הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"זאת אומרת"; "אמורא מאוחר"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
עבודה זרה מז ע"א
בעי ר"ל: המשתחוה לדקל, לולבו מהו למצוה? באילן שנטעו מתחלה לכך לא תיבעי לך, דאפילו להדיוט נמי אסור, כי תיבעי לך - באילן שנטעו ולבסוף עבדו; ואליבא דרבי יוסי בר יהודה לא תיבעי לך, דאפי' להדיוט נמי אסור, כי תיבעי לך - אליבא דרבנן, לענין מצוה מאי? מי מאיס כלפי גבוה או לא?
כי אתא רב דימי אמר: באשירה שביטלה קמבעיא ליה,
יש דחוי אצל מצות או אין דחוי אצל מצות?
תפשוט ליה מדתנן: כיסהו ונתגלה - פטור מלכסות, כיסהו הרוח - חייב לכסות,
ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: לא שנו אלא שחזר ונתגלה, אבל לא חזר ונתגלה - פטור מלכסות;
והוינן בה, כי חזר ונתגלה מאי הוי? הואיל ואידחי אידחי!
וא"ר פפא, זאת אומרת: אין דיחוי אצל מצות!
דרב פפא גופיה איבעיא ליה, מפשט פשיטא ליה לרב פפא דאין דיחוי אצל מצות,
לא שנא לקולא ולא שנא לחומרא,
או דלמא ספוקי מספקא ליה, ולחומרא אמרינן, לקולא לא אמרינן?
תיקו.
1.
ריש לקיש מתלבט בסוגיה האם לולב שנעבד כשר ללולב, ורב דימי מסביר שמדובר באשירה שביטלה, והשאלה היא האם יש דיחוי למצוות או לא. זאת אומרת, האם דבר שבזמן מסויים לא ראוי למצוה ואחר כך התבטלה המניעה, האם חוזר ונהיה ראוי או לא.
2.
והגמרא מציעה לפשוט את הספק מהמשנה של "כיסוי הדם", ומדברי רב פפא על סמך דברי רבי יוחנן.
3.
מפשט הגמרא משמע שריש לקיש הסתפק בדברי רב פפא, וזה הרי לא יתכן מכיון שריש לקיש חי הרבה לפני רב פפא [רב פפא היה תלמידו של אביי].
3.1
זאת שאלה שחוזרת על עצמה פעמים רבות כאשר דברי "אמורא מוקדם" מבוססים על דברי "אמורא "מאוחר.
4.
אלא יש לומר שריש לקיש התלבט בדברי המשנה על פי הסברו של רבי יוחנן במשנה. וריש לקיש היה תלמידו של רבי יוחנן ובודאי הכיר את דבריו [ראה "שוטנשטיין", הערה 17]
4.1
כלומר, ריש לקיש התלבט בדברי המשנה על פי הסברו של רבי יוחנן כמו שרב פפא התלבט בכך והכריע [ראה "שוטנשטיין", הערה 18].
5.
על פי הנ"ל סוגייתנו עברה "עריכה" על ידי מסדר הגמרא. אבל בכל זאת קצת קשה, מדוע דברי ריש לקיש לא הובאו לפי דברי רב רב פפא.
6.
ונראה לי לומר ["חידוש"]:
בדברי רב פפא נאמר: "וא"ר פפא, זאת אומרת: אין דיחוי אצל מצות!"
7.
מה המשמעות של הביטוי: "זאת אומרת"...?
8.
שני הסברים עיקריים:
8.1
של"ה - כללי התלמוד (יג) כלל לשונות סוגיות
"זאת אומרת. לעולם כשיש משנה או ברייתא, ואומר התלמוד עליה 'זאת אומרת', פירושו דבלאו המשנה או הברייתא ההיא לא שמעינן ההוא דינא, דאי בלאו המשנה ההיא הוא פשוט מעצמו, למה אצטריך למימר זאת אומרת, ואין לומר דאף על גב דדינא פשיטא היא דאף מהברייתא או המשנה שמעינן נמי דינא הכי, שאינו כן, אלא שהדין ליכא למשמע אלא מתוך המשנה או הברייתא, עיין בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא סג א) גבי תנו רבנן בן לוי וכו'."
כלומר, הביטוי מלמד שהדין שהוזכר בסוגיה נלמד מאותה ברייתא/ משנה ואין לו מקור אחר.
8.2
גופי הלכות פרק ז - כללי אות ז' כלל רכד:
"זאת אומרת וכו' מצאתי בכללי הרב בצלאל ז"ל וז"ל כתב רבינו סעדיא גאון ז"ל בדרכי התלמוד שחבר בלשון ערב וז"ל כל "זאת אומרת" הלכה, אמר רב חסדא זאת אומרת בת אצל האם [כתובות קב:], אמר רב ששת זאת אומרת הכחשה תחלת הזמה [שם יט:], וכל דרש פלוני כפלוני הלכה היא..."
כלומר, הביטוי "זאת אומרת" מלמד שהדין הנלמד נפסק להלכה.
8.3
ולי נראה לחדש: הביטוי "זאת אומרת" מהווה עדות היסטורית שמסקנה זו היתה ידועה כבר מזמן חיבור המשנה/ברייתא. ומתאים לדברינו לעיל בסעיף 4.
