הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הכרעה אחרי "תיקו"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
עבודה זרה סח ע"א-ע"ב
ור' יוחנן אמר: בפוגם מעיקרא מחלוקת.
איבעיא להו: בפוגם מעיקרא מחלוקת, אבל השביח ולבסוף פגם - דברי הכל אסור, או דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת? תיקו.
... אלא לאו ש"מ: בפגם מעיקרא מחלוקת, שמע מינה
1.
בסוגייתנו מעיר תוס' הערה יסודית:
תוספות מסכת עבודה זרה דף סח עמוד א :
תיקו - ואע"ג דלקמן פשטינן לה מברייתא דבפגם מעיקרא פליגי השביח ולבסוף פגם דברי הכל אסור
תוס' מקשה, מדוע הגמרא קבעה לגבי השאלה - ה"איבעיא" - "תיקו", כלומר, יש אמנם ספק בדבר, והרי בהמשך הסוגיה מובאת מסקנה [פתרון ל"איבעיא"] של "שמע מינה... שמע מינה".
1.1
מיישב תוס':
מ"מ עלתה להם בבית המדרש בתיקו
ושוב פשטוה
הסוגיה מתארת תהליך למידה בבית המדרש שדן בסוגייתנו. תחילה קבעו "תיקו" ובשלב מאוחר יותר [זמן מאוחר?] "מצאו" פתרון!
1.2
בכל אופן קצת קשה, שהרי עורך הגמרא יכול היה להשמיט את שלב הביניים של הכרעת ה"תיקו".
1.3
ואולי כוונת תוס' שה"תיקו" נקבע בבית המדרש בזמן הלימוד ה"רגיל", ואילו הפתרון בהמשך הסוגיא נקבע על ידי עורך הגמרא [שכמובן היה מאוחר יותר] שנועד לקבוע הלכה!
2.
תוס' מביא דוגמא נוספת לאמור לעיל:
וכי האי גוונא אשכחנא בנדה בפרק המפלת (נדה דף כה.) גבי מחלוקת בעכור אבל בצלול כו'
תלמוד בבלי מסכת נדה דף כה עמוד א:
איבעיא להו: בצלול מחלוקת - אבל בעכור דברי הכל ולד, או דלמא - בין בזה ובין בזה מחלוקת? תיקו.
מיתיבי, את זו דרש ר' יהושע בן חנניא: ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, מלמד שאין הקדוש ברוך הוא עושה עור לאדם אלא א"כ נוצר. אלמא: בעור תליא מילתא, לא שנא עכור ול"ש צלול.
אי אמרת בשלמא בצלול מחלוקת - היינו דאיצטריך קרא, אלא אי אמרת בעכור מחלוקת למה לי קרא? סברא בעלמא הוא!
אלא שמע מינה: בצלול מחלוקת, שמע מינה.
גם שם במסכת נדה כבסוגייתו, אחרי ה"תיקו" מובאת מסקנה [פתרון של ה"איבעיא"] - "שמע מינה... שמע מינה"
2.1
ובהגהה בתוס':
[וע"ע תוס' לעיל מסכת עבודה זרה דף נג. סוף ד"ה או דלמא].
2.1.1
תוספות מסכת עבודה זרה דף נג עמוד א:
או דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת - פירוש וה"ק אף בצורף ישראל
הריב"ן גריס תיקו והדר גריס מיתיבי א"ר נראין כו' ...
תוס' מציין גירסא שונה מהאמור בסוגייתנו [עבודה זרה דף נג] ובמקום פתיחה של "תא שמע" לצורך הוכחה לפתרון ה"איבעיא", הגירסא היא "תיקו" [הכרעת ספק לגבי ה"איבעיא"] ולאחר מכן "מיתיבי"!
הערה: גם הביטוי "תא שמע" משמש פעמים כתחליף לביטוי "מיתיבי"!
2.1.2
ועל כך מעיר שם תוס':
... ולא קשיא דקאמר תיקו ופשיט בתר הכי דהכי אשכחן בפרק בתרא (עבודה זרה דף סח. - סוגייתנו) גבי בעיא דפוגם מעיקרא מחלוקת דקיימא בתיקו ובתר הכי פשיט ליה.
מחדש תוס', שגם אם לגבי הספק כבר כבר נקבע "תיקו" [ונשאר בספק], הרי שניתן להמשיך ולהקשות [ולפשוט].
[וראה ב"מתיבתא", הערה כב]
2.1.3.
נראה לי להסביר: האמורא [או האמוראים] שהציג את הבעיה הוא זה שגם הכריע ב"תיקו", ולכן ניתן להמשיך ולהקשות על מנת שבסופו של דבר יוכרע הספק על ידי חכם אחר.
2.1.4
העקרונות הנלמדים מתוס' זה:
א.
גם כשהגמרא מסיימת דיון ב"תיקו", לא מוכרח שזוהי המסקנה הסופית של "הגמרא" ["עורך התלמוד"], וייתכן שבהמשך הסוגיה [או בסוגיה אחרת?] הגמרא מוצאת פתרון לבעיה שהועלתה, ואז אין צורך לפסוק לפי כללי הפסיקה של "תיקו".
ב.
תוס' מדבר על "בית המדרש". כנראה שהוא לא מתכוון ל"עורך הגמרא".
2.2
האמור בסעיפים 2.1- 2.1.4 מתאים גם לאמור בסוגייתנו לעיל בסעיפים 1-2.
3.
וכמו תוס' כך מסכם גם השל"ה:
של"ה - כללי התלמוד (ח) כלל כ"ף:
קסד. פעמים שבראשונה עלתה האבעיא בתיקו, והדר פשטוה. [כתבו התוספות] בפרק השוכר [את הפועל] (עבודה זרה) דף ס"ח (א ד"ה תיקו), וזה לשונם: אף על גב [דלקמן] (ד)פשטינן לה [מברייתא] (בפ"ג) [דבפגם וכו'], מכל מקום עלתה [להם] הבעיא בתיקו, והדר פשטוה בבית המדרש. וכהאי גוונא מצינו בפרק המפלת (נדה כה א), גבי מחלוקת בעכור אבל בצלול לא...
4.
וראה בהרחבה:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרלה:
"תיקו" היכא דקאמר בגמרא הכי על בעיא אין לפשטה ממקום אחר
הוא מביא את חידושו הגדול של המהרש"ל: ייתכן שאת הביטוי "תיקו" כתב "עורך הגמרא" ובא ללמדנו שלא ניתן לפשוט את הספק ממקום אחר.
4.1
וכשלא נאמר בה תיקו אפילו היה חכם אחד אפילו בזמנינו והיה מביא ראיה לפשטה הרשות בידו ואזלינן בתריה, כ"כ מהרש"ל ביש"ש על קמא פ"ב סי' ה'
אבל אם ה"איבעיא" לא נפשטה וגם לא נקבע לגביה המסקנה של "תיקו", הרי שגם לחכם בזמנינו נתונה הרשות והסמכות להכריע את השאלה [כנראה שכוותנו שהרשות היא רק על ידי מציאת אסמכתא תלמודית כלשהי [ולא על ידי סברא פרטית של חכם שאחרי התלמוד]!
4.2
מדגיש ה"יד מלאכי" שזוהי שיטתו של המהרש"ל:
ולשיטתיה אזיל דבפ"ק דביצה סוף סי' מ"ג כתב וז"ל ואני אומר אי לא הוה נפשטה אזלינן לקולא אבל מאחר שרב אשי ודורו שחתמו התלמוד וכתבו עליו תיקו אלמא שהניחו בספק איסור עד שיבא אליהו ע"כ
נראה לי שמדברי המהרש"ל ניתן ללמוד ערך חשוב ויסודי בתושב"ע: עורך הגמרא השאיר במכוון לבאים אחריו את האפשרות והסמכות להמשיך לדון ולהכריע בדברים שלא "הסתיימו" בש"ס. ורק ב"תיקו" קבעו עורכי הגמרא עצמם שהדין נשאר בספק עד שיבוא אליהו. [וההלכה תהיה על פי כלל הפסיקה בספיקות, בדיני ממונות - "המוציא מחברו עליו הראיה", ובדיני איסורים לפי הכלל שלגבי דינים דאורייתא - לחומרא, ולגבי דינים דרבנן - לקולא]
4.2.1
הערה: כיצד יכריע אליהו הנביא? האם על סמך נבואה בכך שיגלה מה באמת היתה המחלוקת מבחינה עובדתית היסטורית? או אולי על סמך כח הכרעתו כגדול בתורה?
4.2.2
אבל השאלה היא, מדוע אי אפשר להסתפק ב"תיקו" ולהכריע על פי כללי ההכרעה בספיקות באופן שמהווה פתרון הלכה למעשה לי האמרו לעיל בסוף סעיף 4.2
4.2.3
הערה: הנ"ל אמור רק לפי מי שמפרש שהכוונה ב"תיקו" היא, שמחכים להכרעת אליהו הנביא [כמובא בדברי היד מלאכי, לעיל בסעיף 4.2].
4.2.4
ואולי יש לומר ["חידוש"]: אליהו הנביא יגלה לנו את הנימוקים הרעיוניים-קבליים של המחלוקת בין רבי מאיר ורבי שמעון בעניין "נותן טעם לפגם"!
