סקר
האם אתה לומד עם גמרא מפורשת/מבוארת?






 

זריזות ונחישות / רפי זברגר

הוריות י''א ע''א

 

הקדמה

הגמרא דנה בדף י' על הפסוק האחרון בספר בהושע (י''ד, י'): כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִיּקִים - יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים - ִכָּשְׁלוּ בָם. מהו אותו מצב, בו צדיק ילך ''בדרך ישרה'' ואילו רשע ייכשל בו?
רבה בן בנו של חנה אומר בשם רבי יוחנן: משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם, אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה. זה שאכלו לשום מצוה - וְצַדִיּקִים יֵלְכוּ בָם , זה שאכלו לשום אכילה גסה - וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם .
שני אנשים אכלו מקרבן פסח, האחד אכל לשם מצווה – עליו ניתן לומר כי הוא ''הצדיק'', ולעומתו, אדם שאכל את הקרבן רק לשם ''אכילה גסה'' ולא לשם מצווה, עליו ניתן לומר כי הוא ''הרשע שנכשל''. 
ריש לקיש דוחה הסבר זה ושואל: רשע קרית ליה? נהי דלא עביד מצוה מן המובחר, פסח מי לא קאכיל?
אמנם השני לא עשה מצווה מובחרת ולא אכל את הקרבן לשם מצווה, אך האם בגלל זה ניתן לקרוא לו רשע?
אלא מסביר ריש לקיש את הפסוק במשל אחר: משל לשני בני אדם, זה אשתו ואחותו עמו בבית וזה אשתו ואחותו עמו בבית, אחד נזדמנה לו אשתו ואחד נזדמנה לו אחותו, זה שנזדמנה לו אשתו - וְצַדִיּקִים יֵלְכוּ בָם, וזה שנזדמנה לו אחותו - וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם.
אם לשני אנשים היו שתי נשים בבתיהם, האישה שלהם ואחותם. וכל אחד מהם בא על אשה בחשיכה בלא שידע האם זו אשתו או שמא אחותו. לצדיק ''הזדמנה'' אשתו, ובכך כמובן שלא עבר איסור אלא אף קיים מצווה, ולרשע ''הזדמנה'' אחותו, ובכך עבר על איסור חמור של עריות ונתחייב כרת. 
גם אפשרות זו נדחית על ידי הגמרא: מי דמי, אנן קאמרינן חדא דרך והכא שני דרכים! זו לא דרך אחת שהצדיק מצליח בה והרשע נכשל בה, אלא אלו שני דרכים של שני אנשים!
אלא מגיעה הגמרא למסקנה בדבר פירוש הפסוק בהושע: אלא משל ללוט ושתי בנותיו, הן שנתכוונו לשם מצוה - וְצַדִיּקִים יֵלְכוּ בָם, הוא שנתכוון לשם עבירה - וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם.
כאן מדובר באותו מעשה של בנות לוט ואביהן. הן אשר חשבו אחרי הפיכת סדום, כי לא נשאר אף אדם בעולם, רצו ליצור המשכיות, והביאו את אביהן עליהן. כוונתן הייתה לטובה, לכן תקראנה ''צדיקות'', לעומת לוט האבא, שכל מחשבתו הייתה לרעה (הגמרא מוכיחה זאת בהמשך) – ייקרא ''פושע''.
 

הנושא

בדף י''א ממשיכה הגמרא לדון בעניין בנות לוט שהוזכרו בדף הקודם, ומתייחסת להבדל בין שתי הבנות: 
אמר רבי חייא בר אבין בשם רבי יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה זכתה וקדמתה ארבע דורות למלכות. 
הבת הבכורה אשר הזדרזה לקיים את ה''מצווה'' ביום אחד בלבד לפני אחותה הצעירה, זכתה וקדמו ויצאו ממנה ארבעה ''דורות למלכות'', שהם: עובד, ישי, דוד ושלמה. אמנם עובד וישי לא היו מלכים, אך מוגדרים כך כי היו ''אבות למלכים''. כל המלכים הללו היו בני רות, אשר הייתה מצאצאי מואב, בן הבכירה. לעומתה, מן הצעירה יצא מאוחר יותר, רק רחבעם בן שלמה, אשר היה מצאצאי עמון, בן הצעירה.
 

מהו המסר?

זריזות למצווה – זהו ''שם המשחק''. שתי הבנות התכוונו לטובה, אך הראשונה, אשר נטלה את המושכות, היא זאת אשר סללה את הדרך לאחותה הצעירה, זריזות זו ראויה לציון לשבח, וגם זוכה לקבל שכר על כך.
ההבדל בין שתי הבנות כאמור לא מסתכם בהבדל של לילה אחד בלבד, אלא בנכונות לקחת יוזמה, ''לדחוף את העגלה קדימה'', ולעשות כל מעשה בזריזות ונחישות ובריצה קדימה.
נלמד מבת לוט הבכירה פרק בזריזות ונחישות, ונשתדל לצעוד בדרך זו במשך כל חיינו. לא נחכה עד אשר יאמרו לנו מה לעשות. לא נשתהה עד שמישהו אחר יסלול את הדרך, אלא כל הזמן נחשוב כיצד לצעוד קדימה, כיצד נוכל להתקדם ולהשתפר, באיזה אופן וצורה נוכל לעשות ולעלות במסלולים חדשים וגם במסלולים ישנים, העיקר כל הזמן לעשות בזריזות ולהתקדם קדימה.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר