סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1072

"רבי אפטוריקי רמי כתוב והיה שבעת ימים תחת אמו"

זבחים יב ע"א

הגמ' מביאה את סתירת דברי המקרא משמו של רבי אפטוריקי. רבי אפטוריקי מתייחס לפסוקים בפ' אמור ויקרא כ"ב פסוקים כו'-ל', נא' שם כך: "וידבר ה' אל משה לאמור שור או כשב או עז כי יוולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' ", הדיוק ברישא של הפסוק סותר לדיוק בסיפא. נא' בתחילה "והיה שבעת ימים תחת אמו" משמע ברגע שיגמרו שבעת הימים, בלילה שלפני היום השמיני ראוי כבר הוולד לקרבן, ואילו בהמשך הפסוק נא' ומיום השמיני והלאה ירצה, משמע דווקא מיום השמיני בבקר.

מיישב רבי אפטוריקי "הא כיצד לילה לקדושה ויום להרצאה" אנו יודעים שכשם שא"א להקריב לפני שמונה ימים א"א גם להקדיש בהמה כאשר היא עדיין לא ראויה להקרבה, כאשר התורה אומרת שבעת ימים יהיה תחת אמו, זה אומר לנו שאחרי שבעת ימים משתנה הדין לגבי הקדשת הוולד, אחר שבעת ימים בלילה שלפני היום השמיני ניתן כבר להקדיש את הבהמה, אבל להקריב את הקרבן בכדי שירצה על הבעלים, זה אפשר לעשות רק מיום השמיני והלאה, נמצא שסתירת הפסוק מיושבת.

הגאון החת"ס בתשובותיו בחלק יור"ד תשובה י"ז מביא קוש' נפלאה אותה הקשה לו גאון אחד. פסוק דומה לפסוק בפר' אמור נמצא כבר קודם בתורה בפר' משפטים, בספר שמות כ"ב פס' כ"ח, כט, נא' כך: "מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו, ביום השמיני תתנו לי". הפסוק שם מתייחס לצווי של בכור בהמה טהורה. בכור בהמה טהורה חייבים לתת לכהן, והכהן חייב להקריב אותו כקרבן, נא' בתורה על אותו בכור שנולד, "שבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי". שאל אותו גאון את החת"ס קוש' כפולה: ראשית מדוע המתין רבי אפטוריקי להקשות את קושייתו על סתירת הפסוק מפר' אמור, והרי אותה סתירה נמצאת קודם בספר שמות בפר' משפטים "כן תעשה לשורך לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו", משמע שמיד אחר היום השביעי בלילה ניתן כבר לעשות אתו משהו, ואילו בהמשך נא' ביום השמיני תתנו לו, משמע דווקא מיום השמיני בבקר ולא בליל שמיני. אבל קוש' זו עדיין אינה כה חזקה כמו הקוש' השניה, הרי התרוץ של רבי אפטוריקי לא יענה על הקוש' הזו בשמות, התרוץ שרבי אפטוריקי תירץ הוא שלהקדיש את הבהמה ניתן כבר בלילה שלאחר שבעת הימים, לילה לקדושה, ואילו כדי לרצות עם הקרבן בזה צריכים לחכות עד היום השמיני. תשובה זו טובה ביחס לפר' אמור, שם מדובר על שור או כשב או עז כי יוולד, מדובר על בהמת חולין, ועל המקריב להקדיש את הבהמה, אבל בפר' משפטים הפסוק מתייחס לבכור, ובבכור קדושתו מרחם הוא קדוש גם אם לא מקדישים אותו, כאן אי אפשר לומר שמה שנא' בתורה "שבעת ימים יהיה עם אמו היינו שמיד אחר שבעת הימים ניתן להקדיש אותו, הוא הרי קדוש ממילא ברגע שנולד, כיצד אם כך תתורץ הקוש' בפר' משפטים. ע"כ הקוש' הכפולה של אותו גאון, ועל קוש' כפולה זו עונה החת"ס תשובה גאונית אופיינית: הגאונות בתשובה באה לידי ביטוי בכך שהחת"ס משתמש דווקא עם הקוש' כדי לבנות את התשובה.

בכמה מקומות בש"ס מתבאר שבקודשים הלילה הולך אחר היום, ז"א לגבי קורבנות כאשר אנחנו אומרים יום אנחנו מתכוונים ליום וללילה שאחריו. קורבן שקרב ביום וזמן אכילתו ליום אחד, נאכל במשך היום והלילה שאחריו, והוא נותר רק בעלות השחר, האיברים של קרבן התמיד של בין הערבים נאכלים כל הלילה, וכד'. אבל בשאר עניני העולם, היום מתחיל מהלילה שלפניו, והלילה שבסוף היום הוא כבר תחילת יום חדש. וכפי שנא' בפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר" יום השבת מתחיל כבר מליל שישי. נמצא שבקדשים הלילה הולך אחר היום ואילו בחולין היום הולך אחר הלילה.

מעתה כאשר אנו מתייחסים לקודשים, אנו אומרים שבעת ימים, היום השביעי מסתיים בלילה שאחריו, דהיינו בתחילת יום שמיני, כך שבפר' משפטים כאשר אנו מתייחסים לבכור שהוא קדוש מרחם בעצם "השבעת ימים" וה"ביום השמיני" הם לא סתירה בכלל, משום שהיום השביעי מסתיים בתחילת היום השמיני, רק בפר' אמור בה אנו מתייחסים לבהמה של חולין וכאשר אנו אומרים שבעת ימים, היום מסתיים לקראת הלילה של ליל שמיני, אז מתעוררת הסתירה: "וביום השמיני תתנו לי", מה עם הלילה שבינתיים ועל כך יישב רבי אפטוריקי לילה לקדושה יום להרצאה, אבל לגבי בכור בפר' משפטים כאשר נא' שבעת ימים יהיה תחת אמו הכוונה ליום ולילה שאחריו נמצא שהיום השביעי מסתיים בבוקרו של יום שמיני, ואין כאן שום סתירה בפסוק.

[האדמו"ר מטאלנא שליט"א]