4.3
וה"יד מלאכי" מעיר על שיטת המהרש"ל:
ואני המך בעניותי אומר אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה שהרי כתבו התוס' בפ"ה דע"ז דף ס"ח א' ד"ה תיקו וז"ל ואף ע"ג דלקמן פשטה ליה מברייתא דבפגם מעיקרא פליגי השביחו ולבסוף פגם דברי הכל אסור מ"מ עלתה להם בבית המדרש בתיקו ושוב פשטוה וכי האי גוונא אשכחנא בנדה בפרק המפלת גבי מחלוקת בעכור אבל בצלול וכו' ע"כ
ה"יד מלאכי" מביא את דברי התוס' בסוגייתנו.
כנראה שכוונתו היא, שמדברי התוס' בסוגייתנו משמע שייתכן שבבית המדרש עצמו פשטו את הבעיה למרות שלפני כן הם עצמם קבעו בבית המדרש "תיקו".
4.3.1
והוא מוכיח כך:
וכ"כ הריטב"א שנדפסו חידושיו לע"ז בספר אוריין תליתאי דכי אבעיא בי מדרשא לא שמיעא להו הא מתניתא ובתר הכי שמיע להו ומפשטא ממילא ודכוותה בתלמודא ע"כ
מהריטב"א משמע בבירור שאותם חכמים שקבעו תיקו יתכן שלא הכירו את הברייתא שממנה ניתן היה לפשוט את ה"איבעיא", ובשלב מאוחר יותר הם "שמעו" על הברייתא.
4.4
מסקנתו:
הא קמן מבואר דבין לדעת התוספות ובין לדעת הריטב"א מצינו דמפשט בעיא אחר שנסתם בגמרא בתיקו
4.5
מקור נוסף:
וכן מצאתי להריטב"א גופיה בפרק כל גגות [עירובין דף צ' א'] על בעיא רב בבי בר אביי שתי אמות בגג וכו' שכתב וז"ל וא"ת אמאי לא פשטי בעיא מהא דתניא לקמן גג וחצר אכסדרה ומרפסת רשות אחת הן ואוקימנא לרבנן ואפילו תימא דרמי בר חמא לא שמיע להו היאך אפשר דלא שמיעא להו לבעלי הש"ס וסלקא בתיקו
ויש לומר דלעולם לא שמיע להו כדאבעיא ליה לרמי בר חמא וטובא איכא בתלמודא דסלקא בתיקו בחד דוכתא ומפשטי בדוכתא אחרינא וכדכתיבנא בכמה דוכתי בס"ד ע"כ וכן כתב עוד בחידושיו על קידושין דף ל"ז א' גבי הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו וכו' ובמ"ק דף כ"א סע"ג יע"ש.
לעומת האמור לעיל בסוף סעיף 4.3 כאן הוא אומר, שסוגיה אחרת [חכמים אחרים?] פושטת את ה"איבעיא".
4.6
מקור נוסף:
וכן ראיתי להרמב"ן במלחמותיו פרק מי שמתו שכתב וז"ל
ואל תתמה שיש כיוצא בזה בתלמוד בעיות שלא נפשטו במקומם ובמקום אחר מתברר עיקרן
שתים מהם בפרק השולח [גיטין דף מה] וכו' עד ובגמרא עצמה בפ"ק דערכין דמי ראשי לגבי מזבח מהו נדון בכבודו תיקו והתם איתמר בשמעתא דלעיל והא מבעויי מבעיא לן כי אבעיא ליה מקמי דשמעתא להא מתניתא השתא דשמעתא להא מתניתא לא אבעיא ליה
נראה לי, שמהסיפא של דבריו משמע קצת כלעיל בסעיף 4.3.1
4.6.1
והוא מרחיב:
וכיוצא באלו סתומות ומפורשות רבות במקומות אחרים כ"ש בכאן שאין פשטא של בעיא זו אלא מסוגיות השמועות ודברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר ע"כ וחזר ושנאו בפרק האשה שלום דף ע' ב' יע"ש
נראה לי שכאן הוא אומר כלעיל בסעיף 4.5 אלא שכאן הוא מרחיב כנראה גם לעניינים נוספים. דהיינו, יש הרבה פעמים סוגיות שונות לגבי נושא מסויים ולא כל התוכן של סוגיה כלשהי נאמר בסוגיה אחת ממוקדת.
4.6.2
דברי הרמב"ן בפירושו על הרי"ף ["מלחמת ה'"] הם על דברי בעל "המאור" על מסכת ברכות דף יב:
מלחמת ה' מסכת ברכות דף יב עמוד א:
כתוב בספר המאור ונשים בבהמ"ז בעיא ולא אפשיטא ואינה מוציאה אחרים ידי חובתן דלמא דרבנן היא ולא אתיא דרבנן ומפקא דאורייתא וכו' והרי"ף לא פירש בזה כלום:
5.
