הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תנן" - "תניא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
עבודה זרה נו ע"א-ע"ב
ואינו עושה יין נסך עד שירד לבור.
והתניא: יין - משיקפה!
אמר רבא, לא קשיא: הא ר"ע, הא רבנן;
דתנן:
יין - משירד לבור,
ר"ע אומר: משיקפה.
מבנה הסוגיה:
1.
ואינו עושה יין נסך עד שירד לבור.
והתניא: יין - משיקפה!
הגמרא מציינת סתירה בין משנתנו לברייתא
1.1
תיקון גירסא: "והתניא">>> "והתנן" - משנה!
2.
מיישב רבא:
אמר רבא, לא קשיא: הא ר"ע, הא רבנן;
דתנן:
יין - משירד לבור,
ר"ע אומר: משיקפה.
הגמרא מביאה משנה/ברייתא עם מחלוקת בין חכמים לרבי עקיבא, ויוצא, ש"סתם" משנתנו היא כחכמים ["תנא קמא"].
2.1
תיקון גירסא: "והתנן" >>> "והתניא" - ברייתא!
3.
המשך הדיון בגמרא הוא דווקא לפי רבי עקיבא. ואולי ניתן להוציא מכאן מסקנה ש"סתם משנה כחכמים"
איבעיא להו: קיפוי דבור או קיפוי דחבית?
4.
הגמרא מנסה לפשוט את ה"איבעיא" אליבא דרבי עקיבא:
ת"ש, דתניא: יין - משיקפה, אע"פ שקפה - קולט מן הגת העליונה ומן הצינור ושותה,
מדוע הגמרא כופלת, "תא שמע"+"דתניא" [צורה זו - 37 מופעים בש"ס]. היה מספיק "תא שמע" בלבד?
4.1
אולי יש לומר [חידוש]: כאשר הגמרא מקדימה שני "סימנים" לפני ציטוט המקור [גם "תא שמע" וגם "דתניא"], היא משמיעה לנו שמדובר במקור "מהימן", דהיינו מדובר בברייתא שניתן להקשות ממנה או להוכיח ממנה.
ועדיין צריך ביאור.
4.2
גם כאן תיקון גירסא: "דתניא">>> "דתנן" - משנה!
5.
המסקנה מהברייתא/משנה:
ש"מ: קיפוי דבור קאמרינן, ש"מ.
הגמרא מוכיחה מהברייתא/משנה "שמע מינה קיפוי דבור קאמרינן שמע מינה". כפילות הביטוי "שמע מינה" מלמדת שזוהי "מסקנה". ויש אומרים שזוהי באמת מסקנת הסוגיה ולא רק מסקנת ביניים - בפתרון הבעיה לפי רבי עקיבא.
6.
הגמרא מביאה גירסא שונה בברייתא, או שמביאה ברייתא שחולקת/סותרת על הברייתא הראשונה - לעיל בסעיף 2:
והתני רב זביד בדבי רבי אושעיא:
יין - משירד לבור ויקפה,
ר"ע אומר: משישלה בחביות!
7.
מיישבת הגמרא:
תרצה נמי להך קמייתא הכי,
יין - משירד לבור ויקפה,
ר"ע אומר: משישלה בחביות.
"תרצה נמי" - מופע יחידאי בש"ס
תרוץ על ידי תיקון גירסא.
8.
ואלא מתניתין דקתני: אינו עושה יין נסך עד שירד לבור,
לימא, תלתא תנאי היא!
מניחה הגמרא שבנושא סוגייתנו יש 3 דעות תנאים [מתוך הנחה שדיני מעשרות ודיני יין נסך שווים לעניין גמר מלאכה של יין].
9.
דוחה הגמרא:
לא, שאני יין נסך, דאחמירו ביה רבנן.
יין נסך חמור יותר [וממילא יש רק שתי דעות בסוגייתנו].
10.
לפי רבא - לעיל סעיף 2 - באמת יש בסוגייתנו 3 דעות:
ולרבא דלא שאני ליה, מוקים ליה כתלתא תנאי.
11.
הגמרא מגיעה לאפשרות שיש מחלוקת בין שלושה תנאים בעניין זה. הביטוי הוא "לימא תלתא תנאי היא", וגם אם זוהי קושיה, הרי שהגמרא עצמה מגיעה מייד למסקנה שלפי רבא באמת "מוקים לה כתלתא תנאי".
12.
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף קז עמוד א:
"... דכל היכא דפליגי בגמרא תלתא תנאי או תלתא אמוראי כי האי גוונא
שהאחד ספק לו הלכה כדברי מי מן השנים הרי הוא רגיל לתפוס כדברי שניהם
במקצת סבירא ליה כי האי
ובמקצת סבירא ליה כאידך ... "
יתכן לומר, שבסוגייתנו יש קודם כל מחלוקת עקרונית האם יין "ראוי" ליין נסך משירד לבור או בשלב מאוחר יותר, ואם בשלב מאוחר יותר, האם כשיקפה בבור או משימלא בחביות.
13.
יש בסוגיה כמה פעמים שיבוש בין "תנן" - משנה, ל"תניא" - ברייתא, וההיפך, כפי שהערנו לעיל בכמה סעיפים [ראה ב"הגהות וציונים", ב"שוטנשטיין" וב"מתיבתא"].
13.1
הרב מרגליות טוען בספרו "יסוד המשנה ועריכתה", שלפעמים אין צורך לתקן, והכוונה היא שכל מקור תנאי מבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא נקרא "תנן" [= כולנו למדנו], ואם מדובר בברייתא שלא מבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא - נקרא "תניא" ["יסוד המשנה ועריכתה", עמוד כ, ובהערה סב].
13.2
ושם מביא מהרשב"א, שברייתא שיש לה שורש במשנה נאמר עליה "תנן".
לדברי הרשב"א יש דוגמא מסוגייתנו: הברייתא הראשונה בסוגיה מזכירה "משירד לבור" – ממש כלשון משנתנו, ולכן הגמרא מביאה אותה כ"תנן" ולא כתניא.
