רצונו של אדם כבודו / רפי זברגר

עבודה זרה עא ע''א

הקדמה

המשנה בדף שלנו עוסקת בפועל יהודי אצל גוי, אשר קיבל יין נסך לשכרו: האומנין של ישראל ששלח להם עובד כוכבים חבית של יין נסך בשכרן – מותר לומר תן לנו את דמיה, משנכנסה לרשותן – אסור:
אם המעסיק הגוי לא סיכם עם פועלו מהו גובה השכר, והוא שלח לפועל חבית יין נסך כשכר על פועלו. אם הפועל טרם קבל את החבית, יכול הפועל לבקש מהגוי שייתן לו דמי החבית. כלומר שהמעסיק ימכור את היין וייתן לו את הכסף בשכרו. אבל אם כבר קיבל את היין, הרי שהיין נאסר בהנאה, ולכן הפועל אינו יכול לקבל את דמיה. 
 

הנושא

המאירי מוסיף ואומר על הסיפא, שאם היין נכנס לרשות הפועל, הוא מנוע מלבקש מן המעסיק למכור את היין, כל זאת רק אם הפועל הסכים לקבל את השכר הנ''ל, אז ורק אז הוא כבר זכה בכך, והיין נחשב שלו, ונאסר בהנאה. 
אבל, מוסיף המאירי, אם המעסיק הכניס את היין לרשותו או לחצרו של הפועל, ללא הסכמה מוקדמת ביניהם, אז הפועל אינו מחויב לזכות בכך בעל כורחו. ומסביר הראש, כי למרות הדין המוכר של ''חצרו של אדם קונה לו'', למרות הלכה זו אומר המאירי, כי אם הדבר נעשה ללא הסכמה, הרי שהפועל אינו מחויב לקנות, ולכן יכול לתבוע מן המעסיק לקבל את הדמים של יין הנסך. 
 

מהו המסר?

למדנו בדברים הקצרים הללו, כי יש להבדיל בין הסכמה, גם שלא מדעת, כמו בחצר אשר קונה לאדם אף שלא מדעתו, לבין מקרה בו מגלה צד אחד התנגדות מפורשת או התנגדות אשר ניתן להבינה מכללא.
נשליך כלל זה גם לקשרים בין הורים וילדים. במקרים רבים ניתן להניח כי הילד מעוניין בדבר זה או אחר, ואז ניתן לקחת זאת כמובן מאליו ולתת לו את אותו דבר. אך אם הילד אומר במפורש כי אינו מעוניין באותו דבר, יש לכבד את רצונו, ולא לכפות עליו משהו שהוא אינו מעוניין בו. למרות שההורה חושב שדבר זה יכול להועיל ולסייע לו, אך אם הילד מביע התנגדות מפורשת, אין לכפות עליו בניגוד לרצונו.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]