גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ק"ד, מדור "עלי הדף"
מסכת עבודה זרה
דף נה ע"א

בענין האיסור לסייע ידי עוברי עבירה - בנכרי וישראל מומר

המגן אברהם (סי' שמז סק"ד) דן בענין האיסור לסייע לעוברי עבירה כלפי נכרי - האם יש איסור בדבר או לא. כי הנה כלל מוסד הוא שאסור לסייע לעוברי עבירה, גם במקום שלא שייך איסור "ולפני עור לא תתן מכשול", כגון כשבידו ליטלו גם ללא נתינתו, כמו שמבואר במכילתין (ו ע"ב) על הברייתא: "מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח, ת"ל, 'ולפני עור לא תתן מכשול'", שאין הדברים אמורים כי אם באופן שהם עומדים "בתרי עברי דנהרא" (-בשני צדדי הנהר), שאילולא עזרתו לא היה בא לידי העבירה.

אכן, גם באופן שאפשר לו לקחת האיסור ללא עזרתו, כתבו הראשונים (עי' שבת ג. תוס' ד"ה בבא; רא"ש שבת פ"א סי' א; תוס' הרא"ש שם ד"ה בבא; חי' הר"ן שם ד"ה בשלמא, ועי' במכילתין ו: בריטב"א ד"ה הכא; ור"ן על הרי"ף שם ד"ה מנין) שאסור לסייע בידי עוברי עבירה בכל ענין שלא יהיה, וכלשון הרא"ש (שם): "דמכל מקום איסורא איכא, דאפילו קטן אוכל נבילות בית דין מצוין להפרישו, כל שכן גדול שלא יסייע לו", [אמנם ברוב הראשונים משמע שאינו אלא איסור מדרבנן, אכן יש שכתבו (ראה מהר"ץ חיות שבת שם) שמדברי הרמב"ם ב'ספר המצות' (מצוה רה) משמע שיש בזה איסור דאורייתא, כי כתב בכלל מצות תוכחה: "אבל אנחנו מצווין שלא נמרה, ושלא נעזוב זולתנו מאומתנו שימרה", הרי שיש איסור מה"ת לעזוב את אחרים שיחטא וימרה, וכל שכן שאסור לסייע בידו בפועל, ולפי דבריו החילוק בין איסור זה לאיסור שנובע מדין "לפני עור לא תתן מכשול" הוא, שמטעם "ולפני עור" יש בזה איסור לאו, ומטעם מסייע אין בזה אלא איסור עשה (וראה 'שדי חמד' כללים מע' ו כלל כו אות ג. וע"ע 'שער הציון' במ"ב סי' שמז אות ח)].

ולענין נכרי - באופן ששייך איסור "ולפני עור לא תתן מכשול", כגון "בתרי עברי דנהרא", פשוט הוא שעוברים על זה גם בנכרי, כמו שמבואר להדיא בברייתא שהבאנו: "מנין שלא יושיט אדם... ואבר מן החי לבני נח", אכן במקרה כזה שאין בו כי אם האיסור לסייע ידי עוברי עבירה, יש לדון האם גם כלפי נכרים נאמר איסור זה.

