הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי
עבודה זרה ע ע"ב
אומרת המשנה: "בולשת שנכנסה לעיר, בשעת שלום - חביות פתוחות אסורות, סתומות מותרות, בשעת מלחמה - אלו ואלו מותרות, לפי שאין פנאי לנסך".
גמ': "ורמינהי: עיר שכבשוה כרקום - כל כהנות שבתוכה פסולות! אמר רב מרי: לנסך אין פנאי, לבעול יש פנאי".
הבבלי מקשה מה ההבדל בין מצב מלחמה שכל החביות יין יהיו מותרות ולא חוששים שהגוי ניסך, לבין מצור שהגויים עשו על עיר שכל הנשים באותה העיר הכוהנות אסורות, משמע שגם במלחמה יש זמן?
עונה רב מרי: יש זמן לבעול ולא לנסך. במילים שלנו: הגויים תאוותנים ויש להם זמן לדברים הקשורים לתאווה מינית גם שהם במאבק קיומי אך לא לדברים שכליים.
(מעניין שבירושלמי לא מובאת קושיא זאת)
הירושלמי בעבודה זרה פרק ה ח מביא מחלוקת:
"א"ר זעירא אית כאן אסורות [דף לה עמוד א] דאין מטה ביה הוא מודע ליה ואין לא מטה ביה לא מודע ליה דלא יהא שלים ליה טיבו. רבי אמי בשם רבי יוחנן בשלום בולשת ובמלחמת בולשת".
מבאר הפני משה שנחלקים רבי זעירא ורבי יוחנן:
רבי זעירא: אם נראה לו שמצב החבית השתנה והיא מסגורה הפכה לפתוחה, גם במצב מלחמה החבית תהיה אסורה.
רבי יוחנן: גם שהמצב של החבית השתנה והיא עכשיו פתוחה, החבית תהיה מותרת. מפני שבמצב של מלחמה אין זמן לגוי לנסך.
ממשיך הירושלמי:
"חיויא מי פרי בתריה נפל לגובא אתא עובדא קמי רבנין ואכשרון אמרין אין פנאי להטיל אירס".
מסביר הפנ"מ בהסברו השני: בד"כ שנחש נכנס למשקה אנו חוששים שהטיל שם את ארסו ולכן המשקה אסור. במצב שאדם רודף אחרי הנחש להרגו, והנחש נופל למשקה המשקה יהיה מותר כי בגלל שהחש במלחמת הישרדות
מחדש לנו הירושלמי: גוי יכול לנסך ולקלקל רק שהוא לא במלחמת הישרדות על חייו , אדם שנמצא במצב של הישרדות על חייו אינו יכול לקלקל. וכן נחש כשהוא במצוקה קיומית אין לו פנאי להטיל ארס על משקה.
לענ"ד ניתן לקחת את היסוד הזה של הירושלמי לחיי היום יום: אדם שבמצב קיומי לעולם לא יהיה ארסי.
