולר' נתן יש אומרים.

5.1

והיה קשה למורי החכם נר"ו על זה הכלל קושיא נצחת שהרי נמצא בהרבה מקומות דתני אחרים ורבי מאיר וכן במקומות אחרים.

הוא מקשה כלעיל בסעיף 4.1

5.2
והוא מיישב:

אח"כ מצאתי בכריתות שאומר שכשהיה רבי מאיר אומר דבריו בשם אלישע בן אבויה אשר בשם אחר יכונה אז היו אומרים עליו אחרים אומרים.

באותם מקרים בש"ס בהם ברור ש"אחרים" אינו רבי מאיר הכוונה היא, שאמנם באמת אמרם רבי מאיר, אלא שאמרם בשמו של אלישע בן אבויה שמוגדר בש"ס כ"אחר".

5.2.1
של"ה - כללי התלמוד (כב) כלל יחוסי החכמים אות תפא:

ומה שכתב הכריתות שנקרא 'אחרים' על שם 'אחר', הוא לכאורה נגד מה שאמרו בסוף הוריות דף יג ב, דמשום מעשה שהיה אסיקו שמיה 'אחרים', ואפשר דהא והא איתא, על כן נקרא 'אחרים' לשון רבים.

הוא מקשה על האמור בסעיף 5.2, ומיישב, שהביטוי "אחרים" בלשון רבים רומז על כך שיש שתי סיבות לכינוי "אחרים" לגבי רבי מאיר, גם בגלל ה"עונש" שהטיל עליו רשב"ג בסוגייתנו, וגם בגלל שרבי מאיר אמר הלכות בשם אלישע בן אבויה שמוגדר אצל חז"ל כ"אחר" [אחרי שיצא לתרובת רעה].

5.3
המשך ה"הליכות עולם":

והתוס' ז"ל כתבו הך אחרים אינו רבי מאיר.

כנראה, שכוונתו לומר שתוס' סובר אולי כאמור לעיל בסעיף 4.2

5.4

והכי נמי איכא טובא יש אומרים שאינו רבי נתן. ..

אותה קושיה כלעיל בסעיף 4.1 חלה גם על רבי רבי נתן וכאן הוא לא מיישב.

5.4.1
אמנם נראה לי, שעל הקושיה שבסעיף 5.4 ניתן ליישב באופן האמור לעיל - לגבי רבי מאיר - בסעיפים 4.2+4.2.1

6.
על כל הנ"ל ראה גם "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רפט.

7.
ונראה לומר "חידוש": הכינויים "אחרים" ו"יש אומרים" נאמרו דווקא בלשון רבים. דבר זה מעיד לכאורה, שרשב"ג לא ממש הוריד אותם מגדולתם. להיפך, הוא נתן להם מעמד של "רבים". אמנם לא מצאתי לזה אסמכתא [וראה הסברים שונים מדוע נקט בלשון רבים: "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רפט].

8.
נשאלת השאלה האם כאשר רבי מאיר מכונה "אחרים" גם קיימים כללי הפסיקה בין התנאים, למשל רבי מאיר ורבי יהודה – הלכה כרי יהודה. אם נמצא מחלוקת בין רבי יהודה ל"אחרים" גם תהיה הלכה כרבי יהודה? או אולי – להיפך: הלכה כ"אחרים" שנחשב כרבים מול יחיד. בש"ס מופיע "רק" פעמיים מחלוקת בין רבי יהודה ו"אחרים". שני המקומות עוסקים בדברי אגדה ובשניהם מופיע גם "רבי מאיר" עצמו.

9.
נראה לי להביא כאן את כל המקומות בש"ס שאמוראים פסקו במפורש כ"אחרים" או שהדגישו דווקא שאין הלכה כאחרים:

9.1
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ט עמוד ב:

תניא, רבי מאיר אומר: משיכיר בין זאב לכלב;
רבי עקיבא אומר: בין חמור לערוד;
ואחרים אומרים: משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו.
אמר רב הונא: הלכה כאחרים.
אמר אביי: לתפילין - כאחרים, לקריאת שמע - כותיקין, דאמר רבי יוחנן: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. תניא נמי הכי: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זירא: מאי קראה - ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים.

כאן ברור ש"רבי מאיר" איננו "אחרים". על כך היתה ההתייחסות בכל הסעיפים עד כאן.
לפעמים סדר הבאת הדברים בגמרא איננו לפי הסדר הכרונולוגי ["סדר הדורות"], אלא לפי משמעות התוכן עצמו - כמו בסוגיה זו שרבי מאיר מובא לפני רבי עקיבא.

9.1.1
וכדברי תוס':
תוספות מסכת ברכות דף ט עמוד ב: "...וצריך לומר דהאי אחרים לאו ר' מאיר נינהו דהא ר' מאיר איירי לעיל מינייהו".


