הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הקדמת דברי אמורא לדברי תנא    

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

עבודה זרה עה ע"א

גמ'. תנא: וכולן צריכין טבילה בארבעים סאה.
מנהני מילי? אמר רבא, דאמר קרא: +במדבר לא+ כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר, הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת.
תני בר קפרא: מתוך שנאמר +במדבר לא+ במי נדה - שומע אני שצריך הזאה שלישי ושביעי, ת"ל: אך, חלק; א"כ, מה ת"ל במי נדה? מים שנדה טובלת בהן, הוי אומר: ארבעים סאה.

1.
הגמרא מביאה ברייתא [תוספתא] שמוסיפה תנאי לכשרות הכלי.

2.
הליכות עולם (שער שני, כב):

"כל תנא ותני עלה היא התוספתא שנתוספה על המשנה..."

2.1
ובכריתות, ח"ה ש"ג ע"ג:

"כל תנא תוספתא שנתוספה על המשנה, לפיכך אינה כתובה לא בלשון "תניא" ולא בלשון "תנו רבנן". "

2.2
ובכללי הגמרא, על "הליכות עולם", שער ראשון, ב.

2.3
"כנסת הגדולה" – כללי התלמוד:

"לשון תנא לפעמים לפרש המשנה ולפעמים בא לחלוק"

3.
הסבר: הפתיחה "תנא" מהווה פתיחה לציטוט מתוספתא שאומרת "וכולן צריכין טבילה...",
בסוגייתנו המושג "תנא" מהווה פתיחה לציטוט תוספתא לצורך הרחבת הדיון של הכשרת כלים הנקנים מגוי.

4.
הגמרא שואלת מהו המקור לדין של התוספתא, שצריך גם לטבול את הכלים הנקנים מהגוי. הגמרא מביאה שני מקורות: אחד מובא על ידי רבא ואחד על ידי בר קפרא [ברייתא].

5.
הגמרא מסבירה מדוע צריך את שניהם.

6.
אבל נשאלת השאלה מדוע המקור של רבא מובא לפני המקור של בר קפרא.
לכאורה היה צריך להביא ראשית את דברי התנאים.

7.
שני המקורות נלמדים מפסוק אחד. ואולי מפני שהדרשה של רבא היא על תחילת הפסוק הגמרא הביאה תחילה את דרשת רבא.

8.
ואולי אפשר לומר: הדרשה של רבא היא מהתורה – דאורייתא, ושל בר קפרא "רק" אסמכתא [תלוי בפרשנות הראשונים בסוגיה].