סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1073

"תפילין מהו שיחוצו"

זבחים יט ע"א

רש"י פירש את סוגיית הגמ' שהנדון בתפילין אם יש בזה יתור בגדים אצל הכהן או לא, ואילו למסקנת הגמ' תפילין של ראש אמנם לא חוצצות וכל החידוש הוא שאין בזה משום יתור בגדים. התוס' ד"ה "תפילין מהו שיחוצו" מביאים את פרושו של רש"י ומקשים שהרי לימוד מפורש שתפילין חוצצות, ולמסקנת הגמ' הלימוד הזה מתייחס לתפילין של יד, שהרי בשל ראש קימ"ל כדברי הברייתא למסקנת הגמ' שאינן חוצצות, ואם התפילין של יד מהווים חציצה ולכן יש בהם משום יתור בגדים, אז גם לגבי תפילין של ראש צריך להיות משום יתור בגדים, איזה חלוק יש בין תפילין של יד לתפילין של ראש, אבל אומרים תוס' מי שסובר שיתור בגדים לא אמרו זאת אלא במקום בגדים, משא"כ שלא במקום בגדים אין יתור בגדים, אם כן אפשר לומר שתפילין של יד כיון שזה במקום בגדים זה נחשב יתור בגדים, ואילו תפילין של ראש כיוון שלא מונחים במקום בגדים לא נחשב יתור בגדים. אבל התוס' עצמם אומרים שנכון יותר ללמוד שזה משום חציצה, שהרי הלמוד שתפילין חוצצות לומדת הגמ' את זה מהלשון "על בשרו" שלא יהיה חציצה בין הבגד לבין בשרו של הכהן, ומשמע מהלמוד הזה שמדובר לגבי חציצה ולא לגבי יתור בגדים, ועל אף שלשון הברייתא אינן חוצצות שהעמדנו בשל ראש, ואין בזה שום חדוש שלא יהיה בזה חציצה כדברי רש"י שכל החדוש של הברייתא שייך רק לומר לגבי שזה לא יחשב יתור בגדים אבל שזה לא חציצה אין בזה חדוש כיוון שזה בכלל לא נמצא במקום שיש בגד, אומרים תוס' שאולי כוונת הברייתא ללמד את עצם הדבר שהשער נראה בין ציץ למצנפת שבו הוא יכול להניח תפילין, ולא שיש חידוש בהנחת התפילין. החידוש הוא בעצם אופן לבישת המצנפת של הכהן הגדול ולבישת הציץ שזה היה באופן שהמצנפת היתה בגובה ראשו והציץ על מצחו, וממילא היה שיער נראה בין הציץ למצנפת שבו הוא יכול להניח את התפילין. תרוץ שני בסוף דברי התוס' שהברייתא באה לחדש שלא נאמר שיש כאן חציצה תחת פתילי הציץ, בתורה כתוב שאת הציץ של הכה"ג שהיה מונח על המצח היו קושרים אותו בפתיל תכלת, והיינו סבורים שבזה שהוא מונח תחת פתיל הציץ שבו מונח התפילין של ראש, והרצועות של התפילין של ראש, אז בזה יהווה חציצה, קמ"ל שזה לא מהווה חציצה. וא"כ לפרושו של רש"י כל הנדון הוא מצד יתור בגדים, והתוס' דנים לומר שהנדון בתפילין של יד ובשל ראש זה מטעם חציצה.
הרמב"ם בפ"י מהל' כלי המקדש הל' ו' אומר: נאמר בבגדי כהונה "על בשרו ולבשם" מלמד שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו לבגדים, ואפ' נימא אחת או עפר או כינה מתה, אם היתה בין בשר לבגד הרי זו חציצה ועבודתו פסולה, וכפי שלמדנו שכל הדברים האלו נאמרו בגמ' בפשיטות, שזה מהווה חציצה, ולכן נחשב כאילו הכהן לא לבוש נכון את הבגדי כהונה ולכן עבודתו פסולה, אומר על כך הרמב"ם לפיכך אין הכהן יכול לעבוד בתפילין של יד שהרי חוצצת, אבל של ראש אינה חוצצת, ואם רצה להניחם בשעת העבודה מניח.

מלשון הרמב"ם משמע שהוא מפרש כתוס' שתפילין של יד מהווים חציצה בין הבגד לבשר, שהרי הוא הביא את זה בתוך ההלכה של "על בשרו" שלא יהיה דבר חוצץ בין בשרו לבגדים אומר הרמב"ם שלא יניח תפילין של יד שהרי חוצצת, ומשמע כדברי התוס' שמדובר בתורת חציצה ולא משום יתור בגדים, ואח"כ בהל' ז' פוסק הרמב"ם וצריך להזהר בשעה שלובש שלא יהיה אבק בין בגדו לבשרו, כי בכל הדברים שהגמ' נשארה אצלהם בספק פוסק הרמב"ם שלכתחילה צריך להזהר אבל בדיעבד העבודה כשרה, אחד מהם היה אבק עפר שנכנס בין הבגד לבשר, שהגמ' נשארה בספק, ולא קינה אע"פ שהיא בחיים, ושלא תכנס הרוח בשעת העבודה בין בשרו לבגדו עד שיתרחק הבגד מעליו, דהיינו שלא יתנפח הבגד ולא יהיה מהודק לבשרו ולא יכניס ידו תחת חלוקו, ולא יוציא שערו מן הבגד, ולא יהיה בבגד נימה מדולדלת. כל אלו שהגמ' נשארה בספק פסק הרמב"ם שצריך להזהר לכתחילה בהם, ואם היה שם אחד מכל אלו בדיעבד עבודתו כשרה.

(הרה"ג מייכל זילבר שליט"א)