מחלוקת מדומה / רפי זברגר

עבודה זרה עה ע''א

הקדמה

למדנו במשנה בדף עד: על דיני גת אשר עובד כוכבים סיים לבנותה. להבנת המשנה נתאר בקצרה את סיום הכנת הגת.
כדי לאטום את הגת מרחו עליה בפנים זפת, ובכך היין אשר יישפך מתוך דריכת הענבים לא ייבלע בתוככי הגת. ומכיוון שריח הזפת לא היה נעים, שפכו על הזפת יין עד אשר ריחה יפוג. אם עובד כוכבים ביצע עבודה זו, מסתמא הוא ניסך את היין לפני כן, ואם יין זה יתערבב עם יין הנוצר בגת הרי שהופכה ליין נסך, ולכן יש צורך לנגבה.
גת של אבן שזפתה עובד כוכבים מנגבה והיא טהורה, ושל עץ - רבי אומר: ינגב, וחכמים אומרים: יקלוף את הזפת, ושל חרס אע"פ שקלף את הזפת הרי זו אסורה:
הגת יכולה להיבנות משלושה חומרים עיקריים: אבן, עץ או חרס. אם עשו אותה מאבן שאינה ''קולטת'' את היין שנשפך על הזפת שעליה, הרי שמספיק לנגב, ובכך מוציאים את כל היין אשר שפך העובד כוכבים. 
אם הגת עשויה מעץ, רבי מסתפק גם פה בניגוב, ואילו חכמים מחייבים לקלף מעט את הזפת, מחשש שמא היין נקלט בעץ.
אם הגת נעשתה מחרס גם חכמים וגם רבי לא מסתפקים בקילוף אלא מצריכים פעולה יותר משמעותית הנקראת 'מילוי ועירוי'' (מילוי המקום במים ושפיכתם לאחר עשרים וארבע שעות, וכך לעשות שלוש פעמים).
 

הנושא

אמרנו במשנה כי אם הגת עשויה מאבן מספיק לנגבה (לדעת רבי גם בגת העשויה מעץ). ועתה דנה הגמרא בדין ניגוב:
במה מנגבן? רב אמר במים, רבה בר בר חנה אמר באפר.
שואלת הגמרא, האם רב אמר דווקא במים ולא באפר ורבה אמר דווקא באפר ולא במים, ועונה: 
רב אמר במים והוא הדין לאפר, רבה בר בר חנה אמר לאפר והוא הדין למים, ולא פליגי הא ברטיבתא הא ביבשתא. 
עונה הגמרא כי גם רב וגם רבה מצריכים גם מים וגם אפר, ובאמת אין ביניהם מחלוקת, אך כל אחד עוסק במקרה אחר, רבה מדבר במקום רטוב, ולכן הוא מתחיל באפר, לעומת רב המדבר על מקום יבש לכן מתחיל במים. 
בהמשך, מרחיבה הגמרא את תשובתה ומביאה שתי גרסאות בדבר מחלוקת נוספת בין רב ושמואל: גרסת בית המדרש בסורא וגרסת בית מדרש בפומבדיתא. 
1. גרסת סורא: בי רב משמיה דרב אמרי תרתי - תלת, ושמואל אמר תלת - ארבע.
כולם מסכימים לעיקרון שלמדנו קודם כי גת יבשה ''דורשת'' שלב נוסף של מים בתחילה. ולכן:
a. רב סובר שבגת רטובה יש שני שלבים: אפר ומים, וגת יבשה שלושה שלבים: מים, אפר ומים
b. שמואל מוסיף עוד שלב אפר בתחילה (ואם יש אפר אזי יש גם מים לאחריו, כדי לאסוף את האפר).
לכן לדעתו: בגת רטובה: אפר, מים ואפר (לדעת רש''י: עוד מים בסוף אך הוא לא מחשיב אותם כיוון שהם רק ''לניגוב האפר"), ובגת יבשה: מים, אפר, מים, אפר (ולדעת רש''י גם פה יש עוד שלב של מים "שלא נספר"). 
2. גרסת בפומבדיתא: בי רב אמרי משמיה דרב תלת – ארבע, ושמואל אמר ארבע - חמש
גרסה זו טוענת שגם רב מסכים לשמואל שצריך שני שלבים של אפר, ולכן מחלוקתם היא:
a. לדעת רב בגת רטובה: אפר, מים ואפר, וגת יבשה: מים, אפר, מים ואפר.
b. שמואל סובר באופן עקרוני כמו גרסת סורא, שבגת רטובה: אפר, מים, אפר ומים, ובגת יבשה: מים, אפר, מים, אפר ומים. 
אנו רואים בגרסת בפומבדיתא, כי ההבדל בין רב ושמואל הוא רק בשלב ''המים האחרונים'' , לרב אין, ולשמואל יש. 
על כך אומרת הגמרא: ולא פליגי מר קא חשיב מיא בתראי ומר לא קחשיב מיא בתראי
בעצם רב ושמואל לפי גרסה זו אינם חלוקים. גם רב מסכים כי יש להוסיף מים בסוף, אך הוא ''אינו מחשיב'' שלב זה, כיוון שמטרת המים בסוף אינה אלא כדי להוריד את האפר, ולא מהווה שלב ב"ניגוב''. (בדומה להסבר של רש''י בדברי שמואל בגרסת סורא). 
 

מהו המסר?

למדנו לעיל פעמיים את המושג: ''ולא פליגי''. פעם ראשונה במחלוקת רב ורבה בר בר חנה, כאשר אמרנו בסופו של דבר כי שניהם מסכימים שיש צורך גם במים וגם באפר. וכל אחד מהם מדבר במצב אחר, האחד בגת יבשה, והשני בגת רטובה.   פעם שנייה במחלוקת רב ושמואל בגרסת בפומבדיתא, ואמרנו שלפי שתי הדעות יש להוסיף מים בסוף, אך לפי רב, שלב זה ''אינו נחשב'' כיוון שהוא אינו חלק מ"שלבי הניגוב''.
אנו לומדים מכאן מסר מאוד חשוב לחיים. הרבה מאוד מן המקרים, שנראה על פניו כי יש מחלוקת בין אנשים, אם ננסה להבין באמת (!) את סברת כל אחד ואחד מן הדוברים, ניווכח לגלות שכלל וכלל אינם חלוקים ביניהם. ייתכן שכל אחד מדבר על מצב אחר (כמו במקרה הראשון לעיל), ייתכן גם שהטרמינולוגיה שונה וכל אחד מדבר ב''שפה אחרת'' (כמו במקרה השני לעיל), אבל בעצם שניהם מתכוונים לאותו דבר. 
אם רק היינו מקשיבים באמת אחד אל השני, מנסים לרדת לעומקה של הדעה האחרת, מנסים להבין את שורש הדברים, היינו מגלים בהפתעה כי בהרבה מאוד מקרים, הדיונים והוויכוחים אינם אלא ''חוסר בהבנת הנקרא'' ובאמת אין שום מחלוקת בין הצדדים. 
 

המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]