הסתגלות לשינויים / רפי זברגר
עבודה זרה עב ע''א
הקדמה
למדנו במשנה בדף ע''א עיקרון בנושא מכירת יין של ישראל לגוי: אם בוצעה ''פעולת הקניין'' ולאחריו נגע הגוי ביין, יכול היהודי ליהנות מיין זה ולקבל את הכסף עבורו. אך אם הגוי נגע בטרם בוצעה ''פעולת הקנין'', אזי הפך היין להיות יין נסך, ואסור ליהודי לקבל את הכסף תמורת היין. המשנה קבעה כי ללא ''פסיקת דמים'' (הסכמת למחיר המוצר) לא בוצעה פעולת קניין למרות שבוצעה משיכה או הגבההשל החפץ הנקנה.
הנושא
הגמרא דנה על ''רגע הקניין'' ומביאה בין היתר את המקרה הבא:
ההוא גברא דאמר ליה לחבריה: אי מזביננא לה להא ארעא מזביננא לך במאה זוזי, אזל זבנה לאיניש אחרינא במאה ועשרין. אמר רב כהנא: קנה קמא. מתקיף לה רב יעקב מנהר פקוד: האי זוזי אנסוהו, והלכתא כרב יעקב מנהר פקוד.
אדם אמר לחברו: אם אמכור לך את הקרקע, אמכור במאה זוז. הלך האיש ומכר לאדם אחר במאה ועשרים זוז.
רב כהנא פסק כי הראשון קנה את הקרקע. מסביר רש''י את דעתו: שהרי פסק דמים (קבעו את המחיר) וגם עשה קנין, ולכן הראשון זכה בקרקע. התקיף רב יעקב מנהר פקוד: כיצד קובעים כי הראשון קנה, והרי המוכר ''נאנס'' למכור לשני, שכן השני הציע לו מחיר יותר גבוה? רב יעקב מזכיר לנו כי המוכר אמר ''אם אמכור במאה זוז – אמכור לראשון. אבל מכיוון שבסופו של דבר מצא קונה שהיה מוכן לשלם מאה ועשרים, הרי התנאי שלו לא תקף ויכול למכור לשני.
השימוש במילה ''אונס'' בדברי רב יעקב קצת ''צורם'' לנו. אך הכוונה כי כמו שאם היה אונס, המכירה לראשון לא הייתה תקיפה, שכן המכירה לראשון הייתה רק אמנם דעתו למכור לו. אבל אם יש אונס, או שיש הצעה ''מפתה יותר'' הרי שהתנאי כלפי הראשון אינה תקיפה.
מהו המסר?
למדנו היום שאם השתנו התנאים, ועתה יש מצב שונה ממה שהיה קודם לכן, הרי ניתן לעיתים לקרוא לכך ''אונס'' וממילא הסיכום הקודם בטל. (רק אם אמנם ניתן לומר כי ההסכם הראשוני היה מותנה!).
רעיון זה מלמד אותנו כיצד להתייחס לשינויים בחיים. יש אנשים שמאוד קשה להם עם שינויים. הם התרגלו למצב מסוים, וכאשר משתנה המצב, הם מתקשים לעכל את השינוי. כל החיים שלנו רצופים בשיניים, והדבר בא לידי ביטוי משמעותי בגדול הילדים. מה שנכון לגבי תינוק בן יומו, בוודאי אינו שייך לילד בן שנתיים. מה שנכון לילד בן שנתיים אינו מתאים לילד שעולה לכיתה א' וכן הלאה. ככל שהילדים גדלים, כך השינויים גדלים, ויש להתאים את התייחסות אליהם לגילם המשתנה. יש הורים המתייחסים לילדיהם הבוגרים, כמו לילדים קטנים, מתקשים ''להסיר את הרסן'', לתת לילד המתבגר חופש פעולה וחופש בחירה, ומבקשים כל הזמן לשלוט במצב ולדעת מה קורה, למה וכמה.
בין כתיבת המאמר לפרסומו, הוי עובדא בדידי. חזרתי הביתה בטרמפ והייתי אמור להגיע לסופר. אני נוהג ללכת לסופר במרכז היישוב בו אני גר, ולכן כיוונתי את נהגת הטרמפ. היא עצרה לי כמה מאות מטר לפני, ואז התחלתי ללכת רגלי לכוון הסופר. בעוד אני צועד, נזכרתי, שבדיוק ליד מקום עצירת הרכב, ישנו סופר נוסף, שמכיוון שכל מחשבותיי היו לכיוון הסופר הרגיל שלי, לא חשבתי עליו ולא נכנסתי אליו ישירות. הנה לנו ''מקרה קטן'' של שינוי במציאות, הדורש ''חשיבה מחודשת'' ובסגנון החיים היום ''חישוב מסלול מחדש''..
המאמר לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]