מסקנת ה"יד מלאכי":
הא למדת שגם הרמב"ן ז"ל ס"ל דאף במילתא דחתמו בה בעלי הגמרא בתיקו מפשטא מדוכתא אחרינא כדעת התוס' והריטב"א.
וכ"כ הרשב"א עוד בפרק השולח וז"ל איכא בגמרא דקאי הכא בתיקו ומפשטא בדוכתא אחרינא וכו' ע"פוד
באופן כללי: גם אחרי הכרעת "תיקו" יתכן שסוגיא אחרת מכריעה את ה"איבעיא" [במפורש? מכללא?], אבל הוא לא מדגיש כאן אם מדובר בחכמי הסוגיה שקבעו את ה"תיקו" או בחכמים אחרים, או בעורך הגמרא.
6.
ותו דמרגלא בפומייהו דרבנן למימר דכל תיקו דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא כדברירנא בכללין דלעיל, ואם כדבריו שאחר שנסתם התלמוד בתיקו דעתם לספקה עד שיבא אליהו בכולהו מילי דרבנן שנשארו בתיקו הוה לן למיזל בהו לחומרא אלא וודאי דאם איתא להך מילתא לא הוו שתקו קמאי מינה ותו לא מידי:
בסוף דבריו הוא מקשה על המהרש"ל: אם עורך התלמוד בכוונה כתב "תיקו" כדי שאי אפשר יהיה להכריע באופן ישיר, הרי שצריך מספק להחמיר גם בדיני דרבנן ולהמתין להכרעת אליהו הנביא [ראה דברינו לעיל בסעיפים 4.2.1-4.2.4].
7.
ואולי נראה לומר [חידוש]: יש הבדל אם פשיטת הבעיה היא בסוגיה עצמה, בסמוך לקביעת ה"תיקו" - כבסוגייתנו, או אם פשיטת הבעיה היא בסוגיה אחרת - כמובא בדוגמאות לעיל בסעיף 5.
8.
כמו כן יש הבדל [אולי] בין אם פשיטות הבעיה היא ישירה וברורה או שהיא רק "מסתמכת" על דין כזה שהוא למעשה מבוסס על הכרעת הבעיה בסוגיה הנדונה.
9.
מסקנה:
בסוגייתנו מדובר על שני הדברים: גם פתרון הבעיה הוא מייד בסוגיה, בהמשך, וגם הוא יוצא ומוכח באופן מפורש מברייתא. במקרה כזה אומר התוס' שניתן להכריע את הבעיה למרות שהגמרא קבעה "תיקו". [וה"תיקו" נאמר תוך כדי דיון בבית המדרש ולא על ידי רב אשי "עורך הגמרא"]
10.
ועדיין צריך עיון...
11.
"חידוש" בלי אסמכתא:
בסוגייתנו יש כמה ביטויים ייחודיים בש"ס:
11.1
בגמרא:
אמר עולא: חגא לא מידע ידע מאי קאמרי רבנן - תיובתא קא מותיב,
"לא מידע ידע מאי קאמרי רבנן" - 7 מופעים בש"ס. כך נראה לי. יש גם 4 מופעים אחרים שלא מתאימים לכאן - גם לגבי תנאים וגם לגבי אמוראים.
"תיובתא קא מותיב" - מופע יחידאי בש"ס
11.2
בגמרא אחרי ה"תיקו:
אמר רב עמרם: אפשר איתא להא דר' יוחנן, ולא תניא לה במתניתין?
"ולא תניא... במתניתין" - מופע יחידאי בש"ס
11.2.1
שאלת רב עמרם "מוזרה", שהרי על כל דברי אמורא שמסביר משנה כלשהי ניתן להקשות "ולא תניא... במתניתין"!
11.3
בגמרא:
אמר רבא, הלכתא: נותן טעם לפגם - מותר
ועכברא בשיכרא לא ידענא מאי טעמא דרב,
"לא ידענא מאי טעמא" - 4 מופעים בש"ס באותה משמעות.
אבל בצירוף הספק [כלהלן] - מופע יחידאי בש"ס
12.
לפי האמור בסעיף 11 ניתן לומר שסוגייתנו היא סוגיהה שלא "נסגרה" על ידי "עורך הגמרא" ומשקפת את הדיון המוקדם בבית המדרש, ומתאים לנושא דיוננו המרכזי שלמרות שנקבע "תיקו" הרי שאחר כך הגמרא מכריעה "שמע מינה... שמע מינה", דבר מעיד על שלבים שונים בעריכת הסוגיה.