אחד מן המקורות שהביא לזה הוא מדברי רש"י במכילתין (נה ע"א ד"ה דורכין) על המשנה: "דורכין עם העובד כוכבים בגת, אבל לא בוצרין עמו", וביאור הדבר הוא, שאסור לבצור ענבים של העובד כוכבים יחד עם הנכרי, שהרי נותנין אותו בגת של עכו"ם, שטמא הוא, ועל ידי הדריכה נעשים הענבים מוכשרים לקבל טומאה, ומקבלים טומאה ע"י הגת, ותנא דמשנתנו סובר שיש איסור לגרום טומאה לחולין בארץ ישראל - וגם בחולין של נכרי, אבל כשהענבים נמצאים כבר בגת מותר לדרוך עם הנכרי ביחד, כי משעה שדרך בהם הנכרי אפילו מעט - כבר נטמאו, והישראל אינו גורם שום טומאה לענבים, ועל כך העיר רש"י: "ומשום מסייע ידי עוברי עבירה ליכא, שהעכו"ם לא נצטוה על כך", כלומר, כי מאחר שלא נצטוה הנכרי בענין זה שלא לטמאות חולין, אין הנכרי נחשב לעובר עבירה, ולכן גם כשישראל מסייע בידו אינו נחשב כמסייע לעוברי עבירה, ומשמעות הדברים היא, שלולא כן שלא נצטוה על כך - היה הישראל נחשב כמסייע ידי עוברי עבירה שאסור לעשות כן. כדברי רש"י אלו כתב גם הריטב"א במשנה זו (וע"ע ריטב"א לעיל ו. ד"ה הכא, שמבואר בדבריו שגם בנכרי יש איסור לסייע ידי עוברי עבירה, וע"ע במאירי ובר"ן על הרי"ף שם; וע"ע ברכי יוסף יו"ד סי' קנא שהביא גם מדברי הרמב"ם להוכיח כן, יעו"ש בארוכה).

אכן, המג"א הביא להוכיח מכמה מקומות שבנכרי לא נאמר איסור זה, וציין, דהנה הרמ"א כתב (יו"ד סי' קנא ס"א): "יש אומרים, הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתה (ראה מחבר שם: "דברים שהם מיוחדין למין ממיני אלילים שבאותו מקום, אסור למכור לעובדי אותם אלילים שבאותו מקום"), היינו דוקא, אם אין להם אחרים כיוצא בו, או שלא יוכלו לקנות במקום אחר, אבל אם יכולים לקנות במקום אחר מותר למכור להם כל דבר (מקור שיטה זו הוא מדברי ה'מרדכי' בע"ז פ"ק סי' תשצה) ויש מחמירין (הרמ"א הביא כמקור לזה דברי התוס' בשבת ג. ור"ן על הרי"ף ע"ז שם)...", וכתב הש"ך (שם סק"ו) על דברי הרמ"א, שאין בזה מחלוקת, כי יש הבדל בין ישראל לנכרי וישראל מומר, התוס' והרא"ש המחמירין בזה מדברים בישראל שחייבים להפרישו מן האיסור, ואילו המרדכי - שמקיל בזה - מיירי בנכרי או בישראל מומר (ועי' מג"א שם שמצדד להחמיר בישראל מומר, ובביאור דברי הש"ך להשוות ישראל מומר לנכרי, ראה: שו"ת חות יאיר סי' קפה, דגול מרבבה יו"ד שם שנתקשו בדבריו כי ישראל גמור הוא. ועי' שו"ת אבני נזר יו"ד סי' קכו אות ג שיישב דברי הש"ך, כי יסוד האיסור לסייע ידי עוברי עבירה הוא מדין ערבות, וכדרך דאיתא [שבועות לט.] 'וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו', מלמד שישראל ערבין זה לזה, ומומר לאו בכלל אחיך הוא, כמבואר בס' התרומה (שער מו ח"א אות ה) בשם הרמב"ן, לכן אין בו דין ערבות).

וביישוב הערת המג"א מדברי רש"י שלפנינו נגד דברי הש"ך, יש להביא מה שכתב בשו"ת 'כתב סופר' (יו"ד סי' פג) שיש לחלק בין סיוע לדבר עבירה בשעת עשיית העבירה לשלא בשעת עשיית העבירה, כי אם מסייע בשעת העבירה, שאז היא אתחלתא דעבירה, חמור יותר, וגם בנכרי יש איסור בדבר, וכגון בנידון שלפנינו, שבשעת הדריכה מקבלים הענבים טומאה, ואם היה הנכרי מצווה על כך, היה אסור לישראל לסייע בידו, אכן, שונה הוא הדבר בנידון של הש"ך, שאין כאן סיוע בשעת העבירה ממש, כי רק לאחר מכן ילך לעבוד עבודה זרה במה שקנה, ובכה"ג יודה גם רש"י שאין איסור לסייע לדבר עבירה לנכרי.