הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"רישא רב... וסיפא רבי..."; "מתניתין דלא כ..."; "רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

הוריות יב ע"א-ע"ב

אין בין משוח בשמן המשחה כו'. מתניתין דלא כרבי מאיר, דאי ר"מ, הא תניא: מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות, דברי ר"מ, ולא הודו לו חכמים.
מ"ט דר"מ? דתניא: +ויקרא ד+ משיח - אין לי אלא משוח בשמן המשחה, מרובה בגדים מנין? תלמוד לומר: הכהן המשיח.
במאי אוקימתיה? כרבנן,
אימא סיפא: אין בין כהן משמש לכהן שעבר - אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה, אתאן לרבי מאיר;
דתניא: אירע בו פסול בכהן גדול, ועבר ומינו כהן אחר תחתיו - הראשון חוזר לעבודתו, והשני כל מצות כהונה עליו, דברי ר"מ; ]רבי יוסי אומר: ראשון חוזר לעבודתו, ושני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט...

1.
הגמרא קובעת שמשנתנו - הסוברת, שכהן מרובה בגדים אינו מביא פר לחטאתו - אינה כשיטת רבי מאיר בברייתא הסובר שכהן מרובה בגדים מביא פר על כל המצוות [אלא כחכמים].

2.
"יד מלאכי", סעיף תז:

"מתניתין דלא כי האי תנא - כל היכא דקאמר הכי - קאי במסקנא, מדלא קאמר לימא מתניתין דלא כי האי תנא,... "

3.
כלומר, הקביעה בגמרא שמשנתנו לא תואמת את דעת התנא בברייתא – נשארת גם למסקנה ולא נדחית.

3.1
אם הגמרא היתה פורכת את הקביעה הזאת, היא היתה פותחת את ההשוואה בביטוי "לימא.."

3.2
הביטוי "מתניתין דלא כרבי מאיר" - 6 מופעים בש"ס [מתוכם – פעמיים עם פתיחה של "לימא מתניתין דלא כרבי מאיר"].

3.3
אבל ייתכן לומר, שבסוגייתנו, כיוון שהגמרא קושרת את כל הדינים יחד ותולה בכמה מחלוקות, אזי יתכן שהכלל הנ"ל של ה"יד מלאכי" לא מחייב.

4.

רישא רבנן וסיפא ר"מ?

הגמרא אומרת שבמשנתנו [שהיא "סתם משנה" - ללא ציון שמו של חכם מסויים], הרישא היא כחכמים - שמרובה בגדים אינו מביא פר הבא על כל המצוות, והסיפא - כשיטת רבי מאיר.
כלומר, המשנה הסתומה ["סתם משנה"] מייצגת מחלוקת תנאים.
הגמרא שואלת האמנם זה כך?

4.1

אמר רב חסדא: אין, רישא רבנן וסיפא ר"מ.

רב חסדא סובר שאמנם כן.

4.2
לפי רב חסדא יוצא, שבדרך כלל הנטיה היא לא לומר שמשנה "סתומה" ["סתם משנה"] מייצגת מחלוקת תנאים. ורק בלית ברירה אומרים זאת.

5.

רב יוסף אמר: רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי.

רב יוסף עונה אחרת על השאלה בסעיף 4.
משנתנו הסתומה ["סתם משנה"] מייצגת את דעת רבי יהודה הנשיא, שהוא זה שסובר ברישא כשיטת חכמים, ואילו בסיפא סובר רבי יהודה הנשיא כרבי מאיר, שכהן שעבר מכהונתו עדיין כל מצוות כהונה גדולה עליו.

5.1
לפי שיטת רב יוסף ניתן לתרץ באופן זהה כל שאלה בגמרא ששואלת כיצד יתכן שרישא של משנה והסיפא של אותה משנה יתאימו לשני תנאים שחולקים זה על זה. נוכל תמיד לומר, שזוהי דעתו האישית של רבי יהודה הנשיא. אמנם הגמרא לא אומרת כך לעיתים תכופות:
הביטוי "רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי" - 8 מופעים בש"ס.

6.
לכאורה ההסבר בסעיף 4.1 דומה להסבר בסעיף 5. על פי שניהם משנתנו מבטאת מחלוקת, אלא שבסעיף 4.1 מדובר על "רבנן" ורבי מאיר, ואילו בסעיף 5 מדובר על דעת רבי יהודה הנשיא - "רבי" - שהיא עצמה כוללת את שיטות שתי השיטות. [אמנם מדובר שהוא אימץ את דעת כל שיטה בנושא שונה!].

7.
לפי רש"י ניתן לומר שיש הבדל:
רש"י מסכת חולין דף פד עמוד א

רבי היא - מתניתין רבי סתמה לפי דעתו ונסיב מילתיה כי הני תרי תנאי בחדא כמר שראה דבריו של זה בזו ושל זה בזו.

כלומר, באופן עקרוני ויסודי רבי יהודה הנשיא כלל ביצירתו הגדולה של כתיבת המשנה שני סוגי הלכות:

7.1
סוג א: ציטוט של תנאים קדומים, שיש כללי הכרעה ביניהם.

7.2
סוג ב: המשנה כוללת את דברי רבי יהודה הנשיא עצמו כעורך המשנה. ובסוגייתנו הוא למעשה פסק ככל אחת משתי הדעות בעניין שונה שכלול במחלוקת בין רבנן ורבי מאיר.

7.3
הסברו של רב חסדא מתאים לאמור בסעיף 7.1

7.3.1
הסברו של רב יוסף מתאים לאמור בסעיף 7.2

7.3.2
נראה לומר, שאין מחלוקת בין רב חסדא לרב יוסף.

