לחוש את הזולת / רפי זברגר

עבודה זרה עג ע''א

הקדמה

היום נעסוק במשנה הפותחת את הדף אשר דנה בדיני תערובות של יין נסך עם מוצרים אחרים כשרים.
הזכרנו את המשנה במאמר קודם על דף ס''ו.
 

הנושא

יין נסך אסור, ואוסר בכל שהוא. יין ביין ומים במים - בכל שהוא, יין במים ומים ביין - בנותן טעם.
זה הכלל: מין במינו – במשהו, ושלא במינו - בנותן טעם:
נצטט את שכתבתו במאמר ההוא לגבי העקרונות הנלמדים ממשנתנו:
1. מין במינו - התערב יין נסך ביין כשר (מין במינו) או ''מים נסך'' (מים שנסכו אותם לעבודה זרה) במים כשרים – אם יש רק מעט יין נסך או מים נסך (''כלשהוא") - התערובת נאסרת. 
2. התערב יין נסך (או מים נסך) בשאינו מינו (כל דבר אחר מלבד יין/מים) – התערובת אסורה אם ורק אם יש טעם של היין נסך בתערובת. חכמים שיערו זאת ביחס של 1:60, כלומר, אם יש חלק איסור, גדול מאחד חלקי שישים של ממין ההיתר – התערובת אסורה, אך אם היחס קטן מאחד חלקי שישים – התערובת מותרת. 
התוספת בתחילת המשנה יין נסך אסור נראה לכאורה מיותר. הרי אנו עוסקים כבר במשך דפים רבים לפני משנה זו בדיני יין נסך, לכל מרכיביו ופרטיו, מדוע מרגיש מחבר המשנה לומר לנו בתחילת משנה זו כי יין נסך אסור? ויותר מכך, דין זה כלשונו, נאמר במפורש במשנה בדף כ''ט ובמשניות נוספות אחרות?
מסבירים מפרשים על המשנה (תוספות יום טוב ועוד) כי זו דרכה של המשנה, לחזור וללמד הלכות שכבר נאמרו קודם לכן, כדי להיכנס לנושא חדש. לא לצלול ישר לתוך הנושא החדש, אלא להבין את ההקשר הכללי, אשר במקרה שלנו נובע מתוך ההלכה הכללית של יין נסך אסור.
 

מהו המסר?

עיקרון זה אשר למדנו זה עתה, המלמד אותנו לחזור ולהסביר את הנושא עליו אנו דנים, ולא להיכנס ישירות לנושא החדש, בעצם מהווה חלק מעיקרון של ''לחוש את הזולת''. אם אנו מרגישים את העומד לפנינו, אנו משתדלים להקל עליו כמה שאפשר. קשה להיכנס לנושא חדש מבלי שמבינים את ההקשר שלנו לנושאים קודמים, ולכן אנו פותחים ומציגים את הנושא הכללי, למרות שבעצם כבר מכירים אותו. ''לא חסים'' על המילים שלנו, לא מוותרים על הקדמה המרחיבה ומסבירה את הנושא בכללותו, כדי שהמאזין (או הקורא) ''יהיה אתנו'' ויתחבר לנושא. 
כאמור, "תחושת הזולת" הוא מסר כללי מאוד מאוד יסודי. בכל מצב, בכל אירוע, בכל מפגש, להבין מה חושב הצד השני, מה קשה לו, איפה ניתן לסייע לו וכך לפעול. אם מדובר בחזרה על דברים שכבר אמרנו מספר פעמים, למרות שאולי ''יכול לעצבן מעט'', אם בעשיית מעשה שיכול להקל על השומע, וכל דבר אחר שיכול להקל עליו, נעשה זאת בשמחה ובחפץ לב. 

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                        

המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]