עיתוי הציווי / רפי זברגר

הוריות ח ע"ב 

הקדמה

למדנו במשנה בעמוד א' כי בשלושה נושאים מתחייבים רק אם בזדון היו חייבים באותה עבירה עונש כרת, ובשוגג היו מתחייבים להביא קרבן חטאת. הנושאים הם: פר העלם דבר של ציבור, פר כהן משיח ואיסור עבודה זרה:
אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, וכן המשיח, ולא בעבודת כוכבים - עד שיורו על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת:
 

הנושא

הגמרא דנה במקור ההלכות הללו, ומביאה את הפסוקים העוסקים בכל אחד מהנושאים לעיל. הפסוקים בנושא איסור עבודה זרה מובאים מפרשת שלח בספר במדבר (פרק ט''ו, פסוקים כ''ב-ל''ג). התורה לא מציינת במפורש כי פסוקים אלו עוסקים באיסור עבודה זרה, והגמרא מנסה להביא שלש הוכחות כי אמנם פסוקים אלו עוסקים באיסור זה.
1. אומר רבא, או ר' יהושע בן לוי: ואמרי לה כדי אמר קרא (במדבר, ט''ו, כ''ב): וְכִי תִשְׁגּוּ, וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה - איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצות הוי אומר זו עבודת כוכבים.
הפסוקים מדברים על מצוה שהיא שקולה כנגד כל המצוות, ולכן כנראה מדובר בעבודה זרה השקולה כנגד כל המצוות. 
2. בבית מדרשו של רבי הוכיחו מהמשך אותו פסוק כדלעיל: אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה, ומהכתוב בפסוק שלאחר מכן: אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה - איזו היא מצוה שהיא בדיבורו של הקב"ה וצוה על ידי משה? הוי אומר זו עבודת כוכבים. המצווה היחידה אשר נאמרה גם מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו, (שתי הדברות הראשונות העוסקות באיסור עבודה זרה) וגם משה ציווה עליה, היא איסור עבודת כוכבים.
3. בבית המדרש של רבי ישמעאל הוכיחו זאת מהסיפא של הפסוק שהבאנו בהסבר הקודם: מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה', וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם. איזו היא מצוה שהיא נאמרה בתחלה? הוי אומר זו עבודת כוכבים. 
המצווה הראשונה אשר נצטוו בני ישראל הינה מצוות עבודה זרה (בשתי הדברות הראשונות).
על הסבר זה מקשה הגמרא: והא אמר מר: עשר מצות נצטוו ישראל במרה, דכתיב (שמות ט''ו, כ''ו): אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ. 
משמע מפסוק זה, שהיו עוד עשר מצוות אשר נצטוו בני ישראל לפני מעמד הר סיני, ועבודה זרה אינה אחת מהן.
אם כן, איסור עבודה זרה אינו האיסור הראשון!
עונה הגמרא: אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא. הסבר זה באמת נדחה, וחוזרים לשני ההסברים הראשונים. 
התוספות במקום דנים, מדוע מקשה הגמרא ממצוות שנצטוו במרה, אשר אינן מפורשות בתורה, ולא הקשו ממצוות הכתובות בתורה לפני מתן תורה, כגון מצוות מילה אשר ניתנה לאברהם אבינו ואיסור שפיכת דמים וכדו'. 
התוספות עונים שמצוות אלו נתנו כאשר היינו מוגדרים ''בני נח'', לעומת המצוות במרה ניתנו לאחר יציאתנו ממצרים, עת כבר היינו מוגדרים ''בני ישראל''. 
 

מהו המסר?

למדנו היום כי יש משמעות לעיתוי הציווי: אינו דומה ציווי הניתן לבני נח לציווי הניתן לבני ישראל.
כמו כן ניתן לומר, אינו דומה ציווי הניתן ''בעת צרה'' לציווי הניתן ''בעת רגיעה'', או אינו דומה ציווי הניתן ''מתוך כעס'', לציווי הניתן מתוך ''שלוות הנפש'' וכן הלאה על זה הדרך.
כנאמר ע''י קהלת (פרק ג'): לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם... גם לציוויים יש "זמן מתאים יותר", ולכן יש לתזמנם לשעה בו יתקבל בייתר הבנה, מתוך רצון ונכונות לביצוע המבוקש.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]