9.1.2
ויש לשאול מיהם אותם "אחרים" [אם לא מדובר ברבי מאיר]
[הערה: "מאן אחרים" - מופע יחידאי בש"ס. וגם הוא לא קשור לענייננו, אלא למקרה במשנה - סנהדרין דף עט - "רוצח שנתערב באחרים"]
אולי ה"אחרים" הם קבוצת תלמידים, או אולי קבוצת חכמים [תנאים] "פחות" חשובה.

9.1.3
לפי האמור בסעיף 9.1.2 ניתן לומר ["חידוש"]: רשב"ג בסוגייתנו כינה את רבי מאיר כ"אחרים" כדי להוריד את דרגתו לאותם "אחרים", דהיינו, כמו דרגתם של קבוצת תלמידים, או לדרגה של קבוצת חכמים [תנאים] "פחות" חשובה, ומטרתו לא היתה רק "להעלים" את שמו של רבי מאיר כפי הבנת פשט הדברים.

9.1.4
ונראה לי לענות על שאלה שיש לעורר על האמור בסעיפים 4.2+4.1 שלא תמיד הכינוי "אחרים" מתייחס לרבי מאיר, וקצת קשה, מדוע גם לרבי מאיר וגם לחכמים אחרים [יהיו מי שיהיו] ניתן אותו שם - "אחרים". ולפי הסברנו בסעיף 9.1.3 מיושב!
 

9.2
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כט עמוד ב:

תנו רבנן: המהלך במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל תפלה קצרה. ואיזה היא תפלה קצרה?
רבי אליעזר אומר: עשה רצונך בשמים ממעל, ותן נחת רוח ליראיך מתחת, והטוב בעיניך עשה, ברוך אתה ה' שומע תפלה.
רבי יהושע אומר: שמע שועת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם, ברוך אתה ה' שומע תפלה.
רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: שמע צעקת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם, ברוך אתה ה' שומע תפלה.
אחרים אומרים: צרכי עמך ישראל מרובין ודעתם קצרה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה, ברוך אתה ה' שומע תפלה.
אמר רב הונא: הלכה כאחרים.

אם אחרים הוא רבי מאיר יוצא שדווקא הלכה כמותו נגד גדולי רבותיו.

9.2.1
בפשטות, קביעת ההלכה כ"אחרים" מלמדת שלכאורה ללא הקביעה המפורשת הזאת בגמרא ההלכה לא היתה נפסקת כ"אורחים".

9.3
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מז עמוד ב:

תנו רבנן: איזהו עם הארץ? כל שאינו קורא קריאת שמע ערבית ושחרית, דברי רבי אליעזר,
רבי יהושע אומר: כל שאינו מניח תפילין,
בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו,
רבי נתן אומר: כל שאין מזוזה על פתחו,
רבי נתן בר יוסף אומר: כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה,
אחרים אומרים: אפילו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ.
אמר רב הונא: הלכה כאחרים.

9.4

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף לט עמוד א:

רבי מאיר אומר: אף עסווס, וטורא, ומר ירואר.
אמר ליה רבי יוסי: עסווס וטורא - אחד הוא, ומר - זה הוא ירואר.
תני דבי (רבי) שמואל, אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחזרת, בעולשין, ובתמכא, ובחרבינין, ובחרגינין, ובהרדופנין.
רבי יהודה אומר: אף חזרת יולין וחזרת גלין כיוצא בהן.
רבי אילעא אומר משום רבי אליעזר: אף ערקבלים. וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר, ולא מצאתי. וכשבאתי לפני רבי אליעזר בן יעקב הודה לדברי.
רבי יהודה אומר: כל שיש לו שרף.
רבי יוחנן בן ברוקה אומר: כל שפניו מכסיפין.
אחרים אומרים: [כל] ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין. -
אמר רבי יוחנן: מדברי כולן נלמד: ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין.
אמר רב הונא: הלכה כאחרים.

גם כאן: "אחרים" לא יכול להיות "רבי מאיר" כי שניהם מובאים כאן.

9.5
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צו עמוד ב:

ת"ר: אחד שכר תמרים, ואחד שכר שעורים, ואחד שמרי יין - מברכין עליהם שהכל נהיה בדברו.
אחרים אומרים: שמרים שיש בהם טעם יין - מברך עליהן בורא פרי הגפן.
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: אין הלכה כאחרים

9.6
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ק עמוד א:

דרך היחיד - ד' אמות.
תנא, אחרים אומרים: כדי שיעבור חמור במשאו.
אמר רב הונא: הלכה כאחרים. (ותניא אידך) דייני גולה (אומרים): שני גמדים ומחצה. ואמר רב הונא: הלכה כדייני גולה.
והאמר רב הונא: הלכה כאחרים! אידי ואידי חד שיעורא הוא.

