הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רבי: נראין דבריי

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

עבודה זרה נג ע"א

מתני'. כיצד מבטלה? קטע ראש אזנה, ראש חוטמה, ראש אצבעה. פחסה אע"פ שלא חיסרה - ביטלה; רק בפניה, השתין בפניה, גררה, זרק בה את הצואה - הרי זו אינה בטילה.
מכרה או משכנה - רבי אומר: ביטל, וחכ"א: לא ביטל.
... איבעיא להו: בצורף ישראל מחלוקת, אבל צורף עובד כוכבים דברי הכל לא ביטל, או דלמא בין בזה ובין בזה מחלוקת?
ת"ש, דא"ר [=תא שמע, אמר רבי] :
נראין דבריי כשמכרה לחבלה,
ודברי חביריי שמכרה לעובדה;
מאי לחבלה ומאי לעובדה? אילימא לחבלה - לחבלה ממש, לעובדה - לעובדה ממש, מ"ט דמ"ד: ביטל, ומ"ט דמ"ד: לא ביטל?
אלא לאו לחבלה - למי שעתיד לחבלה, ומנו? צורף ישראל, לעובדה - למי שעתיד לעובדה, ומנו? צורף עובד כוכבים,
וש"מ: בין בזה ובין בזה מחלוקת.
לא, ה"ק, א"ר: נראין דבריי לחביריי כשמכרה לחבלה, ומנו? צורף ישראל, שאף חביריי לא נחלקו עלי אלא כשמכרה לעובדה, אבל לחבלה - מודו לי.

הערה: אציין רק כמה הערות עקרוניות:

1.
במשנה יש מחלוקת בין חכמים לרבי יהודה הנשיא - "רבי".

2.
הגמרא מביאה ברייתא, שבה רבי אומר "נראין דבריי..." וכן "... דברי חבירי...".

3.
הביטוי "נראין דבריי" - מופע יחידאי בש"ס - בסוגייתנו, גם בדברי תנאים וגם בדברי אמוראים.

4.
מכאן מוכח, שלרבי יהודה הנשיא היה מעמד מיוחד בתושב"ע.
"רבי" שימש בכפל תפקידים. בתפקידו הראשון הוא "תנא" כמו כל שאר התנאים, ובהחלט ניתן לחלוק עליו.
בתפקידו השני הוא היה נשיא בית הדין שקבע את "עריכת המשנה" ואת "ההלכה".

5.
עניין זה בולט מאד בסוגייתנו.
במשנה - "רבי" אומר את דעתו האישית, ובברייתא - הוא פוסק, כשמכרה לחבלה [להרס העבודה הזרה] – ההלכה כמותו.
וכשמכרה לעובדה [שהגוי יעבוד את העבודה זרה] - ההלכה כחכמים.

6.
הגמרא הציגה בעיה וניסתה לפשוט אותה "תא שמע דאמר רבי...".

7.
תוספות מסכת עבודה זרה דף נג עמוד א:

או דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת - פירוש וה"ק אף בצורף ישראל
הריב"ן גריס תיקו והדר גריס מיתיבי א"ר נראין כו' ...

תוס' מציין גירסא שונה מהאמור בסוגייתנו ובמקום פתיחה של "תא שמע" לצורך הוכחה לפתרון ה"איבעיא", הגירסא היא "תיקו" [לגבי ה"איבעיא"], ולאחר מכן פותחת ב"מיתיבי"!

הערה: גם הביטוי "תא שמע" משמש פעמים כתחליף לביטוי "מיתיבי"!

7.1
ועל כך מעיר תוס':

... ולא קשיא דקאמר תיקו ופשיט בתר הכי דהכי אשכחן בפרק בתרא (עבודה זרה דף סח.) גבי בעיא דפוגם מעיקרא מחלוקת דקיימא בתיקו ובתר הכי פשיט ליה.

מחדש תוס' שגם אם הספק כבר הוכרע [שאין הכרעה] על ידי "תיקו" [ונשאר בספק], הרי שניתן להמשיך ולהקשות.
[וראה ב"מתיבתא", הערה כב]

8.
נראה לי להסביר: האמורא [או האמוראים] שהציג את הבעיה הוא זה שגם הכריע ב"תיקו", ולכן ניתן להמשיך ולהקשות על מנת שבסופו של דבר יוכרע הספק.