8.
בברייתא שהובאה בגמרא יש מחלוקת בין רבי מאיר לרבי יוסי.
מדובר במקרה שכהן גדול עבר מכהונתו [מחמת פסול שקרה לו] ומינו לו "יורש" [שני], ולאחר מכן הכהן הגדול שעבר חוזר לתפקידו.

8.1
רבי מאיר סובר – הראשון חוזר לתפקידו המלא ואף השני נשאר בחיובים של כהונה גדולה
ורבי יוסי סובר – הראשון חוזר לכהונתו המלאה, ואילו השני – לא כהן גדול ואף לא כהן הדיוט [כלומר, מתבטלת חשיבותו לגמרי].

9.
הגמרא במסכת יומא [דף יג א] פוסקת במפורש כרבי יוסי [ראה על כל זה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רלה].

10.
שואלים הפרשנים הרי הכלל הוא, שבמחלוקת בין רבי מאיר ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי. אם כן, מדוע הגמרא היתה צריכה להכריע במפורש שהלכה כרבי יוסי?

11.
כמה תרוצים נאמרו:

11.1
כיון שמשנתנו היא כשיטת רבי מאיר ולא כשיטת רבי יוסי, ומשנתנו היא סתומה ונראה היה שכמותה יש לפסוק, ושלא כרבי יוסי, לכן הגמרא במסקנתה ובהכרעתה לפסוק כרבי יוסי היתה חייבת לומר זאת במפורש [על פי סמכותה להכריע בניגוד לכללי הפסיקה הכלליים].

11.2
בסוגייתנו רבא מסיק שרבי שמעון סובר כרבי מאיר, והכלל שהלכה כרבי יוסי נגד רבי מאיר חל רק במחלוקתו מול רבי מאיר בלבד [יחיד נגד יחיד], אבל מכיוון שרבי שמעון מצטרף לרבי מאיר הרי שיש רוב כנגד דעת היחיד של רבי יוסי, ואין הלכה כמותו, לכן הגמרא היתה חייבת להכריע במפורש כרבי יוסי [כי כך הכריעה מבחינה עניינית ובניגוד לכללי הפסיקה - כנ"ל].

11.2.1
לפי הנ"ל יוצא, שהכלל של יחיד ורבים הלכה כרבים תקף גם ברוב רגיל, אחד נגד אחד, ולאו דווקא כשהרבים הם "חכמים" או "רבנן".

11.3
השאלה אם הלכה כרבי יוסי רק נגד "חברו" ולא נגד "חבריו" - "יחיד ורבים" - נידונה בהרחבה.

11.3.1
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רל:

הלכה כר' יוסי מחבירו ולא מחביריו, כ"כ בה"ג בהלכות קצובות דבני מערבא שהביא שם בדף ק"ך א' וז"ל ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי וכו' כל אלה הלכה כר' יוסי במד"א בזמן שנחלק עליו אחד אבל אי נחלקו עליו חכמים הלכה כחכמים וכו'..... הביטה וראה להקת הנביאים שכולם נתנבאו בזה הדבר דאין הלכה כר"י מחביריו דהנהו רבוואתא דפסקו כרבנן טעמייהו הוי משום דיחיד ורבים הלכה כרבים כמ"ש רבינו מנוח בהלכות סוכה פ"א ואינך דפסקו כר"י הרי כתבו בהדיא דע"כ לא פסקו כמותו אלא משום דתניא כוותיה אף דבעלמא אית להו דאין הלכה כרבי יוסי אלא מחבירו ...
ברם חזי הוית בסמ"ג שם בדף קנ"ד ע"ד שכתב בפשיטות דדעת הרמב"ם הוא דהלכה כר"י מחביריו ...
ואני בער לא אדע על מה אדניהם הטבעו דהא איפכא איכא לאוכוחי מכמה וכמה פסקי הרמב"ם ז"ל דבכולהו פסק כת"ק דר' יוסי ... נמצא לפי זה דיפה כתב הרב יד אהרן בא"ח סי' תקע"ב שבכל ספר היד הרמב"ם פוסק דלא כר"י היכא דפליג עם סתם מתני' ע"ש ...

11.4
כיון שבסוגייתנו אחד הדינים של רבי מאיר הוא "גזירה", והכלל הוא ש"הלכה כרבי מאיר בגזירותיו", לכן היה מקום לפסוק כרבי מאיר, ולכן הגמרא היתה צריכה לומר במפורש, שהיא פוסקת דווקא כרבי יוסי.

11.5
כל כללי ההכרעה, כגון: הלכה כרבי יוסי נגד רבי מאיר, תקפים רק בהלכות שנוהגות בזמן הזה, ולא בדינים של כהן גדול. לכן הגמרא היתה צריכה להכריע כרבי יוסי, כי לא קיים כלל כלשהו להכרעה בעניינים אלה.

11.5.1
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רלד:

ההלכות לא נקבעו אלא על מה שהוצרכו לקבוע, כגון על דינים שהיו נוהגין בימי חכמי התלמוד
אבל על דיני נגעים וכיוצא בהם דלא היו נוהגין מאז לא קבעו בהם הלכה
ולא דברו בהם כלל באמרם פלוני ופלוני הלכה כפלוני ואדרבא היכא שהתלמוד פוסק בכיוצא בזה הלכה כפלוני פריך עליה וכי הלכתא למשיחא וכו' כ"כ מהר"י קולון בשורש קס"ה דף קע"ט א' והביאו הכנה"ג בכללי הגמרא אות צ"ט בקצרה והנה זאת חקרנוה כן...

12.
אמנם, למרות שהגמרא פסקה כרבי יוסי, הרי שהרמב"ם פסק דווקא כרבי מאיר. ראה בפרשנים.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)