9.7
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קז עמוד א:

תנו רבנן: שלשה שירדו לשום, אחד אומר במנה ושנים אומרים במאתים, אחד אומר במאתים ושנים אומרים במנה - בטל יחיד במיעוטו. אחד אומר במנה, ואחד אומר בעשרים, ואחד אומר בשלשים - נדון במנה;
רבי אליעזר ברבי צדוק אומר: נדון בתשעים;
אחרים אומרים: עושין שומא ביניהן ומשלשין.
... אמר רב הונא: הלכה כאחרים.
אמר רב אשי: טעמא דאחרים לא ידעינן הלכתא עבדינן כוותייהו?
תנו דייני גולה: עושין שומא ביניהן ומשלשין.
אמר רב הונא: הלכתא כדייני גולה.
אמר רב אשי: טעמא דדייני גולה לא ידעינן, הלכתא עבדינן כוותייהו?

9.8
תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לה עמוד ב:

ת"ר: כל הטפל לשם בין מלפניו ובין מלאחריו - ה"ז נמחק. לפניו כיצד? ליי' - ל' נמחק, ביי' - ב' נמחק, ויי' - ו' נמחק, מיי' - מ' נמחק, שיי' - ש' נמחק, היי' - ה' נמחק, כיי' - כ' נמחק; לאחריו כיצד? אלהינו - נ"ו נמחק, אלהיהם - ה"ם נמחק, אלהיכם - כ"ם נמחק.
אחרים אומרים: לאחריו אינו נמחק, שכבר קדשו השם.
אמר רב הונא: הלכה כאחרים.

9.9
בלי קשר לפסיקת הלכה:

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יב עמוד א:

תניא, ר"מ אומר: טוב שמו;
ר' יהודה אומר: טוביה שמו;
רבי נחמיה אומר: הגון לנביאות;
אחרים אומרים: נולד כשהוא מהול;
וחכמים אומרים: בשעה שנולד משה - נתמלא הבית כולו אור, כתיב הכא: ותרא אותו כי טוב הוא, וכתיב התם: וירא אלהים את האור כי טוב.

9.9.1
תוספות מסכת סוטה דף יב עמוד א:

אחרים אומרים נולד כשהוא מהול - ומקשים מדקאמר ר"מ טוב שמו מכלל דאחרים לאו היינו ר"מ
ובשלהי הוריות דף יג: אמר דאסקוה לר"מ אחרים ובפ"ק דברכות דף ט: בגמרא מאימתי קורין שמע בשחרית אפליגו ר"מ ואחרים
וא"ר שראה בקונטרס צרפת שמועות שקיבל מאלישע בן אבויה קבעום בשם אחרים מפני שהיה שמו אחר
אבל שאר שמועות קבעום בשמו
ולא מסתברא דהא לרבי נתן אסקו יש אומרים ואית לך שכל שמועותיו קבעו כך
ולר"מ נמי עשו כיוצא בו
אלא נראה דלאחר דאסקוהו אחרים חזר בו ואמר נולד כשהוא מהול וכן בפ' קמא דברכות.

בסוף דבריו תוס' מיישב, שדברים שנאמרו בשם "אחרים" נאמרו בתקופה מאוחרת יותר [אחרי האירוע בסוגייתנו - הוריות דף יג], ואילו דברים שנאמרו בשם "רבי מאיר" נאמרו בתקופה קדומה יותר. כלומר, רבי מאיר בצעירותו נקרא "רבי מאיר", ובזקנותו - "אחרים".

ראה גם מה שכתבנו שם על אותה סוגיה במסכת סוטה דף יב.

10.
המשך הדיון - בדף הבא.

11.
בסוגייתנו מובא הביטוי "א"ר יוחנן: בימי רשב"ג נישנית משנה זו".

11.1
כלומר, משנתנו "נולדה" אחרי ובעקבות קרות האירוע שמובא בסוגייתנו. אולי כגיבוי שנתן "רבי" לאביו - כפי שמסופר בהמשך סוגייתנו.

11.2
הערה: הסיפור בסוגייתנו לא מובא בתוך משנה או ברייתא, אלא כעדות היסטורית שמספרת הגמרא [אולי נחשב כ"מימרא"].

11.3
הביטוי "בימי רבי... נישנית משנה זו" - 4 מופעים בש"ס.

11.3.1
"בימי רבי... נישנית משנה זו" - 2 מופעים

"בימי נחמיה בן חכליה נישנית משנה זו" - מופע יחידאי. מדובר על תקופת הנביאים!

"בימי רשב"ג נישנית משנה זו" - מופע יחידאי - סוגייתנו.

11.3.2
מהנ"ל נלמד שעניין זה שהקביעה שמשנה מסויימת נשנית בתקופה מסויימת מתאימה לפועלם של רשב"ג ו"רבי" שהיו גודלי הדור, נשיאים ועורכי התושב"ע - המשנה.

11.3.3
ב 3 מופעים מימרא זו נאמרה על ידי רבי יוחנן. מכאן אולי יש הוכחה למעמדו המיוחד של "רבי יוחנן".

11.4
על הביטוי הנ"ל ראה גם מה שכתבנו על מסכת בבא קמא דף יד

11.5
מושגים דומים: "בראשונה אמרו..."; "משנה ראשונה"; "באותה שעה אמרו"

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר