הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי
עבודה זרה נה ע"א
"והא קחזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי, מ"ט? אמר לו: אמשול לך משל, למה"ד? לאדם נאמן שהיה בעיר, וכל בני עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים, ובא אדם אחד והפקיד לו בעדים, פעם אחד שכח והפקיד אצלו שלא בעדים, אמרה לו אשתו: בוא ונכפרנו, אמר לה: וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן אנו נאבד את אמונתינו? אף כך יסורין, בשעה שמשגרין אותן על האדם, משביעין אותן: שלא תלכו אלא ביום פלוני, ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית, ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני, כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית עבודת כוכבים, אמרו יסורין: דין הוא שלא נצא, וחוזרין ואומרים: וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו?".
הבבלי שואל שאלה בסיסית: אם ע"ז לא מועילה, איך בפועל אנשים מתרפאים ממנה?
ומתרץ: ה' נתן לאותו אדם חולי, והוא נתרפא מפני שהגיע זמן הייסורים ללכת. לא הע"ז מרפאת את האדם, אלא ה' ע"י שלוקח את המכאובים והייסורים. החידוש הגדול הוא שלמרות שהאדם הולך לע"ז בכל את ה' מרפא אותו ולא נותן לו עונש נוסף על טיפשותו.
הירושלמי במסכת סוכה ה ה שואל:
"א"ר אבא בר כהנא [ירמי' ב יג] כי שתים רעות עשה עמי וכי שתים רעות עשה עמי הא וותרה לאלף אלא שהיו משתחוים לחמה ומשתחוים להיכל".
הירושלמי שואל שאלה בסיסית: עם ישראל בתקופת ירמיה עשו רק שתי עבירות, הם עשו כאלף?
עונה הירושלמי: הם עבדו גם את ה' וגם את את הע"ז.
מחדש הירושלמי שבמצב שאתה עובד את ה' והע"ז במקביל אתה עושה גם רעה לה' בזה שאתה משתחווה אליו. (כעין זה מצינו באליהו שאומר לעם : עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים..)
כדי להבין יסוד זה של הירושלמי נעיין בירושלמי בברכות ג ג:
"מתני' נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש ומן התפילין וחייבין בתפלה ובמזוזה ובבה"מ".
אומרת המשנה שיש סוגי אנשים שפטורים מק"ש, סוג אחד זה עבדים.
"גמ': עבדים מניין שנאמר [שם ו ד] שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא יצא העבד שיש לו אדון אחר". (הבבלי מעמיד שמדובר רק בעבד כנעני)
הירושלמי מנמק שעבר פטור מק"ש מפני שלא ה' הוא אדון שלו.
בירושלמי בקידושין א ב מנומק חטאו של העבד:
"שאלו התלמידים את רבן יוחנן בן זכאי מה ראה העבד הזה לירצע באזנו יותר מכל איבריו אמר להן אוזן ששמעה מהר סיני [שמות כ ב] לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ופירקה מעליה עול מלכות שמים וקיבלה עליה עול בשר ודם..."
(בבבלי מושמט מהמימרה הפס' של "לא יהיה לך אלוהים..." )
הירושלמי מחדש שחטאו של העבד שהוא עובד אלוהים אחרים. במילים חריפות יותר : עבד שנרצה הוא עובד ע"ז.
הירושלמי מלמד אותנו שגם עבד עברי פטור מק"ש (ולא רק עבד כנעני כבבלי). והסיבה היא מפני שיש מלכות אחת בעולם מלכות ה', אדם שמשתעבד למישהו אחר, יש לו אדון אחר, וממילא אינו יכול לקבל עול מלכות שמיים.
החטא של עובדי ע"ז מסביר הרמב"ן על הפס' " לא יהיה לך " שהם האמינו שה' לא פועל באופן ישיר אלא יש הצלחה והכל עובר דרך הצלחה זו. וזה טעות חריפה כי ה' הוא הנותן כוח לכל דבר.
עבד רואה את כוחו אדונו, ולא מסוגל לראות את מלכות ה' בכל דבר.
הירושלמי בברכות ט א מלמד אותנו שהאדם מתפלל לה' ולא למלאכים:
"אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אם בא על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד".
אדם צריך להתפלל לה' בלבד ולא לשליחיו. ה' מחיה את האדם באופן ישיר, יש השגחה פרטית על כל אדם, ןלכן לא צריך כוחות ומלאכים.
(ועיין במהר"ל נתיב העבודה יב שמעלה את הבעייתיות בפיוט בסוף הסליחות "מכניסי רחמים")
לסיכום:
ראינו כיצד הבבלי מלמד אותנו שבע"ז אין תועלת, ואינה מסוגלת לרפאות, והראנו ממקומות רבים בירושלמי שהחטא של הע"ז הוא שבמקום להאמין שה' משגיח על המציאות באופן ישיר, האדם מאמין שיש כוח אחר חזק, ולכן גם עבד עברי פטור מק"ש כי לא יכול לקבל עליו באמת מלכות שמיים, ולכן גם שיש על האדם צרה צריך להתפלל אל ה' ולא אל מלאכים, או דרך מתווכים.
