הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"והוא ש..."

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

עבודה זרה מח ע"א

אמרי דבי ר' ינאי; והוא שהבריך והרכיב בגופו של אילן.
והאנן גידעו ופיסלו תנן!
אלא כי איתמר דרבי ינאי - לענין ביטול איתמר,
דאף על גב דהבריך והרכיב בגופו של אילן, כי נטל מה שהחליף - שפיר דמי,
דמהו דתימא: כיון דהבריך והרכיב בגופו של אילן, כאילן שנטעו מתחלה דמי - וליתסר כולה,
קמ"ל.

1.
"רבי ינאי" - יש תנא בדור הרביעי ויש אמורא בדור הראשון תלמידו של רבי.

2.
הביטוי "והוא" בא לצמצם את הדין במשנה, ללמדנו שאינו כפשוטו אלא דווקא במקרה שעשה פעולת הברכה והרכבה באילן, ועל ידי זה נחשב כאילו הוא נוטע נטיעה חדשה לשם עבודה זרה, אבל אם הענפים יצאו מהעץ עצמו שמחובר לקרקע לא נעשה עבודה זרה ואינם נאסרים.

3.
ביטויים דומים הם "הכא במאי עסקינן"; "במה דברים אמורים".

4.
ויש לומר, ששני הביטויים הנ"ל באים כדי ליישב קושי מסויים: קושיה, סתירה.

4.1
ואילו הביטוי "והוא ש..." בא לצמצם את הדין [במשנה] וכנראה גם מלמדנו שכך היא ההלכה.

4.2
כך גם לגבי הביטוי , "לא שנו אלא...".

5.
כל הנ"ל רק במקרה וכך נשארת המסקנה בגמרא.

6.
אבל בסוגייתנו הגמרא מקשה על כך, שמשמע מהמשנה שגם ללא הרכבה והברכה הגידולים אסורים בהנאה, ושאר הגידולים מהעץ ניתנים להתרה רק אחרי שיסירו את הגידולים האסורים מהעץ.

7.
ולכאורה יש להקשות: הרי בכל מקום שהגמרא מצמצמת את הדין במשנה ואומרת "והוא ש..." ניתן להקשות שהמשנה מדברת בהכללה ולא ניתן לצמצם, אם כן מדוע דווקא במקרה כבמשנתנו טענה כזאת תופסת?

8.
אלא יש לומר כך: במשנה לא כתוב דין "סתמי", אלא כתוב גם באיזה מקרה שאר הגידולים באילן אינם אסורים, ולכן מקשה הגמרא שלא ניתן לצמצם את המקרה [שהגידולים אסורים] דווקא כשביצע הרכבה, כי אז המשנה היתה יכולה לומר שאם לא הרכיב – שאר הגידולים מותרים.

9.
ועונה הגמרא שדברי רבי ינאי מוסבים על משפט אחר במשנה ["אלא כי איתמר... לעניין..."] - "נוטל מה שהחליף" - כלומר, אם הסיר את הגידולים החדשים הרי שהנשאר לא נאסר, ועל זה מוסבים דברי רבי ינאי, שאפילו אם הרכיב תחילה גם יועיל אם יסיר את הגידולים החדשים להתיר את הגידולים מהעץ עצמו.

9.1
לפי זה יוצא שהביטוי "והוא ש..." אינו מצמצם את המקרה במשנה, אלא "ההיפך", פירושו הוא "ואפילו אם...", ובלשון הגמרא - "דאף על גב דהבריך"!